פסיכוזה, התגייסות לאומית, קפיצות למזרקה: מה זה בכלל רלוונטי?

מעתה והלאה, מי שירצה להסביר לאדם שאינו מפה מה פשר הטירוף הישראלי סביב מכבי ת"א ולאיזה רמות מגיעה חוסר הפרופורציה הלאומית סביב הקבוצה הזו, מוזמן להשתמש בשיחה של דייויד בלאט עם שמעון פרס בתום גמר היורוליג כהדגמה אודיו-ויזואלית. הרגע המזוקק ביותר של אותה שיחה קרה דווקא לקראת סופה, כשבלאט נדרש להגיע לתחילת טקס חלוקת הגביעים על-ידי אחד מאנשי היורוליג. המאמן נראה עומד על הפרקט עם אצבעותיו על האוזניים, מנסה לבודד עצמו מהרעש באולם כדי להקשיב לברכות של הנשיא, כשלפתע הפנה מבט נחרד לעברו הימני של הפריים וסינן כלפי דמות שלא נראתה בתמונה את המשפט: "יש לי את הנשיא על הקו!" (I have the president on the line).

בוא נניח שלמי שקרא לבלאט להגיע לטקס קוראים פאביו, הוא בן 43, תושב מילאנו שנשכר על-ידי היורוליג כחלק מצוות ההפקה של הפיינל-פור. פאביו אומנם איטלקי אבל עדיין מבין שפת גוף, ואפילו הוא הבחין שזו של בלאט שידרה מצב חירום באותם רגעים. אבל מה הוא חשב כשמאמן מכבי אמר שהוא על הקו עם "הנשיא"? נשיא של מה, של היורוליג? של פיב"א? אולי נשיא מחוז לומברדיה שרוצה לגרוף קולות יהודים בזכות הברכה ששיגר למאמן הישראלי שזכה בגביע בשטח השיפוט שלו? אין מצב שפאביו ניחש ש"הנשיא" הוא שמעון פרס המפורסם.

התרחיש שבו נשיא המדינה מתקשר למאמן יורוליג שנייה אחרי שהוא זוכה בגביע הוא כל-כך מופרך בעיניים אירופאיות וכל-כך מתבקש בעיניים ישראליות. אם שאלתם עצמכם איך זה יתכן שמכבי קרקסה תוך יומיים את צסק"א וריאל מדריד, שתי קבוצות טובות ועשירות ממנה בהרבה, אז הנה התשובה. מאחורי מכבי אכן עומדת מדינה שלמה, והמדינה הזו מייצרת ציפייה אדירה שגורמת לשחקני מכבי להתאבד על המגרש, ממש כך. פרס למעשה התקשר לבלאט בכלל מתוך מחשבה על העתיד. הוא רצה להבטיח שגם בפיינל-פור הבא - האמריקאים הצעירים שלה יתנו את משחק חייהם.

***

בלאט הוא המאמן הטוב באירופה נכון לעכשיו. כבר שנים שקבוצה כל-כך אפורה ובינונית לא זוכה ביורוליג, כשפערי האיכות והתקציב בין מכבי לשאר הקבוצות שעמדו בדרכה לגביע מזכירים את הפער בינה לבין קבוצות הליגה הישראלית. מבחינת סגל שחקנים מכבי היא אולי הקבוצה השביעית ביורוליג, ולכן הזכייה הזו לא הייתה יכולה להתאפשר בלי עבודת אימון מבריקה של בלאט. דקות ההכרעה של הגמר אמש (א'), ובטח דקות ההארכה, הבליטו את הפער בין המאמן הישראלי למקבילו הספרדי פבלו לאסו מריאל. כל אדם בעל זוג עיניים בריאות יכול היה להבחין שבעוד שההתקפות של מכבי נראו מתוכננות, מהונדסות, אחראיות וממצות, ההתקפות של ריאל נראו כמו ברדק אחד גדול. סרחיו רודריגז, אולי הרכז הטוב באירופה, השליך שלשה אחר שלשה מבלי אפילו לחכות לחסימה של אחד השחקנים הגבוהים של ריאל, ורק בזכות ערב מזהיר מקו העונשין הצליחו שחקני מדריד לכפות הארכה.

ההתפוצצות של שחקני מכבי בחמש הדקות הנוספות (25 נקודות!) הראתה שמי שמקשיב למאמן שלו במשך כל המשחק וכל השנה, מוצא עצמו חופשי להתפוצץ בחמש הדקות האחרונות של העונה כולה.

ההישג של בלאט מרשים אפילו יותר לאור העובדה שהסגל של מכבי אינו רק בינוני, אלא גם מאוד לא מאוזן. צריך להודות בזה בפה מלא: בלאט בנה במכבי קבוצה מוזרה, ולא בפעם הראשונה. חצי מהסגל שלו (סמית', פניני, בלו, לנדסברג ואינגלס) הוא בעצם אותו שחקן: סמול-פורוורד שקולע מבחוץ ויכול לשחק גם כגבוה שני. בגזרת הגארדים, לעמת זאת, חסר למכבי עוד שחקן בכיר לצד אוחיון, היקמן ורייס, ומתחת לסלים המחסור זועק אפילו יותר, כשמכבי פותחת את משחקיה עם הסנטר הכי סנטר שיש באירופה, אבל משחקת יותר ממחצית הדקות בלעדיו ועם כל מיני תחליפים נמוכים ורזים (טיוס בעיקר). את משחקיה הגדולים העונה, כולל גמר היורוליג, עשתה מכבי העונה עם סופו על הספסל, בהרכב מהיר וקליל של ארבעה קלעים פלוס אלכס טיוס אחד שקופץ לכל כדור. הריקודים של היקמן ורייס על המגרש בדקות המכריעות אתמול גרמו לחשוב למה בעצם בלאט היה צריך את הקונץ הזה של שחורציאניטיס? למה היה לו חשוב להתעקש עליו מדי שבוע, כשהוא יודע שבסופו של דבר המשחק יוכרע בהרכב שלא כולל את היווני הגדול? סופו מצטיין באספקט אחד, וזה האופן שבו הקבוצה נראית כשהוא לא משחק. אל תתפלאו אם מכבי תמשיך לשלם לו הרבה כסף כדי שיעזור לעצ ב אותה מהספסל גם בעונות הבאות.

***

מי שחיפש לתקוף את מכבי העונה חזר שוב ושוב לנקודה הישראלית: כיצד יתכן שקבוצה שמתהדרת בהיותה "הקבוצה של המדינה" כמעט ואינה משתפת ישראלים? ההצבה של פניני ואוחיון בחמישייה הפותחת מדי משחק מרגישה כמו מס שפתיים, ואכן שניהם סופסלו כבר מאמצע הרבע השלישי של הגמר והוחזרו לעניינים רק בשלב שהיה צריך להצטלם עם הגביע. בתור מי שלא מקבל את הנרטיב של מכבי כפרויקט לאומי, אני לא רואה טעם לתקוף אותה על כך שהיא לא מתנהגת ככזו. כאוהד כדורסל, לעומת זאת, אני מתמוגג מהביצועים של טייריס רייס.

נחמד לראות שבתוך כל הפסיכוזה הזו של ההתגייסות הלאומית והקפיצות למזרקה בכיכר רבין - שחקן אחד הצליח לנצל את כל הטרפת כדי לתת את משחק חייו. שווה לקנות כרטיס למכבי ת"א של היום בגלל איש אחד אמריקאי שלא קשור לציונות ולמדינה, וסביר שלא היה מזהה את שמעון פרס. מי שמעוניין בזהות ישראלית מוזמן לחפש אותה בנבחרת ביה"ס של הבן או הבת. או בנבחרת ישראל.