פרויקט הסיבים האופטיים, שנהגה בתקופתו של משה כחלון כשר התקשורת, ושהושק רשמית השבוע, הוא מהחשובים שנעשו בישראל בתחום התשתיות. עוד בטרם החל המיזם, המדינה הזרימה עבורו 75 מיליון שקל כתמריץ, ותוסיף עוד 75 בפריסה לאחר מכן - במהלך שגרם לרבים להרים גבה.
הטענה המרכזית הייתה שהמדינה שמה את כספה על קרן הצבי, משום שמדובר במיזם עם רמת סיכון גבוהה ביותר נוכח המודל הכלכלי שלו: מודל שבו חברה אחת פורסת את התשתיות (חברת UNLIMITED, לשעבר IBC) וחברות התקשורת מוכרות את השירותים.
אבל המודל הכלכלי של המיזם הוא לא השאלה. השאלה היא מי מרוויח. והתשובה היא שמדובר ברווח נטו של הציבור הישראלי: לאחרונה דיווחנו שהוט שדרגה את מהירות הגלישה שלה ל-200 מגה ותגיע עד חצי ג'יגה ביט לשנייה בסוף השנה; במקביל, בזק תשלים פריסה של סיבים אופטיים בקרב מיליון בתי אב עד סוף השנה ותצטרך להחליט מתי היא מתחילה לספק שירות על גבי התשתית החדשה. היא לבטח לא תוכל לשבת ולהתבונן מהצד במתחרות שמציעות טכנולוגיה עדיפה משלה.
מה זה אומר? שהמדינה שמה 150 מיליון שקל ותקבל מיליארדים בשדרוג תשתיות ומהירות לטובת כל האזרחים והמשק. איך זה בשביל מודל עסקי?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
