היא לקחה את הילדים לטורקיה

איך יודעים שהקיץ מתקרב? הטמפרטורות עולות, המכנסיים מתקצרים, ובית המשפט לענייני משפחה מתחיל לפרסם החלטות בנושא יציאת הורים גרושים עם ילדיהם לחו"ל.

הכלל הוא ברור: אם אחד ההורים מבקש לצאת לטיול בחו"ל עם הילד - ההורה השני מתנגד משלל סיבות, אשר רובן ככולן נתפסות כבלתי לגיטימיות מבחינת בית המשפט.

כעיקרון, כמעט בלתי אפשרי למנוע את נסיעתו של ילד לטיול עם אביו או אימו, מאחר שההנחה היא שנסיעה כזאת מטיבה עם הילד, גם אם ההורה השני אינו סבור כך.

הטיעון לפיו עלולה להיווצר חוסר סימטריה בין ההורים כלפי הילד, כאשר להורה אחד יש אפשרות כלכלית לממן טיול בחו"ל ולאחר לא, אינה רלוונטית.

גם בחשש שהילד לא יוחזר לארץ בתום הטיול, ושהשהות הזמנית תהפוך בעצם להגירה, אין כדי למנוע את יציאת הילד מהארץ, וההורה השני פשוט יידרש להפקיד ערבות להשבת הילד טרם קבלת אישור היציאה לחו"ל.

שאלה מורכבת יותר מתעוררת כאשר יעד היציאה מן הארץ נתפס כמסוכן, וההורה מתנגד לנסיעתו של הילד מתוך חשש אמיתי לשלומו, ולא כצעד טקטי על מנת להתנגח בהורה השני.

לפני מספר שנים התפרסמה בישראל ידיעה אודות פסק דין של בית המשפט הפדרלי בארה"ב, אשר דן בחטיפת ילד מישראל לארה"ב על-ידי אימו האמריקאית. על-פי אמנת האג היה על בית המשפט להשיב את הילד מיידית לישראל, אך בית המשפט האמריקאי פסק כי הילד ישאר בארה"ב, מאחר שישראל מהווה "אזור מלחמה" אשר יש בו כדי לסכן את חיי הילד.

גם בישראל קיימת נקודת הסתכלות דומה על ארצות מסוימות. כך, למשל, בשנת 2009 אב ניסה להתנגד לנסיעתם של ילדיו עם גרושתו לגאנה שבאפריקה, בטענה כי המקום מסוכן הן בריאותית והן ביטחונית.

בפני בית המשפט עמדו שתי חוות-דעת מומחים לנושא אפריקה - האחת מטעם מומחית למדעי המדינה ולימודי אפריקה, שטענה כי גאנה של היום היא אחת המדינות היציבות והנוחות ביבשת, ואין כל חשש בנסיעה לשם; והשנייה של מומחה לטרור בינלאומי, שתמך בהתנגדותו של האב לנסיעה, בטענה כי אפריקה כולה מהווה רכיב פורה לפעולות טרור של קבוצות ובודדים.

בית המשפט איפשר את נסיעת הילדים וקבע כי הסיכונים הקיימים אינם כאלה המונעים את הנסיעה, אשר ניתן להיערך לקראתה ולנקוט באמצעי זהירות.

המומחים שנותנים את חוות-דעתם בנושא המסוכנות הם אנשים פרטיים, שנשכרו על-ידי הצדדים להליך, והם מביעים את דעתם האישית. נשאלת השאלה מדוע לא להשתמש במדד שאין לחלוק על האוביקטיביות שלו: אזהרות המסע של המטה לביטחון לאומי השייך למשרד ראש הממשלה, שהרי לא ניתן לחשוד בפרסומים אלה כמוטים לצידו של הורה זה או אחר.

מפסק דין שהתפרסם השבוע מתברר כי בית המשפט לענייני משפחה אינו עוצר את הילדים גם בגבולותיהן של מדינות שיש לגביהן אזהרת מסע מפורשת.

במקרה זה האם ביקשה לטוס עם הילדים בחופשת הפסח לטורקיה, לדברי בית המשפט כמו עוד "143,000 ישראלים אחרים". לגבי יעד זה המלצת המטה ללוחמה בטרור הינה "להימנע מביקורים שאינם חיוניים, או לכל הפחות לנקוט אמצעי עירנות וזהירות מיוחדים", והאב אכן התנגד לנסיעת האם עם הילדים, שאינה "ביקור חיוני", אך למרבה ההפתעה, בית המשפט אישר את הנסיעה, על אף אזהרת המסע.

בית המשפט ביסס את החלטתו בין היתר על הנימוק שאם הצדדים לא היו גרושים, אף אחד לא היה מתערב בהחלטת האם לטוס לחופשה בטורקיה, אולם זוהי אמירה שניתן ליחסה לכל נושא במחלוקת העומד להכרעה. אם אין מחלוקת בין ההורים, בית המשפט לא מתערב גם בנושאים אחרים כמו מקום חינוך הילדים, אך משהאב מתנגד, ואף מעלה נימוק לגיטימי, בית המשפט נוטל על עצמו את האחריות לשלומם של הילדים, ולא רק האם.

נימוקים תמוהים אחרים שנתן בית המשפט להחלטתו היו שהאם כבר הזמינה כרטיסי טיסה ומלון, וביטולם יסב לה נזק כלכלי' שהמלון הוא באנטליה, שלדידו של בית המשפט הינה פחות מסוכנת מאשר איסטנבול או אנקרה; ושיש המון ישראלים אחרים שטסים לשם על אף אזהרת המסע.

מן התיאור של התנהלות האב בפסק הדין ברור שהוא לא עשה רושם חיובי על בית המשפט, אשר רואה בו אדם שנוהג באופן חסר תום-לב באופן עקבי. השופט ציין שהאב עצמו נוהג לסכן את הילדים בנהיגה חסרת אחריות, שקיים נתק רב בינו לבין הילדים, ומעל לכל, שבתחילה הוא נתן הסכמתו לנסיעה - ורק ברגע האחרון העלה את התנגדותו, שנתפסת כעת כתירוץ לפגוע באם.

על אף האנטגוניזם שמעורר באב במקרה זה, השיקול היחיד שצריך לעמוד בפני בית המשפט כאשר נושאים כאלה עומדים בפניו הוא טובת הילדים, וטובתם אינה בהכרח מניעת צערם מפני ביטול החופשה, שכן שלומם וביטחונם גוברים על כך.

ספק אם שיקול-דעתו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר רמת הסיכון הביטחוני הכרוך בנסיעה לחו"ל - נושא שכלל אינו בתחום מומחיותו - גובר על פרסומיו של המטה ללוחמה בטרור, וקשה לקבל שהשקפתו בעניין זה מחליפה את זו של ההורה.

בית המשפט לוקח על עצמו אחריות גדולה מאד על ביטחונם של הילדים, כשהוא מאשר את נסיעת הילדים בניגוד לרצון ההורה, ובניגוד להמלצות המטה ללוחמה בטרור, וכל זאת כאשר מדובר בסך-הכול בחופשה, שניתן לבלותה במקום שאינו מוכרז כמסוכן.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לענייני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il