מי באמת הרג את ישו?

כמו שהדברים עומדים עכשיו, ביקור האפיפיור בארץ ביום א' יהיה מורכב ברובו מנימוסים וכיבודים והצהרות כאלה ואחרות. איש אינו מצפה למהפכה ביחסים בין הוותיקן והעם היהודי. איש גם אינו מנסה למשוך לכיוון הזה.

המארחים של האפיפיור יסתפקו בהצהרה שלו שתזרוק עצם כלשהי ליהודים. וזה מאוד חבל. כי האפיפיור שמגיע אלינו הפעם פתוח לשינויים, או לפחות למחשבה חדשה, אולי יותר מכל מי שהיה לפניו. חבל לבזבז את ביקורו על קלישאות.

אלא שהסוגיה הזאת אינה נחשבת למרכזית אצלנו. הנושאים שמתחת לאף, בעיקר העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט, מזניחים לחלוטין את הסיבה הקובעת את עמדת העולם כלפינו. "אנטישמיות" היא טענת ההגנה העיקרית שלנו בפני טענות המוטחות בנו.

הציור ה"מרשיע"

זה בהחלט נכון. אנחנו נתונים לחסדי מדינות שרוב אזרחיהן לוקים באנטישמיות. לא מתוך רוע בהכרח, אלא מתוך בורות, ובעיקר מכיוון שמשחר ילדותם הם שומעים שהיהודים רצחו את ישו. על קירות בתים פרטיים ומבני ציבור תלויים ציורים של ישו זב הדם, וכאשר עיני הנוצרי נתקלות בהן הוא מתוכנת לחשוב על היהודים שגרמו לאיש הנפלא הזה את הסבל הנורא.

אני לא חושב שעשינו מספיק, אם בכלל, כדי להבהיר לנצרות ולעולם שאמונה זו בנויה על שקר. עובדה מוכחת, המקובלת גם על הנוצרים, היא שישו לא נרצח על ידי היהודים. הם יודעים, ויודע כל אדם בר דעת, שאת ישו הרגו הרומאים, שהיו אז אדוני ירושלים והארץ. התשובה של הנוצרים היא: "יהודה איש קריות". כלומר: היהודים הם שהלשינו עליו.

הלשנה אינה הריגה

ענין ההלשנה אינו חד וחלק, אבל יש דבר אחד שאינו ניתן לסתירה: לא היהודים הרגו את ישו. הרומאים עשו זאת. גם אם היהודים הלשינו, זה לא חייב את מותו. הרומאים הם אלה שהחליטו לצלוב אותו. אתם רוצים לשנוא את היהודים על ההלשנה - בסדר. אבל מה שקורה בפועל הוא שאתם, הנוצרים, מטיחים ביהודים "אתם הרגתם את ישו". אתם לא אומרים, "אנחנו הרגנו את ישו, אנחנו, ממשיכיהם של עובדי האלילים הרומאים". אתם מעדיפים את השקר.

להפסיק לחיות עם השקר

אנחנו חיים עם השקר כאילו מדובר בעובדה מוכחת. עכשיו מגיע האפיפיור, יקבלו את פניו בנאומים של ראשי המדינה והיהדות. האם יש ביניהם מישהו שיהיה מוכן לנטוש את הסיסמאות והקלישאות ולומר קבל עולם והוותיקן "אדוני האפיפיור, לא אנחנו הרגנו את ישו היהודי. אם בכלל אז אתם עשיתם זאת - אתם, הנוצרים ממשיכי הרומאים עובדי האלילים". ואתה, אורחנו היקר, מתבקש לתקן זאת. אם לא למעננו, אז לפחות למען הדיוק ההיסטורי-עובדתי.