השגריר היוצא של ישראל בהודו: אנשי עסקים, אין פה "כסף קל"

בין חשיבותה האובייקטיבית של הודו ובין עניין אינסטינקטיבי בפוליטיקה שלה, מפריד יותר מאוקיאנוס הודי אחד. ישראלים אינם עוקבים אחריה באותה מידת עניין שלה היא ראויה לה. היא רחוקה מן הדעת, היא מסובכת במידה יוצאת דופן, היא ממעטת לעורר אסוציאציות, אין בה "קול יהודי", את שמותיה קשה להגות.

לפעמים צריך לחפש תירוצים כדי לכתוב עליה. לפעמים צריך להתחנן לתשומת לבו של הקורא. אבל לפחות עכשיו הכתיבה על הודו פטורה מהתנצלויות.

זה השבוע שבו נודע לה ולעולם החיצון, שהיא, "הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם" (814 מיליון בעלי זכות בחירה), הפכה את סדרי הבריאה הפוליטיים. הבחירות הכלליות העצומות שלה הטביעו את מפלגת השלטון בנחשול של זעף ושל סלידה. היא לא הגיעה אפילו למינימום של עשירית המושבים בפרלמנט החדש, תנאי ולא יעבור, למעמד של אופוזיציה רשמית.

מן הבניין המבוצר והמשופץ של שגרירות ישראל בדרום דלהי, מתבונן שגריר ישראל בהודו, אלון אושפיז. המגה-מהפך של הודו, שגימד ענקים, מחק ננסים והגביה ממוצעים, התחולל בימי כהונתו האחרונים. הוא לא היה המופתע היחיד. רק אופטימיסטים חסרי תקנה שבין אנשי האופוזיציה העזו לקוות לרוב מוחלט בפרלמנט. אפילו סקרי היציאה מן הקלפיות התקשו להבחין בממדי השינוי.

בן לילה התערערו הנחות יסוד, אומר אושפיז, "דברים שהאמנו בהם שנים, כמו זה שבהודו יתכנו רק ממשלות קואליציה, או שההודים מצביעים על-פי שייכותם לקאסטה (כת)".

"הרעב ההודי להצלחה"

השגריר השישי של ישראל בהודו הסב אתמול (ד') לשיחה בלשכתו, ימים אחדים לפני שהוא משלים שלוש שנים וחוזר הביתה, להתייצב בראש המערך המדיני של משרד החוץ. הקריירה בת 22 השנה שלו, הוא אומר, התחילה בדיוק כאשר ישראל והודו כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים, בינואר 1992.

"מה שבולט מאוד בעיניי, בולט לכל אורך כהונתי, משהו שתוצאות הבחירות מבטאות באופן חזק מאוד, זה הרעב ההודי להצלחה ולהתקדמות בהמון מישורים, אבל קודם כול להתקדמות כלכלית. הבחירות מבטאות את הרצון לתרגם את הפיתוח הכלכלי לרמת הפרט.

"הציפיה הטבעית הייתה לשינויים הדרגתיים. אבל המספרים האלה אינם מבטאים הדרגתיות... יש הבדל בין התקדמות של צעד אחר צעד ובין קפיצה גדולה. וזה מרשים מאוד".

אושפיז הגיע לדלהי כאשר הרוח התחילה לצאת ממפרשיה של כלכלת הודו. הרפורמות הכלכליות, שפתחו חלק משעריה בפני העולם החיצון, התחוללו בדיוק בזמן שישראל פתחה את שגרירותה בדלהי, בתחילת שנות ה-90. לפני הרפורמות הודו צמחה בשיעורים חיוורים מאוד, 2%-3% בשנה. "בחמש השנים הראשונות של הממשלה היוצאת", מזכיר מר אושפיז, "היו שיעורי צמיחה מדהימים, 8% ויותר בשנה. בחמש השנים האחרונות הם ירדו בערך ל-5%. זה הבדל משמעותי. 8% בשנה הוא השיעור שכלכלנים חושבים להכרחי כדי לספק תעסוקה וצרכים בסיסיים".

"צמיחה, צמיחה, צמיחה" הייתה המנטרה של מועמד האופוזיציה לראשות הממשלה. נרנדרה מודי, העומד להישבע אמונים ביום א', ביסס את מסע הבחירות שלו על המוניטין שיצאו לו כמנהל יעיל של כלכלת ג'וגראט, מדינה בצפון מערב הודו, שבראש ממשלתה הוא עמד 13 שנה.

"הפוטנציאל הוא אינסופי"

חוץ מן ההתפעמות המובנת ומהסקרנות האינטלקטואלית, מדוע הבחירות האלה צריכות לעניין ישראלים? שואל העיתונאי, המתקשה לעניין ישראלים.

מפני שהודו צריכה לעניין, משיב השגריר, לפני שהוא מודיע כי אין בדעתו לבקר את התקשורת הישראלית על מיעוט העניין שלה בהודו.

יחסי ישראל-הודו, הוא אומר, "יוצאים דופן בחשיבותם. ב-22 השנה האחרונות הגענו אל מקומות עוצרי נשימה... אנחנו מתקדמים ללא הרף, בסחר, בביטחון, בביטחון-פנים, במים, במחקר ופיתוח, בחקלאות. יש משהו מיוחד ביחסים האלה. בדרך-כלל יחסים בין מדינות מתחילים בדברים הקטנים, וגדלים בהדרגה. לא כאן. ביחסים עם הודו את הדברים המורכבים ביותר עשינו בהתחלה, ועכשיו אנחנו שבים על עקבותינו, ועושים דברים טריוויאליים יותר".

הוא רומז כמובן ליחסים הביטחוניים. עיתון הודי, "איקונומיק טיימס", כתב ב-2012, כי "הודו היא הלקוחה הגדולה ביותר של תעשיית הנשק הישראלית", ובעשור הקודם היא קנתה ציוד צבאי מישראל בערך כולל של 10 מיליארד דולר.

"לשון המעטה תהיה להגיד על מערכת היחסים הצבאית שהיא חשובה מאוד", אומר-לא-אומר השגריר. מחלציה יצא ההסכם לשיתוף פעולה בענייני ביטחון-פנים, אשר נחתם בדלהי בדיוק לפני שלושה חודשים.

"הפוטנציאל אינסופי", כך אומר אושפיז. "תסתכל על גבולות הודו. הם משתרעים על פני אלפי קילומטרים. משמר הגבול ההודי שייך למשרד הפנים, שהוא המקביל ההודי של המשרד לביטחון פנים בארץ. המשרד ההודי מפעיל מיליון איש ויותר, עם שש רשויות פדרליות, העוסקות גם בשיטור גם בלוחמה בטרור".

שנתיים וחצי נמשך המשא-ומתן על ההסכם, בין דיפלומטים לביורוקרטים. הייתה נחוצה התערבות מיניסטריאלית משני הצדדים כדי להביא אותו לסיום מוצלח. השגריר מעניק את האשראי לשר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', שביקר בדלהי.

"אנחנו מגלישים"

שיתוף הפעולה הביטחוני של השנים הראשונות בנה אמון, יכולת, עניין הדדי, ואיפשר דברים אחרים. "אחד ההישגים הגדולים ביותר שלנו, הוא שאנחנו מגלישים מתחום אחד או שניים להמון המון תחומים. אין אח ורע באיזשהו מקום בעולם למה שאנחנו עושים כאן בחקלאות. הצלחנו לבנות 20 מרכזי מצוינות לחקלאים בתוך שנתיים וחצי".

הסכם סחר חופשי נידון זה זמן מה, הסיבוב הבא של השיחות עומד להיערך ביולי, והשגריר מאמין שהסכם כזה ייחתם בקרוב. הוא עשוי להגדיל פי שלושה את היקף הסחר הלא-צבאי, העומד כיום על 5 מיליארד דולר בשנה. השוק הענקי הזה מתחנן לתשומת לב, אם כי הוא מזמן מכשולים ניכרים.

עצת השגריר לאנשי עסקים ישראלים הלוטשים עין לעבר הודו: לא זה המקום לכסף קל, "קוויק באק". כאן צריך אורך-רוח, שלוש או חמש שנים, וצריך גם שותף הודי. לא בהכרח במיזם משותף, אבל סוג כלשהו של נוכחות. לבד קשה מאוד. כוויה כמעט מובטחת למנסים.

אגב, אורך-רוח הוא מה שמר אושפיז מייעץ בכלל. את התקדמות היחסים עם הודו צריך לבחון "בראייה של עשר שנים". הוא חוזה גדולות גם לתיירות הודית לישראל, העומדת כבר כיום על 40 אלף איש בשנה, "אבל צריך לעבוד על זה, הם לא יבואו בחינם".

הוא גאה ביותר בשיתוף הפעולה במחקר ופיתוח (מו"פ). הוא משתמש ב"לשון ההמעטה של העשור", כאשר הוא אומר ש"כלכלת הודו רעבה לטכנולוגיה. האופן שבו ההודים תופסים את הטכנולוגיה הישראלית הוא נכס אסטרטגי. עלינו להיות מלאים תודה לכל מי שעוסקים במו"פ בישראל... למשל, פנומנלית היא היכולת הישראלית לגשר בין מעבדה לשוק, באמצעות חברות העברת הטכנולוגיה (טק-טראנספר) של האוניברסיטאות בארץ. ההודים מעריכים מה שאנחנו יודעים לעשות בתחום הזה".

הוא מתפאר בהסכמים החלוציים שישראל חתמה עם מדינות אינדיבידואליות של הפדרציה ההודית, כמו קרנטקה (שבנגאלור, "עמק הסיליקון של הודו", היא עיר בירתה), מהרשטרה (מומבאיי) וגוג'ראט, מדינתו של ראש הממשלה המיועד מודי. ההודים מתעניינים במידה כזאת, שענק-הענקים של התעשייה ההודית, תאגיד Tata, השקיע 20 מיליון דולר במעבדות המחקר של אוניברסיטת תל-אביב.

"הקול המוסלמי"?

ישראל פתחה זה עתה את הקונסוליה השנייה שלה בהודו, בבנגאלור, ועוד מעט גם יהיה לה שם "בניין לתפארת". הקונסוליה במומבאיי קדמה אפילו לשגרירות. גם כך, לא קל לכסות יבשת של 29 מדינות. השגריר אומר, שהוא הגיע במהלך כהונתו לחצי מהמדינות. אין טעם לבקר בכולן, כי "זה יהיה ההיפך מהתמקדות".

למרבה העניין, אחת המדינות שהוא פסח עליהן היא גם הגדולה ביותר, אוטאר פראדש, עם 200 מיליון בני אדם, בערך כמו ברזיל. זו לא הייתה פסיחה מקרית. מפלגת השלטון במדינה, שהיא מפלגה אזורית, מסתמכת על הרבה קולות מוסלמיים. היא העדיפה שלא להניף דגל ישראלי בעיר בירתה לאקנאו.

עכבות מסוג דומה גם מנעו ביקורים של רמי-דרג ישראלים בדלהי. שר חוץ ישראלי לא נראה כאן מאז 2007, וראש ממשלה - מאז 2003.

כיאה לדיפלומט מנוסה, מר אושפיז אינו מאשר את הקשר בין הפרופיל הנמוך ובין תלותה המסוימת של מפלגת השלטון המובסת, מפלגת הקונגרס, ב"קול המוסלמי". אבל הוא אומר בחיוך קטן, כי הוא סמוך ובטוח שמחליפו "יצליח יותר ממני" בארגון ביקורים.

במקומם עומדים כישרונותיו של השגריר הבא, דני כרמון, מן הדיפלומטים המנוסים ביותר של ישראל, אבל הצלחתו החזויה תהיה בעיקר תוצאה של חילופי הממשלות בדלהי. נרנדרה מודי בא מתנועה עם רקע פרו-ישראלי בן עשרות שנים. השגריר אושפיז, שביקר אצלו בשנה שעברה, מצא אצלו "יותר מסתם ידידות פרקטית לישראל".

"ייעשה צדק"

על היחסים האלה מוסיפה להעיב עננת ינואר 2012: ניסיון ההתנקשות בחייה של דיפלומטית ישראלית, טל יהושע-קורן, "ארבע דקות נסיעה ממעון ראשי הממשלה". הסוכנים האיראניים שהוציאו את ההתנקשות לפועל נמלטו מהודו, וכנראה נמצאים באיראן. משתף הפעולה ההודי שלהם עדיין לא הועמד למשפט. למען האמת, הוא חופשי לחלוטין, ואפילו עורך עיתון בלשון מקומית. שר החוץ של הודו הבטיח זה לא כבר "שייעשה צדק". השר כבר אינו שר, אפילו אינו חבר פרלמנט, ונראה מה יעשה יורשו.

השאלה האחרונה לשגריר היוצא: האם ישראל והודו יכולות להיחשב לבעלות ברית אסטרטגיות? "אני חושב שהשותפות בינינו היא שותפות קיומית. לא בגלל שנפסיק להתקיים בלעדיה, אלא בגלל שמה שאנחנו עושים ביחד משפיע בצורה יוצאת דופן על חיי היומיום של ישראלים - ושל הודים. פה אין לי ספק, יש תמורה לאגרה, משלם המסים הישראלי מקבל את מה שהוא משלם עבורו.

* רשימות קודמות ב-yoavkarny.com ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny