בדרך כלל, מכונית של חברת אובר (Uber) מגיעה תוך חמש דקות, אבל אני כבר ממתין 10 דקות למנכ"ל החברה, טראוויס קאלאניק. אחד הדברים המהנים באפליקציה הוא להתבונן באייקון המכונית הקטנה בשעה שהיא מתקדמת על מפה שעל גבי המסך לכיוון המקום שבו אתם נמצאים והעובדה שהיא סופרת את הדקות עד להגעה. אין לי שום אינדיקציות כאלה לגבי מיקומו של שותפי לארוחת הצהריים, מלבד הודעת התנצלות. המסעדה שבה אנחנו נפגשים בסן פרנסיסקו נבחרה רק באותו בוקר, משיקולי נוחות, ללא שמץ של סנטימנטליות. אובר סובבת כולה סביב סיפוק מיידי לגבי תכנון עתידי, וסנטימנטליות היא לא משהו שהייתם מקשרים לקאלאניק, אחד האנשים הפרובוקטיביים בעמק הסיליקון.
הוא מגיע ברגל מהמשרד שלו, שנמצא במרחק של גוש בניינים אחד בלבד, ומספר לי שלא נסע במכונית משלו כבר שנה, וכי הוא נוסע בעיקר באמצעות אובר בימים אלה - ומשלם על עצמו למרות שהוא מנהל את החברה. קאלאניק לובש מדים של סטארט-אפיסטים - סוודר עם רוכסן, טי-שירט, ג'ינס ונעלי נייקי - מינוס הקפוצ'ון. אבל בגיל 37, עם זקנקן מטופח ושיער מכסיף, הוא מבוגר יותר ממפתח האפליקציות הטיפוסי ואובר היא ממש לא סטארט-אפ.
בשנת 2009, כשקאלאניק וחברו גארט קמפ העלו את הרעיון של "ללחוץ על כפתור כדי לתפוס טרמפ", הדבר איפשר להם לחיות בצורה ספורטיבית. מאז, אובר הפך משירות לימוזינות פרטי, לחוג קטן וסלקטיבי של חברים, לאחת החברות החמות - והשנויות ביותר במחלוקת - בעמק הסיליקון. בדצמבר 2013, דלף מידע פיננסי לבלוג הרכילות הטכנולוגי Valleywag, שעל פיו עומדות ההכנסות השבועיות של אובר על יותר מ-20 מיליון דולר, המגיעות מיותר מ-400 אלף לקוחות פעילים. החברה לא הפריכה את הנתונים. בשנה שעברה, עמדה הערכת השווי של החברה על כ-10 מיליארד דולר, עם השקעה של 258 מיליון דולר מ-Google Ventures וחברת הפרייבט אקוויטי TPG.
זריקת המזומנים הזאת - שהיא עצומה, גם יחסית לתקופה תוססת בחוף המערבי של ארה"ב - סייעה לחברה להכפיל את התפשטותה תוך חצי שנה, וכיום היא נמצאת ב-100 ערים. "אנחנו נמצאים בארבע ערים בסין, חמש או שש ערים בהודו", אומר קאלאניק. "אנחנו נמצאים בבוגוטה ובקאלי שבקולומביה - בכל מקום".
כשאני מזכיר את העובדה שהחברה המתחרה, ליפט (Lyft), עומדת להשיק את השירות שלה ב-24 ערים בארה"ב, קאלאניק בוטה כהרגלו. רוב המנהלים בעמק הסיליקון היו אומרים בדיפלומטיות שהשוק "גדל בטירוף" ולכן יש הרבה מקום לכולם. לא כך קאלאניק.
"השקנו את השירות ב-100 ערים כדי שהם יצטרכו לעשות משהו, ויש הרבה מקומות ברשימה שאני לא בטוח שהייתי קורא להם ערים - אבל עושים מה שצריך", הוא אומר. "בארה"ב, בהרבה מובנים, הפור נפל. אנחנו גדולים פי עשרה".
"אנחנו מושכים אש"
אז מה צפוי לאובר? כמו כל יזם בעמק הסיליקון ששווה משהו, קאלאניק מביא נתונים. אנשים נרשמים לשירות אפילו לפני שהוא זמין בעיר שלהם, הוא אומר, בדרך כלל מטלפון שמשתף את המיקום שלהם באמצעות ג'י.פי.אס, כך שאובר יכולה לראות מתי הם מחפשים, לשווא, אחר מונית. "יש לנו 150 אלף איש שפתחו את האפליקציה במיאמי: אין לנו פעילות במיאמי".
המלצר עדיין לא רשם את ההזמנות שלנו למשקאות אבל אנחנו כבר מגיעים לאחד האתגרים הגדולים של קאלאניק: "המלחמה של ענף המוניות על אובר" והרגולציה שלעתים קרובות מונעת את האפשרות להזמין הסעה באמצעות האינטרנט. מיאמי הוכיחה את עצמה כאחד המאבקים הממושכים ביותר נגד רגולציה אבל שבוע בלבד לפני הפגישה שלנו, נפתחו חזיתות חדשות בברלין ובריסל.
בבריסל, בית משפט עירוני איים לקנוס נהגים של אובר ב-10 אלפים אירו אם הם ייתפסו כשבמכוניתם נוסעים פרטיים מכיוון שלחברה אין את הרישיונות המתאימים. אולם נילי קרוס, הנציבה הדיגיטלית של האיחוד האירופי תקפה את ההחלטה, שאותה כינתה "מטורפת", והחלטה "שנועדה להגן על קרטל המוניות" ולא על צרכנים. קאלאניק לא יכול היה לנסח את זה טוב יותר.
כמו ברוב חברות ההיי-טק, באובר יש מזנון מצויד היטב לצוות העובדים. אחרים משתמשים באפליקציות להזמנת אוכל. למעשה, יש הסבורים שבעתיד אובר תצא מתחום המוניות ותבלע סטארט-אפים שונים בתחום ההזמנות, ותהפוך לחברת לוגיסטיקה "לפי דרישה" - אפליקציה כשלט רחוק. היא כבר בוחנת חברות במנהטן המבצעות משלוחים באמצעות אופניים.
אמזון, שהיתה פעם רק חנות ספרים מקוונת, מוזכרת לעתים קרובות כתבנית לאופן שבו אובר עשויה להתפתח. ג'ף בזוס, מייסד ומנכ"ל אמזון, נמנה על המשקיעים באובר, למרות שקאלאניק דוחה את ההשוואות. "אני חושב שאובר פשוט שונה מאוד, אנחנו לא מעתיקים שום מודל", הוא אומר. "זו אולי הסיבה שאנחנו מושכים אש. אנחנו לא קונבנציונלים בשום דרך... אני גם חושב שכיזם אני קצת זאב בודד".
הפילוסופיה שלו היא לסמוך גם על העובדים של אובר שיהיו "זאבים בודדים". כשחברה משיקה את השירותים שלה בערים חדשות, הצוותים המקומיים נהנים מחופש משמעותי בכל הקשר לקידום השירות וגיוס נהגים כראות עיניהם. הדבר הוביל לטריקים כמו משלוחים של טאקו, גלידה ואפילו של חתלתולים צמריריים "לפי דרישה" למשך יום אחד.
*** הכתבה המלאה - במהדורה המודפסת
המספרים של אובר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
