1. עכשיו לא רוצים סינים. למה? כי הם מהמזרח? ומה עם האמריקאים והאירופאים? אותם דווקא אוהבים, מעריצים, מתבטלים בפניהם. שרק יבואו ויקנו כבר את כיכר רבין, את קריית הממשלה, אפילו את הכותל ניתן להם, רק שיבואו ויביאו דולרים. זה לא שאנחנו גזענים, לא שאנחנו מעדיפים לבנים, מחויטים, אריסטוקרטיה בירושה עם גינוני עושר על פני פקידים, חרוצים, עם חליפה פשוטה.
2. זה דווקא יום חג שתנובה יוצאת מידיה של קרן השקעות פרטית בריטית ועוברת לידיו של תאגיד תעשייתי סיני ענק. יוצאת מידיו של גוף שעצם מהותו ותכליתו הם מיומנות גבוהה בלעשות סיבוב, למצות, לסחוט, לנצל וללכת הלאה - ונכנסת לידיו של גוף תעשייתי ציבורי שמעצם אופיו הוא חושב לטווח ארוך.
תנובה עוברת מאייפקס שהעלתה את מחיר הקוטג' ל-9 שקלים רק כי גייסה חברת ייעוץ שמצאה כי הישראלים לא יוותרו על הקוטג' שלהם אז למה שלא נסחט להם את הכיס, לידיה של חברה שמטרותיה מטרות רווח, אבל היא מגיעה אליו בגיבוש נאמנות ואמינות של צרכנים לאורך זמן.
3. לפני 4 שנים הסבירה זהבית כהן, האישה החזקה של אייפקס ותנובה בישראל, את התפקיד שלה פה: "המטרה מאוד ברורה לי: לבצע רכישות, להשביח כמה שיותר, ולמכור. יש מטרה, הולכים אליה בדרך מאוד ברורה - ממש בצ'ק-ליסט - ומשיגים אותה. זו אני" (ידיעות אחרונות, 29.3.10).
זה בדיוק מה שהיא עשתה, אבל מהמקפצה. בפסגות, בתנובה, עם רווחים ומשיכות, כולל חקירות, חשדות, גם טיפוח טינת המונים. לא סתם קראו לזה "מחאת הקוטג'", שהביאה לירידה מתמשכת בצריכת המזון והצריכה הכוללת. אם זה יקרה אצל איזשהו מנהל סיני שיוצב כאן, אז את הדין הוא ייתן בסין וזה יהיה הרבה יותר קשה וקצר הליכים.
4. זה התחיל הרבה לפני אייפקס-כהן. תנובה הוותיקה, "האוטו שלנו גדול וירוק", פעם בבעלות כ-1,200 קיבוצים ומושבים, התנהגה כמונופול דורסני כבר אז בחסות ההסתדרות והמפלגה. גם מול הרפתנים והחקלאים שהיו בעלי השליטה בה. אלה לא ראו מימיהם דוח כספי או נתון בדוק על רווח או הפסד. לא נהנו מהרווח ולא יכלו לדרוש אותו. הנציגים הבודדים היו מקבלים לידיהם מדי שנה כמה עמודי דוח ונדרשו לקרוא בהם תוך שעה בחדר סגור ונעול. לפחות זה לא יקרה אצל הסינים שמחזיקים בחברות ציבוריות.
5. הסינים יפעילו לחץ פוליטי. סביר להניח שכן, גם האירופאים והאמריקאים הפעילו ומפעילים לחץ פוליטי. ביל קלינטון, הנשיא האמריקאי לשעבר ובן זוגה של מי שאולי תהיה הנשיאה הבאה, היה הלוביסט של נובל אנרג'י. הוא הגיע לכל מי שרצה כדי להשפיע על ועדת ששינסקי הראשונה בענייני הגז הטבעי. נבחרים ופקידי ממשל אמריקאים בכירים באו ויצאו ושלחו הזמנות לבכירים ישראלים לבוא לבקר אצלם. לשכנע, להשפיע, ללחוץ.
גם ישראלים עושים את זה בגדול, כל הזמן. בנקים, מוסדיים, טייקונים, ועדי עובדים, הסתדרות, תעשיות - כולם לוחצים על הממשלה. רק שהפעם במקום כבד אווז זה יהיה אגרול ברוטב חמוץ מתוק... הריח והטעם שונים - המהות זהה.
6. לאט-לאט אנחנו מגיעים למצב של סגירות. בודדים באפלה. לא רוצים אף אחד. לא רוצים למכור חברות ממשלתיות לבעלי הון ישראלים בגלל הריכוזיות. לא רוצים בעלי שליטה בבנקים, אבל לא רוצים פריסה בבורסה שמביאה לשלטון מנהלים. לא רוצים שהמוסדיים יקבלו נתחי שליטה אז אנחנו מגבילים אותם באחזקות. לא רוצים טייקונים, אבל לא מטפחים בעלי עסקים קטנים. לא רוצים חברות זרות כי הם ינצלו אותנו, ולא רוצים ישראלים כי הם ינצלו אותנו עוד יותר.
אז מה בדיוק אנחנו רוצים? גם לאכול את כל עוגת הגלובליזציה וגם להשאיר אותה שלמה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.