כולנו מלביני הון

אחרי גל ההלם הראשון, הזעזוע העמוק מהחשדות כנגד חברה ציבורית שהלבינה הון בהיקף של עשרות מיליונים למשפחת פשע, בואו נחזור לפרופורציות.

בענף שיש בו כל-כך הרבה כסף שחור בקצה אחד, זה כמעט מתבקש שיהיה המון כסף שחור גם בקצה השני. כל ישראלי שבנה או שיפץ בית נחשף בוודאות לתעשייה שחורה שמתנהלת כדבר שבשגרה ובהיקפים עצומים. אתה חוסך 18% מע"מ - והשיפוצניק, המסגר, החשמלאי וכו' חוסכים מס הכנסה (ואולי גם מקבלים השלמת הכנסה מביטוח לאומי בסוף החודש).

זהו מודל "ווין ווין" ישראלי קלאסי, שמטביע את הספינה כולה (סוף לתעשייה השחורה הזו יכול להוריד, למשל, את נטל המע"מ בחצי). ואם זה ככה אצל האזרחים הקטנים, שחיים לגמרי בשלום עם התנהגות של עברייני מס (מצדם ומצד נותני השירותים) - למה אנחנו מתפלאים שזה הגיע גם למקצועני הענף?

לפני שאתם מדמיינים פגישות אפלות של הקבלן יאיר ביטון עם יצחק אברג'יל בקזינו בפראג, תזכרו שהכסף השחור שמגלגלים קבלני שיפוצים עם טנדר וסולם לא פחות גדול ולא פחות מזיק לכלכלה.

מעבר לכך, כדאי להזכיר לעצמנו ששוק היוקרה והמגה-יוקרה מייצרים את הזירה הקלאסית להלבנת סכומי-עתק (ולא רק בנדל"ן, אגב). להבדיל מדירה "רגילה" בראשון-לציון או בפתח-תקווה, שם טווחי המחיר ברורים יחסית ועיני הרגולטור פקוחות - כשמדובר על פנטהאוז בתל-אביב, על אחוזה בהרצליה או על נחלה בשרון, כל מספר לוקח. לך תתווכח אם מישהו שטוען כי שילם 60, 80 או 100 מיליון שקל על פנטהאוז מדהים מול הים.

וכשזה ככה, הדרך עד להלבנת הון קצרה מאוד. ועוד מסקנה חשובה: עם כל הכבוד למחירי הדירות המתוקשרים והפנטסטיים שמדווחים במגדלי היוקרה או ביישובי האלפיון, החשדות כעת מזכירים לנו לקחת את המספרים הללו בעירבון מוגבל.

גם בדיווחי רשות המסים, שהפכו כביכול את נתוני אותן עסקאות למהימנות וממוסמכות, ניתן וכדאי לעשות לא מעט מניפולציות. מנקודת מבט צרה, ברשות אולי אפילו שמחים שמנפחים להם את שווי העסקה (כדי להלבין הון מפוקפק), מה שאומר שהקונה והמוכר גם חייבים ביותר מס.