הקוף צנח מהגב

1. לנשיא ריאל מדריד, פלורנטינו פרז, האיש שמזוהה יותר מכולם עם המונח "גלאקטיקוס" לדורותיו - מגרסה 1.0 של זידאן, בקהאם, פיגו ורונאלדו ועד לגרסה 2.0 עליה הוא עובד מאז 2009, שכללה הוצאות של למעלה מ-600 מיליון אירו על רכישת כדורגלנים - יש עכשיו כאב ראש. אבל אחד חיובי. רואי החשבון של הנשיא המגלומן יצטרכו להתחיל כעת לחלק בונוסים מיוחדים עבור עונת 2013/14. לפי העיתון הספרדי "אל קונפינדסיאל", הזכייה בצ'מפיונס ליג אתמול (שבת) תכניס עוד כחצי מיליון אירו לכיסם של כל אחד מ-25 שחקני הסגל של ה"בלאנקוס". ביחד עם מענקי הזכייה בגביע המלך הספרדי, מדובר על 600 אלף אירו לשחקן, ובסך הכל הוצאות שכר "לא צפויות" העונה של כ-15 מיליון אירו.

ניתן היה להתרשם שפרז השלים עם ה"גזירה" הזאת אתמול באהבה רבה. בניגוד להרגלו במשחקי הליגה לשמור על קור רוח, שמתחייב מתוקף מסורת הכבוד הספרדית של הישיבה בסמוך לנשיא הקבוצה היריבה - אתמול ביציע הכבוד בליסבון פרז כבר הרשה לעצמו להשתולל מאושר, כפי שתיעדו המצלמות. בכל זאת, הפקק הפרטי שלו השתחרר: המועדון הכי מצליח בהיסטוריה האירופית סוף-סוף הביא את הזכייה ה-10 הנכספת בתואר הגדול מכולם. ועוד אחרי בצורת של 12 שנים. יותר מהכל, בשביל פרז זו הייתה הסטמפה שהיתה חסרה לו לפרויקט 2.0 המנופח-מגלומני, שכלל החלפת סחורות אנושיות במחירים כמעט מגוחכים. 100 מיליון אירו על בייל? 94 על רונאלדו? הגולים שלהם אתמול היו שווים את זה לפרז.

2. גם ללא קשר לקוף ה"לה דסימה" שירד מהגב, צריך לזכור שחשבון הבנק של ריאל לא באמת נחבט מבונוסים לשחקנים, בטח בזמן שהיא זוכה באליפות אירופה וסופרת בעקבות כך מענקים מרשימים מאופ"א (ר' ידיעה).

ריאל מדריד רשמה בעונה הקודמת הכנסות של 519 מיליון אירו, יותר מכל קבוצה בכל ענף ספורט בעולם (עם 37 מיליון אירו רווח נקי שניפח את הרזרבות בבנק). העובדה שעונה אחת בלבד לאחר מספרים כאלו היא זוכה בצ'מפיונס ליג - תגרום להגדלת פערים נוספת שלה בפסגה הכלכלית של הענף: עוד כסף מאופ"א, עוד עלייה באפקט המיתוגי/מסחרי/שיווקי, עוד מכירות מרצ'נדייז, עוד "גלאקטיקו" שכנראה יצטרף בקיץ הקרוב לאוסף - עוד ועוד ועוד. לצערן הגדול של ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, וכמובן אתלטיקו מדריד.

3. למרות שהפסידה את המשחק האחרון של העונה - השנה הזו, שתנאי השטח מלמדים אותנו כי הייתה קרוב לוודאי הבלחה חד-פעמית - כמובן תיחקק בהיסטוריה של "אתלטי". בכל זאת היא הגיעה אתמול למרחק של דקה אחת מדאבל בלתי נתפס. "ההישג ההרואי של אתלטיקו העונה מוערך ומדובר מאד, אבל כמה שמנתחים אותו - עדיין לא באמת מבינים את גודלו העצום", טוען הסטטיסטיקאי והעיתונאי האנגלי דניאל פינקלשטיין. יש לכך סימוכין כלכלי מובהק: הגמר אתמול היה הכי פחות שיוויוני פיננסית שנרשם בהיסטוריית ליגת האלופות. לפי נתונים של היומון הספרדי "דיאריו גול", פער ההכנסות בין המועדונים בעונה שעברה עמד על 389.9 מיליון אירו - הגדול ביותר שמתועד בתולדות הגמר של מפעל המועדונים הבכיר של אופ"א. כהשוואה, פער ההכנסות בגמר אשתקד בין באיירן מינכן לדורטמונד עמד על 175 מיליון אירו. אנדרדוג כמו אתלטיקו, מול ענק כמו ריאל? כזה עוד לא היה לנו (בגמר ב-2004 שתי הקבוצות היו "קטנות" - פורטו 65 מיליון אירו הכנסות דאז, מונאקו 57 מיליון).

4. קרלו אנצ'לוטי הפך אתמול למאמן השני בהיסטוריה, אחרי בוב פייזלי של ליברפול, שמניף את גביע אירופה לאלופות שלוש פעמים (בפעמיים הקודמות עשה זאת עם מילאן). אבל הכדורגל הוא אכזרי למנג'רים, אפילו עבור אנשי מקצוע עילאיים כמו האיטלקי: כשקבוצה בסדר הגודל של ריאל זוכה בצ'מפיונס, מבחינת התפיסה והתודעה הציבורית האיש על הקווים בסך הכל עשה את העבודה שמצפים ממנו לעשות; כשקבוצה ללא סופרסטארים ועם תקציב נחות כמו אתלטיקו מגיעה כל כך רחוק, בעיקר בזכות משחק הגנה עילאי ועם מעט מאד רגעי הברקות התקפיות סוחפות - המאמן בדרך זוכה בכל התהילה.

מה זה תהילה? אפילו הצ'ילבה דייויד בקהאם, מספר ב"טיימס" מאט דיקינסון, התקשר לברך את סימאונה לאחר הזכייה של אתלטיקו באליפות ספרד. אותו בקהאם שסימאונה דאג, בעזרת פרובוקציה זכורה היטב, לגרום להרחקתו במונדיאל 1998 במהלך משחק בין נבחרות ארגנטינה ואנגליה.

העבודה הגדולה של סימאונה ניכרה גם אתמול, בעוד משחק הקרבה חסר מעצורים של אתלטיקו. "הוא כמו אלוהים בשבילנו", אמר הקשר הפורטוגלי של הקבוצה טיאגו. "אם הוא יגיד לנו לקפוץ מגשר, נקפוץ. כל מה שהוא אומר לנו שיקרה - בסוף קורה". הקפיצה לרגליים של שחקני ריאל אתמול (27 פאולים לעומת 19 של ריאל) ומשחק לחץ אדיר במשך רוב דקות המשחק עשו את שלהם: ריאל התקשתה לייצר מצבים, לפרקים התקשתה לחבר 3-4 מסירות רצופות. אבל בסוף קרה משהו שסימאונה כנראה לא אמר ולא חזה בפני טיאגו וחבריו: משחק האינטנסיביות הבלתי אנושי של אתלטיקו גבה מחיר כבד. לקראת הדקה ה-80 נגמר להם החמצן בריאות. סרחיו ראמוס היה שם בשביל להעניש בתוספת הזמן, באחד מהרגעים המכוננים האלו שהופכים את ליגת האלופות לדבר הכל כך גרנדיוזי שהיא - לפני שעמיתיו הצטרפו אליו בהארכה.

סימאונה קשור עם אתלטיקו בחוזה עד 2017. "לברוח" כעת הוא כנראה יתקשה: רוב הקבוצות הגדולות באירופה כבר תפוסות חזק עם מאמנים לשנה הבאה. לכן, המבחן העצום של הארגנטיני מתחיל עכשיו: איך ממריצים מחדש את חבורת הנינג'ות שלו, שכבר יודעת כי לא משנה מכמה גשרים תסכים לקפוץ עבורו בשנים הקרובות - את הדברים הגדולים של עונת 2013/14 היא תתקשה מאד לשחזר.