פארסה שנתית מכוערת

בהזדמנות הקרובה, לכשירימו שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל בני גנץ את עיניהם מטבלאות האקסל ומהגרפים הכלכליים, הם יבינו, אולי, כי תקציב הביטחון, בלי קשר למי כאן צודק, הוא הבעיה הקטנה של צה"ל היום.

בעוד שהתקציב ואופן מימושו הם עניין טקטי, מה שיגלו השניים הוא עניינים אסטרטגים רבי-אתגר. יעלון וגנץ יבינו שנפער בקע משמעותי בנושא התקציב בין צה"ל ומשרד הביטחון לבין הציבור שלא היה בעבר.

הם יבינו שהשיח המדיני והביטחוני פינה מקומו לשיח כלכלי-חברתי, שמונע מהרשתות החברתיות, מאתרי האינטרנט, מהעיתונות הכלכלית ומסדר-היום החברתי שכפה הציבור ובעיקר הדור הצעיר על ממשלת בנימין נתניהו השנייה והשלישית. די לעבור ברפרוף על הטוקבקים שבאו בצמוד לפרסום על דברי הרמטכ"ל על הפסקת האימונים למערך המילואים, כדי להבין שלא מדובר כאן בעוד גל של תגובות, אלא בסערה ובשינוי אמיתי עמוק ביחס לתקציב הביטחון.

אז יבינו השניים כי אמון הציבור בצה"ל ואמון אנשי המילואים במטה-הכללי, הם עניין הרבה יותר מהותי לקיום צורכי הביטחון מאשר עוד מיליארד או שניים לתקציב. כשירימו את עיניהם מהטבלאות ומהגרפים, יתקלו עיניו של יעלון בלובן בעיניו של גנץ. אז אולי יבין יעלון כי לרמטכ"ל די נמאס מהעמימות של ממשלת נתניהו-יעלון-יאיר-לפיד, שכבר שלוש שנים לא מאשרת לצה"ל תוכנית עבודה רב-שנתית, שלא מגדירה לצה"ל את משימותיו, את מדינות האויב ומדינות עם פוטנציאל לתפנית שלילית, שלא מגדירה תפיסת ביטחון, ולא מדברת באופן ברור על כמות מלאים, על כשירות נדרשת ועל ימי לחימה.

יעלון יבין, כי לגנץ ולאלופיו נמאס מהעמימות הזו, שבאה לביטוי בתקציב תנודתי, מעורפל, ובסיכומי דיונים של הקבינט שאומרים דבר והיפוכו. יעלון יבין אז, שגנץ רואה כל יום בלשכה את תמונותיהם של הרמטכ"לים שהודחו על-ידי ועדות חקירה ושילמו מחיר מלא על חדלון ממשלותיהם.

כשירימו את העיניים, יבין יעלון שלגנץ ולצה"ל נמאס להתווכח עם תקציב ביטחון של 60 מיליארד; הם רוצים לדבר על תקציב צה"ל של 27 מיליארד, שעם זה נדרש צה"ל לייצר ביטחון. בלי תקציב הנכים, בלי תקציב המשפחות השכולות, בלי תשלומי הארנונה המטורפים, בלי תקציבי המחקר-והפיתוח של התעשיות הביטחוניות, בלי משרד הביטחון ובלי הפנסיות של מערכת הביטחון. תקציב לצה"ל נטו.

היה זה הרמטכ"ל דן חלוץ שהחל בזמנו לדבר באומץ על זה, עד שהודח. סוגיית הדיון על תקציב הביטחון שהפכה לפארסה שנתית מכוערת מגיעה כעת לרגע השיא שלה; הציבור בשל ומעורב, העיתונות הכלכלית מדווחת, מפרשת ומסבירה, והרשת גועשת. בפעם הזאת, לקראת תקציב 2015 דורשת סוגיית תקציב הביטחון (או תקציב צה"ל) "טיפול שורש" ולא עוד "סתימה אחת".

ייתכן כי הפתרון הוא בגיבוש מסקנות "ועדת לוקר" למודל תקציב הביטחון, אישורן בממשלה וחקיקתן בחוק מיוחד לתקציב הביטחון - פתרון שיבטיח יכולת תכנון ותקציב לטווח ארוך. אבל הבעיה לא נגמרת בכך. שיבקשו עיניהם של גנץ ויעלון לפגוש את עיניו של נתניהו הם יתקלו במראה או בזכוכית משוריינת. על שולחן ראש הממשלה יהיה מונח כמו תמיד צ'ק בסך שני מיליארד שקל, וטיוטה של הודעה לעיתונות. ספק אם יהיו שם כלים סניטריים לטיפול-שורש שדרוש לטובת צה"ל, לטובת המדינה ולטובתנו שלנו.

בבחירה הקריטית בין צורכי המלחמה הבאה (או מניעתה) לבין מהדורת החדשות הבאה - יבחרו נבחרנו כמו תמיד במהדורה.

הכותב, תא"ל (במיל'), כיהן כדובר צה"ל וכיועץ לשרי ביטחון