יורד אל הגן: תערוכת צילומים חדשה של יהושע בורקובסקי

"להסתכל אין פירושו לראות", מזכיר יהושע בורקובסקי, אמן ומורה ותיק, לבאים בשערי התערוכה החדשה שלו בגלריה נגא. סדרת העבודות החדשות שהוא מציג ממשיכה את עיסוקו בשאלות של הד והשתקפות, תפיסה חושית והטיית המציאות, שטמונה בכל חוויה של התבוננות.

התערוכה - "מראות. הגן (3)", יוצאת מנקודת הסיום של תערוכתו המקיפה של בורקובסקי, שהוצגה בשנה שעבר במוזיאון ישראל, אך היא שונה מהותית במיקוד, שכולו סביב צילומי ה"פוטומורפוזיס" בשחור-לבן. מבחינה זו, יש בה משהו פורמלי, מהודר, מעין אחידות צורנית, שתובעת מהצופה תשומת-לב יתרה ועצירה מהמרוץ המנסה להכיל ולראות הכול - על מנת להבחין בקול ובאירוע היחיד של כל אחת מהתמונות בתערוכה.

"ראייה פעילה דורשת השתהות על מנת לפענח את המראות ואז עשוי להתרחש חסד הפתאום - הלא צפוי שעולה מתוך הברור ונגלה", הוא אומר. לא במקרה שורה אווירת גני זן על תערוכותיו. "סדרת העבודות מבוססת על צילומי גנים שצילמתי כאמן צעיר בשנות ה-80, באירופה. כבר אז הייתה לי שריטה של גנים".

הצילומים נראים כמחציות אליפסה הנושקות זו לזו בנקודת חיבור קלה בקוקודיהן. בורקובסקי מכנה זאת "שעון חול". ואכן, בנקודת המפגש נראה כאילו המראות זולגים זה לתוך זה. משקפים זה את זה באי-דיוק כמו אקראי, מפתיע ומתעתע. כמו הכותרת "מראות" שאינה מבארת אם מדובר במראה עיניים או בהשתקפות במראה. אבל יש לזכור שכל השתקפות היא רק דמיון ולא הכפלה של המציאות, מסביר בורקובסקי.

העבודות נוצרו באמצעות תעלול אופטי, של השתקפות הצילום בגליל-מראה ופריסה של התוצאה. בכל אחת מהפריסות נוצרות תופעות אופטיות בלתי צפויות, וההשתקפות מאבדת את המקור הקונקרטי שלה והופכת לפטה-מורגנה - דמויות רפאים מופיעות בצידה האחד ונעלמות באחר. גלי אור מתפתלים על גביה כטביעות אצבע ומעלים במחשבה "קפל מציאות", אך כזו שיש לה נקודת התלכדות, סף-פיענוח, מפתה ותובעני.

בורקובסקי: "גם האמן זקוק לחסד הפתאום - לאותו רגע מפתח, הנס, שבו מתרחשת עבודת האמנות, שלאחר מכן הצופה רואה אותה ברגע. כמו בלרינה, שמתאמנת 10 שנים על פירואט אך מגיעה לרגע האמת על הבמה ו'יוצא לה טוב'. רוב העבודה שלי היא ציור. כאן בצילומים אני משבש את המראה הנתפס, ויוצר אותו מחדש. ככל שאני מתבונן יותר אני מבין פחות".

גלריה נגא, אחד העם 60, תל-אביב