דוח: "צים העבירה יותר ממיליארד דולר לכיסי בעלי השליטה"

בפברואר 2008 ביצעה צים את אחת העסקאות הגרועות ביותר בתולדותיה. חוזה החכירה של האונייה צים מרסיי בת ה-27 פג וצים החליטה לחתום על חוזה חכירה חדש לשלוש שנים. למרות שהאונייה התקרבה לסוף חייה, הסכימה צים להעלות את מחיר החכירה ביותר מ-70%, מ-9,750 דולר ליום ל-16,900 דולר.

שנה לאחר חידוש הסכם החכירה נאלצה צים לגרוט את האונייה ולפצות את בעליה על סיום החוזה בטרם עת. סכום הפיצוי: לא פחות מ-8.5 מיליון דולר, חושב על בסיס מחיר החכירה המנופח בחוזה המחודש. מול ההפסד הצורם של צים בעסקה עומד רווח לא פחות צורם של בעלי האונייה, חברת אקס.טי ספנות שבשליטת עידן עופר (עם שותפו אודי אנג'ל) - אותו עידן עופר ששלט בצים באמצעות החברה לישראל.

בשנים האחרונות העבירה צים לבעלי השליטה בחברה דמי חכירה בשווי של יותר ממיליארד דולר, כך מגלה דוח שהכין הכלכלן ד"ר זאב רותם בהזמנת איגוד קציני הים, שהועבר אתמול ליו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומיאנסקי ולשרי האוצר, התחבורה והביטחון. לדבריו, "מסע ההצטיידות חסר התקדים, בהיקף של מיליארדי דולרים, שאליו יצאה החברה, הביא לעלייה בסיכון, שנפל על המלווים".

בהמשך לתחקיר שפורסם ב"גלובס" בפברואר, מגלה הדוח של רותם כי עסקת צים מרסיי לא הייתה תופעה חד פעמית: ניתוח שורת עסקאות לחכירת אוניות שצים ביצעה בשנים האחרונות מול בעלי העניין מוביל למסקנה כי בעלי השליטה בחברה וצדדים הקשורים אליהם דרדרו את מצבה הכספי של צים בשעה שעסקי הספנות הפרטיים של אותם גורמים המשיכו לפרוח.

"ריבוי עסקאות החכירה ארוכות הטווח עם בעלי העניין ופערי המחירים בין דמי החכירה שצים התחייבה לבין מחירי השוק, מעוררים סימני שאלה רבים סביב סוגיית חלוקת הסיכונים בין החוכרת (צים) למחכירים", כותב רותם. "אותם הסכמים ארוכי טווח ברמות מחירים גבוהות יחסית, ללא סעיפי יציאה הוגנים המגדרים את הסיכון, הם אחת הסיבות העיקריות להידרדרות החברה", קובע רותם ומצטט הערכת שווי של פירמת ר ואי החשבון המובילה PWC שהוכנה עבור החברה לישראל, שלפיה "חוזי החכירה הקיימים של החברה נקובים במחיר הגבוה ממחיר השוק".

החברה לישראל החזיקה מ-1970 48.8% ממניות צים והפכה לבעלת כמעט 100% מהחברה כשרכשה את מניות המדינה ב-2004. באותה שנה הייתה צים חברה בריאה, לא ממונפת ועם רווחיות הנמצאת במגמת עלייה. 2005 הייתה שנת השיא בתוצאותיה העסקיות עם רווח תפעולי של 191 מיליון דולר. ההידרדרות שהביאה את החברה לסף פשיטת רגל החלה ב-2006 - מאז ועד היום רשמה צים הפסד נקי מצטבר של כ-2 מיליארד דולר והפסד תפעולי מצטבר של 1.25 מיליארד.

הטיעון המרכזי של צים ובעלי השליטה הוא שביצועיה הכלכליים הגרועים בשנים האחרונות אינם תוצאה של ניהול כושל או חליבת החברה אלא של המגמות בשוק הספנות העולמי.

הדוח מפריך את הטיעון לגמרי. הוא מזכיר כי בעשור הקודם יצאה צים למסע רכישת אוניות חדשות בהיקף חסר תקדים, ובמידה רבה גם חסר אחריות: צים לקחה על עצמה התחייבויות ב-2 מיליארד דולר, יותר מכל חברת ספנות אחרת, למעט שתי החברות הגדולות בעולם מארסק והדנית קוסקו הסינית. השקעות העתק של צים ברכישת אוניות חדשות, לצד הסכמי החכירה הגרועים שחתמה מול בעלי העניין, הביאו לדרדור מצבה של החברה לא פחות מהמגמות בשוק הספנות העולמי, קובע רותם.

להוכחת הטענה מבצע רותם בדיקה השוואתית של צים מול 10 חברות הספנות הבינלאומיות המרכזיות. הבדיקה מראה כי צים היא היחידה שרשמה הפסד תפעולי ב-5 מתוך 6 השנים האחרונות וכי ההפסד המצטבר שלה היה הגבוה ביותר בערכים מוחלטים למרות שהיקפי הפעילות שלה היו קטנים בהרבה מאלו של רוב החברות במדגם. "עובדה זו מראה בצורה חד משמעית שאין ממש בטענה של החברה שהידרדרותה הכלכלית נובעת רק מ'מצב הספנות בעולם'" קובע רותם, "ברור לכול שלמהלכים של ההנהלה והבעלים יש תרומה גדולה למצב החברה ולעובדה שהיא מציגה את הביצועים הגרועים ביותר בענף הספנות בעשור האחרון".

רותם מתייחס בעבודתו גם לסוגיית מניית המדינה המיוחדת בצים, המכונה מניית הזהב, ומציין כי הסדר מסוג זה, הבטיח את האינטרס של מדינת ישראל בצים מקובל מאוד בעולם המערבי כולל בארה"ב, "לאור החשיבות האסטרטגית של תחום זה". באשר לשוויה הכלכלי של מניית הזהב - שאותה מבקשת צים לבטל ללא תמורה למדינה - קובע רותם כי "למניית הזהב יש מחיר, מתחייב שאותה חברה שדרשה וקיבלה הנחה מממשלת ישראל עבור מניית הזהב לכל הפחות תציע להחזיר לממשלה את מה שקיבלה. פרקטיקה חד צדדית זו מצד החברה לישראל", מוסיף רותם, "אינה מעידה על ידיים נקיות בניהול היחסים עם המדינה".

"דוח מגמתי המצביע על חוסר הבנה בספנות"

לדברי רפי דניאלי, מנכ"ל צים, מדובר ב"דוח מגמתי המצביע על חוסר הבנה בולט ומובהק בענף הספנות, הוא מתבסס על נתונים חלקיים ולא מדויקים שמציגים תמונה מעוותת". לדברי דניאלי, "צים הייתה חלק מענף שלם שהצטייד באוניות, הסביבה העסקית ב-2008 הייתה שונה. הענף הפסיד 25 מיליארד דולר ב-2009 ומתוך זה מארסק הפסידה 2.5. צים נכנסה למינוף גבוה אבל אף אחד לא צפה שיפרוץ מגה משבר עולמי. היא הצליחה להשתחרר מהסכמי הרכישה של 9 אוניות גדולות. היום היא נמצאת במקום אחר".

לגבי הוויתור על מניית הזהב אומר דניאלי: "ההצטרפות של צים לבריתות חיונית לעתיד החברה. היא לא יכולה להתחבר כל עוד יש לה מניית זהב. החברה לישראל התנתה את הזרמת ההון בהסרת מגבלת העבירות על המניות. למניית הזהב אין שום שווי וגם אם נקבל את דוח מבקר המדינה הרי כל הוויכוח הוא על 5 מיליון דולר. את זה צריך להשוות לערבות של 10 מיליון דולר שהחברה לישראל מוכנה לשים להבטחת ההתחייבויות. ביום שאחרי צים תחזור לרווחיות, תגיע להון עצמי חיובי ותוכל להיכנס לבריתות. מצד שני אם ההסדר לא יעבור וצים לא תתקיים - אז למדינה לא יהיה שום דבר ולאף עובד לא תישאר עבודה".

ויתור על מניית הזהב - תספורת לכל דבר / פרשנות - עמירם ברקת

ההצעה של צים בנושא מניית הזהב היא עלבון לכל מי שנותר בו שמץ של גאווה לאומית. מעבר לכך, מדובר בתספורת מתוחכמת וסמויה שמנהלי צים ובעליה מבקשים לעשות למדינת ישראל, אותה מדינה שהרעיפה עליהם טובות כה רבות בשנים האחרונות.

צים, למי שלא יודע, מנהלת מאז ינואר קמפיין לביטול מניית המדינה המיוחדת בחברה, המכונה גם מניית הזהב. הכתובת הרשמית למאמציה היא רשות החברות הממשלתיות והעומד בראשה, אורי יוגב, שמעדיף בינתיים לא לנקוט עמדה ולהשאיר את הנושא לשיקול דעתם המקצועי של משרד הביטחון ומשרד התחבורה.

הטבלה בעמוד זה - המפרטת את משמעות מניית הזהב ומציגה את ההצעה החלופית המעליבה של צים - מדברת בעד עצמה. מניית הזהב היא האמצעי היחיד שמבטיח את הזיקה של צים לישראל, לא רק בהיבט הביטחוני, אלא גם את המשכיות תרומתה לפעילות הכלכלית של הנמלים ואת עתידן של 1,000 המשרות שצים מספקת עדיין לימאים ועובדים אזרחי ישראל. ללא מניית הזהב תהפוך צים לעוד חברת ספנות זרה וישראל תאבד יכולת להכשיר ימאים לציי סוחר ולמקצועות הנגזרים מכך לצורך הפעלת הנמלים. ויתור על מניית הזהב הוא תספורת לכל דבר כי מדובר במניה בעלת ערך כלכלי רב.

ד"ר רותם חוזר בעבודתו על הנתונים שנחשפו ב"גלובס" לפני חודשיים שלפיהם שני מעריכי שווי שביצעו את הערכות השווי של צים לפני הפרטתה, העריכו את שוויה של המניה ב-5%-10% משוויה הכולל של החברה.

איזו סיבה יש למדינה לוותר לצים על מניה ששווה זהב? מדוע מגיע לאנשים שהטביעו את ספינת הדגל הישראלית פרס כזה, תוך פגיעה ודאית במשק? ללא ויתור על מניית הזהב לא יהיה הסדר נושים, החברה תפשוט רגל ולמניה לא תהיה משמעות, כך טוענת צים ברוב ציניותה. באמת רק ויתור על מניית הזהב יאפשר את הצלת החברה? הנושים דורשים מצים את ביטול מניית הזהב כתנאי להסדר החוב מולה? התשובה אינה ברורה.

האם ייתכן, כפי שטוענים קציני הים, כי מדובר רק בניצול הזדמנות עסקית מצד בעלי החברה להעלות את ערכה? ההסברים העמומים של מנהלי צים בהווה והתנהגותם הבעייתית בעבר - רק מחזקים את סימני השאלה.

 האונייה צים מרסיי / צילום: הלל ירקוני