אגואיזם: הנוסחה לכסף הגדול

פלייאוף 2014, לפחות עד עכשיו, לא מלא בהתפוצצויות אינדיבידואליות נדירות, כאלה שחייבים לדבר עליהן ביום שאחרי. לברון ג'יימס התפוצץ באמת פעם אחת, עם 49 נק' במשחק הרביעי בחצי גמר המזרח נגד ברוקלין נטס; קווין דוראנט, שקלע לפחות 40 נק' 14 פעמים בעונה הרגילה, הגיע למנה הזאת רק במשחק הרביעי נגד לוס אנג'לס קליפרס בחצי גמר המערב; למרקוס אולדרידג', הפורוורד הנהדר של פורטלנד טרייל בלייזרס, קלע 46 ו-43 בשני המשחקים הראשונים בסיבוב הראשון נגד יוסטון רוקטס. פה זה פחות או יותר נגמר.

מה שממשיך, לעומת זאת, זה ההתעלות הנקודתית הנפלאה של הכוכבים בדיוק ברגע הנכון, כשהם דרושים, כשאין ברירה אחרת. למשל: במשחק 2 בגמר המזרח נגד אינדיאנה פייסרס, בפיגור 1-0 בסדרה, דוויין ווייד וג'יימס העבירו הילוך ברבע האחרון עם 12 ו-10 נק' בהתאמה והשיגו את ניצחון החוץ שמיאמי הייתה חייבת להשיג. לפני יומיים, במשחק 4, אינדיאנה הייתה חזק בתמונה עד שכמה דקות מהממות של ג'יימס ברבע השלישי (שבו הוא קלע 14 נק' מתוך ה-32 שלו) הבטיחו להיט יתרון 1-3 בסדרה (שבינתיים כבר הפך ל-2-3).

במערב אפשר היה לראות תסריט דומה בסדרה בין אוקלהומה סיטי ת'אנדר לממפיס גריזליס. אחרי שהגריזליס עלו ליתרון 3-2, העיתון The Oklahoman כינה את דוראנט, שעד אז התקשה בסדרה, "Mr. Unreliable", בכותרת חצופה שעשתה הרבה רעש בארה"ב (ושהעיתון התנצל עליה בהמשך). דוראנט ענה עם 36 נק' במשחק 6 ו-33 נק' במשחק 7, שהעלו את אוקלהומה סיטי לחצי הגמר. במשחק 5 נגד הקליפרס, היחיד בסדרה שבו דוראנט לא תפקד (רק 6 מ-22 מהשדה), הכוכב השני של אוקלהומה סיטי, ראסל ווסטברוק, התעלה עם 38 נק' והוביל את הקבוצה לניצחון.

***

זה לא קורה תמיד כמובן, אבל זה מה שכוכבים ב-NBA בדרך כלל עושים: מעלים את הרמה שלהם במשחקים הכי חשובים. בספורט קבוצתי, מדובר בתופעה די חריגה. בגמר הצ'מפיונס ליג בין ריאל מדריד לאתלטיקו מדריד, לדוגמה, כריסטיאנו רונאלדו וגארת בייל, למרות השערים, היו רחוקים משיאם. ליונל מסי, על כל השיאים והשערים בקריירה הפנטסטית שלו, עדיין לא נתן במשחק מכריע הופעה ברמה השמיימית שהוא מסוגל להגיע אליה, בוודאי שלא בנבחרת ארגנטינה. למעשה, הדבר האחרון שאפשר לסמוך עליו במשחק מכריע בכדורגל - אולי חוץ מזה שההגנות יהיו יותר דומיננטיות מההתקפות - זה שהכוכבים יגיעו למשחק.

גם בפוטבול קשה לסמוך על הכוכבים. פייטון מאנינג, חמש פעמים MVP של העונה הרגילה ב-NFL, זכה פעם אחת ב-MVP של הסופרבול (במשחק בינוני שלו ב-2007) והיה חלש בשני הסופרבולים הנוספים שאליהם הוא הגיע: ב-2010 הוא זרק בדקות הסיום אינטרספשן (מסירה שנחטפה) שאפשר לניו אורלינס סיינטס לנצח את אינדיאנפוליס קולטס; והשנה הוא מסר רק לטאצ'דאון אחד בתבוסה (43-8) של דנבר ברונקוס לסיאטל סיהוקס. בין גיבורי הפוטבול מהעת האחרונה שלרוב לא הבריקו בפלייאוף אפשר למצוא גם את הקוורטרבק האגדי ברט פארב ואת הראנינג בק המעולה לדניאן תומלינסון.

זה לא מאוד הוגן להשוות בין פוטבול וכדורגל - ענפים שאינהרנטית פחות תלויים באינדיבידואלים ושהמשחקים המכריעים בהם מתקיימים במתכונת נוקאאוט - לבין הכדורסל ב-NBA. אבל השורה התחתונה עדיין עומדת בעינה: ה-NBA היא הליגה היחידה שבה השמות הגדולים (כמעט) תמיד מספקים את הסחורה. השאלה המתבקשת היא למה. ואחד ההסברים המעניינים מגיעים ממחקר שפרסמו אריק אולמן, מבית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז, וכריסטופר בארנס, מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, תחת השם "המשחק האנוכי מתגבר במהלך משחקי NBA גורליים ומתוגמל בחוזים יותר משתלמים".

בארנס ואולמן ניתחו את הסטטיסטיקות ואת התנהגות השחקנים בכל אחת מ-30 הקבוצות ב-NBA בין עונות 2004/05 ל-2012/13. על מנת לכמת את ההגדרות "משחק אנוכי" ו"משחק קבוצתי", הם השוו את כמות האסיסטים פר-סלי שדה בעונה הרגילה ובפלייאוף. בנוסף, הם גם בדקו 131 חוזים חדשים שנחתמו ב-NBA אחרי עונות 2003/04 ו-2004/05.

הממצאים גילו שבעונה הרגילה כמות האסיסטים פר סלי שדה ב-NBA עומדת על 0.59, לעומת 0.54 בפלייאוף. זה אולי נראה זניח, אבל סטיית התקן במחקר הייתה רק 0.038, כך שמבחינה סטטיסטית מדובר בהפרש משמעותי. אחרי ניתוח החוזים שנחתמו, אולמן ובארנס העריכו שכל סל שדה שנקלע במהלך הפלייאוף מעלה את השכר העתידי של שחקן ביותר מ-22 אלף דולר בממוצע, בזמן שכל אסיסט בפלייאוף מוריד את ההכנסות העתידיות שלו ביותר מ-6,000 דולר.

  נקודות בפלייאוף לעומת העונה הרגילה

במילים אחרות, אמר אולמן, "יש תמריץ לזרוק במקום למסור בפלייאוף של ה-NBA. בלי קשר לאם התגמולים של משחק לא קבוצתי הם בעיקר חומריים או פסיכולוגיים, יש קשר יותר קרוב בין יוקרה אישית ותגמולים כלכליים לכמות הנקודות האינדיבידואליות, מאשר לתרומה לנקודות של חברים לקבוצה, תמריץ שמחוזק על-ידי תשומת הלב הציבורית הגבוהה שמושכים משחקים חשובים. הניתוח שלנו מבהיר שהתנהגות כזאת אפשרית במיוחד במשחקים גורליים ומתוגמלת בצורה פיננסית".

***

המסקנות של המחקר הן עדות נוספת לעוצמת האתוס האינדיבידואלי ב-NBA, שמשפיע על החוויה שהליגה מספקת בכל המובנים: מהרמה השיווקית ועד הרמה המקצועית. בשביל מי שנהנה לראות את האנשים הטובים ביותר בעולם בתחומם מופיעים בשיא היכולת שלהם, זה אומר שפלייאוף 2014 הוא אירוע הספורט הכי מעניין בעולם כרגע. עכשיו רק חסרות כמה התפוצצויות נדירות, כאלה שחייבים לדבר עליהן ביום שאחרי.