הטלאים לא יעבדו

ממשלת ישראל חייבת להתעשת. כבר חמש שנים שמחירי הדירות עולים באופן בלתי מבוקר. ממשלות ישראל זיהו את הבעיה אבל לא עשו די כדי לטפל בה. אמנם היו תוכניות על גבי תוכניות, מענקים כאלו ואחרים, שיטות מכרזים חדשות וישנות - הכול בעיקר כדי לתפוס כותרת בעיתון ולנגח מישהו או לגזור קופון פוליטי. נראה כי במציאות הפוליטית בישראל קשה לשרים להשלים עם הצלחת תוכניות שהגו קודמיהם בתפקיד; וכך תוכניות שכבר תוכננו מבוטלות, חדשות נולדות, ומשבר הדיור נותר ללא מענה כבר שנים.

לא ייתכן כי במדינה מתוקנת האוצר או הממשלה מבטלים תוכניות בהינף-יד, לפעמים אחרי זמן כה קצר, שלא ניתן לאמוד בו את השפעות התוכנית. ויש לא מעט דוגמאות כאלו. נביא כאן שתיים מהעת האחרונה. הממשלה החליטה לתת מענקים של 100 אלף שקל לרוכשי דירה ראשונה בפריפריה. התוכנית יצאה לפועל, אנשים השתמשו במענק; ואחרי כשנתיים ביטלו אותה. למה? כי טענו שהשפעתה לא מספקת. ועל בסיס מה התקבלה החלטת הביטול - על בסיס תקופה קצרה מאוד שבהן פעלה התוכנית (שנתיים בענף הנדל"ן זו זמן קצר מאוד), ועל בסיס נתונים שהציג האוצר, נתונים שאותם סתר במהירות ובקלות משרד השיכון.

עוד דוגמה היא מכרזי "מחיר למשתכן", מכרזים שפעלו בישראל במשך שנים, ובוטלו לפני כשנה. המכרזים עבדו? כן. השפיעו על השוק? לא. למה? כי לא היו מספיק היצעים ומכרזים במסגרת התוכנית, כמו גם קריטריונים ישנים שגרמו להסטת ההטבה רק לאוכלוסייה ספציפית. יצוין, כי התנהלה מלחמה עיקשת על אותם קריטריונים, והם שונו. ההעדפה הסקטוריאלית תוקנה. אבל אז המכרזים בוטלו. כעת מדברים על הגדלה משמעותית של היצע הדירות? אז למה לא להשאיר מנגנון שכבר עובד (עם הקריטריונים החדשים), כדי לבחון את השפעתו לאחר השינויים?

נראה כי התשובה לכך פשוטה וחלמאית - כפי שנטען בפתיחה - לשרי ישראל קשה להשלים עם הצלחת תוכניות שהגו קודמיהם בתפקיד. וכך, במשך שנים הם מבטלים תוכנית אחת, וממציאים אחרת (וכך גם גורפים כותרת בתקשורת).

המציאות הזו לא שונה בענף הנדל"ן. את מכרזי "המחיר למשתכן" אמורים להחליף היום מכרזי "מחיר מטרה" - יוזמה של שר השיכון דהיום, אורי אריאל, ומשרד השיכון. את "המענקים", בהפוך-על-הפוך, עתידה להחליף תוכנית מע"מ בשיעור אפס, שמקדם שר האוצר יאיר לפיד. שתי תוכניות שעדיין לא בשלות לגמרי, שהחליפו תוכניות שכבר עבדו, עם מנגנונים ישימים ופעילים, ושהיה להן ביקוש לא מבוטל מצד רוכשי דירות.

נכון, רבים יגידו שהבעיה אינה טמונה ב"תוכניות", אלא בעובדה שאין די היצע בשוק. יגידו גם שהביורוקרטיה המסואבת מקשה על יישום התוכניות, שהקבלנים מרוויחים הון על גב הרוכשים, ושכל תוכנית צריכה להיות חסינת קומבינות, שהמוח הישראלי יודע לייצר היטב. הכול נכון, ודווקא בגלל זה, ממשלות ישראל האחרונות מתגלות כאן שנה אחר שנה במערומיהן. זה חמש-שש שנים, שהכותרות מתריעות כי המחירים עולים, שיש ביורוקרטיה, שאין היצע ועוד ועוד, והשרים בשלהם - מתקוטטים, מציעים תוכניות דיור לא ברורות, ונכון לימים אלה, אריאל מתווכח עם לפיד וזה מתווכח עם משה יעלון; וראש הממשלה עומד בצד ולא מתערב.

במציאות, אין לממשלת ישראל תוכנית אמיתית לטיפול במשבר הדיור. אין תוכנית אחת ברורה שגיבשו אנשי מקצוע, אושרה על-ידי ראש הממשלה, ומקודמת בנחישות על-ידי כל השרים והמשרדים. אין מעקב ופיקוח אחרי שום תוכנית. ענף הנדל"ן למגורים בוער כבר הרבה שנים, ואף ראש ממשלה לא דפק על השולחן, ולא דרש ויזם "תוכנית אמיתית" לטיפול בבעיה. אף ראש ממשלה לא בדק ועקב אחרי גיבושה, היתכנות יישומה, לא קבע יעדים ברורים (בכמות, איכות ולוחות-זמנים), ולא דחק בשרי הממשלה לפעול בכל הכוח כדי לפתור את הבעיה.

משבר הדיור מחייב התייחסות כמו לכל משבר אחר. חברה פרטית שנקלעת למשבר, מגבשת תוכנית ופועלת על פיה אחד לאחד, כדי לצלוח את המשבר. זה גם מה שצריך לעשות כאן. ראש הממשלה חייב להתערב, לשים את ידו על התוכניות, לבדוק מה טוב למשק, ולהוביל תוכנית סדורה וברורה.

ההתנהלות המקוטעת-מקרטעת של המשרדים השונים והתוכניות המגוונות לא יועילו לענף. וביום שהציבור הרחב יבין שהטלאים הללו לא יעבדו, סביר שהוא יחזור לרחובות, וידרוש נוסף לצדק חברתי - שינוי אמיתי בסדר העדיפויות ובהתנהלות הממשלה.