טייסי אל-על לא יטוסו עייפים

אני טייס אל-על ומשמש גם כיו"ר וועד הטייסים (חברי ועד הטייסים כמו גם היו"ר עובדים כולם במשרה מלאה כטייסים ללא קשר לעבודתם הנוספת בוועד).

אני כותב את הדברים בעקבות המאמר שכתב אלי ציפורי, ופורסם בסוף השבוע ב"גלובס". אשמח להזמין את ציפורי לקוקפיט, כדי שיווכח שאין בתא הטייס של מטוסי באל-על "בריונים" כפי שצעקה הכותרת, וגם לא טייס אוחז כוס שמפניה ופירות טרופיים לצידו, בדומה לאיור שליווה את המאמר.

יש בתא הטייס של מטוסי אל-על צוות טייסים שאחראים להטיס מאות נוסעים בדרך הבטוחה ביותר; טייסים אשר נדרשים להיבחן על יכולת הטיס והכשירות שלהם מדי שישה חודשים; טייסים אשר טסים הרבה יותר מטייסים בחברות טיסה מקבילות; טייסים שרמת הפריון שלהם, כלומר יחס הכנסות לטייס הוא הגבוה בעולם: 3,976 אלף דולר הכנסה מכל טייס אל-על בהשוואה ל- 2,950 אלף דולר בחברות הבינלאומיות ו-2,345 דולר בחברות low-cost.

להתנצל על הפנסיה

רוב טייסי אל-על חונכו ושירתו בחיל האוויר. לחלק קטן מהם פנסיה צבאית. היום מסתבר שגם על פנסיה זו צריך להתנצל. העובדה שטייסים שרתו את המדינה עשרות שנים הפכה במשיכת קולמוס, לקלון נורא. אחד הדברים שלא למדנו בחיל האוויר הוא איך להתמודד עם תקשורת עוינת, לכן לא תמצאו טייסים רבים שמגיבים בתקשורת אפילו להאשמות משוללות יסוד.

שמתי לב שאתה בצדק בוחן מספרים אז הנה לך כמה מהם: שכר הבסיס של טייס חדש שבוחר להצטרף לחברת אל-על כקצין ראשון עלה ב-15 השנים האחרונות, בשיעור 3% בלבד. כך גם שכרם של כל שאר עובדי אל-על. בתקופה זו עלה המדד ביותר מ-33% ושכר עובדי אל-על נשחק ביותר מ-30%.

לעומת זאת, אחרי שהחברה הופרטה ומן הסתם הציפייה היתה שתהפוך ליעילה יותר, קפצו עלויות שכר ההנהלה במאות אחוזים. גם מספר המנהלים הוכפל. ראיתי גם שאתה די מוטרד מהרווחים של בעלי החברה. האם ידעת שרק בין השנים 2005 ו-2007 ביצעה אל-על עסקאות בהיקף "צנוע" של 400 מיליון דולר עם קבוצת כנפיים וחברות הקשורות לה?

העולם משווע לטייסים

בתחילת החודש התפרסמה בעיתוני העולם הצעת עבודה לטייסי בואינג 737 בחברה הסינית SF Express. שכר התחלתי מובטח היה 19,390, בעבור מכסת שעות טיסה חודשית של 50 שעות ו-10 עד 12 ימי מנוחה בחודש.

לשם השוואה, טייס שיתקבל לעבוד בחברת אל-על במטוס 737 זהה, ירוויח 5,700 דולר ברוטו בעבור 75 שעות טיסה חודשיות, כשהוא עומד לרשות החברה 31 ימים בחודש. אותו טייס באל-על, יטוס בממוצע 90 שעות בחודש ושכרו "יאמיר" ל-9,100 דולר בלבד. למרות זאת אנחנו לא מתלוננים על שכרנו, שהוא סביר והגון בקנה מידה ישראלי. הנושא מועלה תמיד על-ידי ההנהלה למרות ששכר העובדים נשחק בצורה חדה, ושכר המנהלים הוכפל.

טייסי אל-על עובדים כמעט פי שניים שעות עבודה מטייסים בחברות מקבילות בעולם. תוכנית הפעילות החודשית של החברה מכילה מראש ובמכוון טיסות רבות שלא אוישו בצוות טייסים. את הטיסות האלה הטייסים נדרשים להסכים לבצע באותם ימים פנויים בין טיסותיהם, ימים שיועדו מראש למנוחה בבית.

התוצאה היא עומס עבודה עצום. לצורת עבודה זו ועומס זה אין אח ורע בחברות מקבילות. לא מכבר הוזמן באל-על מחקר על עייפות טייסי צי 737. המחקר בוצע על-ידי מומחה זר מחברה בינלאומית. לא ניתן ללמוד מתוצאות המחקר, משום שהוא מוחבא ונגנז על-ידי ההנהלה. למיטב ידיעתנו, מסקנתו המרכזית אחת. הוא אינו מכיר חברת תעופה נוספת בעולם עם עומס פעילות דומה.

עד לאחרונה, תוכננה תוכנית הטיסות בצי 737 באל-על ללא כל התחשבות בפרמטרים של עייפות. נוצר מצב שלאורך זמן טייסים ישנים הרבה פחות מידי בלילה, ומקבלים מעט מידי לילות רגילים לתיקון חסך השינה. מחקרים רבים, כולל של הרופאה התעסוקתית של משרד הכלכלה, קושרים בין חסך שינה לבין תחלואה, תמותה מוקדמת יותר, ירידה בביצועים הגופניים והנפשיים, תאונות עבודה, תאונות דרכים, מצב-רוח ירוד, ירידה בעבודת צוות ועוד.

כל זה - אסור שיגיע למטוסים. אין נוסע אחד שיהיה מוכן לטוס עם טייס שאינו כשיר במאת האחוזים. במצב זה, צריך להעריך ולהודות לאותם טייסים שהודיעו שאינם יכולים להפעיל טיסות נוספות, למרות הפיתוי הכספי שיש בכל טיסה נוספת כזו.

העובדים תמיד אשמים

לעולם לא נשמע הנהלה המודה כי נכשלה בתכנון או בביצוע. לא נשמע על ההחלטות שלא נלקחו, או אלה שנלקחו וכשלו. במדינת ישראל העובדים תמיד אשמים. הוועדים הם הסיבה לכל הכישלונות, שהרי הם מיליטנטים והם שמנהלים את החברות.

ההנהלות חסרות אונים וידיהן תמיד קשורות. זר היה יכול לחשוב שבעשור האחרון צללו שכר המנהלים וההנהלות ותנאיהם נשחקו באופן קיצוני, ואילו תנאי העבודה ושכר העובדים השתפרו ללא הכר. אבל אנחנו לא זרים. אנחנו מכירים את המציאות, גם אם ינסו לבלבל אותנו עם מספרים.

אחד מנכסיה העיקריים של כל חברת תעופה, הם עובדיה. המשך הפגיעה המתוקשרת בעובדים מעלה מחשבות נוגות על המדיניות והתכנון האסטרטגי. על איכות ההחלטות של הנהלת החברה ובעליה, כושר הניהול, וטיפוח העובדים יעידו אחרים (וגם ההיסטוריה).

אבל האשמים בכל הבעיות יהיו תמיד העובדים. ליתר דיוק, שנות רווח והצלחות, תמיד יזקפו לזכות ההנהלה, והחלטותיה הנפלאות. אך שנות הפסד וכישלונות יגרמו תמיד בגלל העובדים או ליתר דיוק ה-DNA שלהם. וככל שהם בכירים יותר (טייסים למשל) הרי זה משובח.

אסיים דווקא בנימה אופטימית: מנכ"ל חברת אל-על הכריז כי בכוונתו להוביל את החברה לצמיחה. אספקה של מטוסים חדשים כבר החלה והמנכ"ל הורה על גיוס מסיבי של טייסים. הכיוון נכון אך כתבות כגון זו שפרסמת, המטילות רפש בציבור מקצועי אחראי ומסור, בונות חומות בין העובדים להנהלה. מאמר מהסוג שפורסם, רק מקשה על גיוס טייסים מהשורה הראשונה והתמודדות עם התחרות הקשה בשוק התעופה.

■ הכותב הוא יו"ר וועד טייסי אל-על.