טיול לסופ"ש: אנשים, סיפורים, צבעים וטעמים בגליל המערבי

גליל מערבי זה לא רק חוף אכזיב או מערת בית קשת ■ בין הפטיש לעארק

הכפר ערב אל ערמשה המשקיף ללבנון / צילום:גלית גוטמן
הכפר ערב אל ערמשה המשקיף ללבנון / צילום:גלית גוטמן

בכנס נפחים, שהתקיים ממש לאחרונה בנפחייה של יובל תלם במצפה מתת שבגליל המערבי, התאספו נפחים מרחבי הארץ. מי שיגיע למקום בסוף השבוע הקרוב (7-6 ביוני) יוכל לראות ולמשש את הפסלים המיוחדים שיצרו אותם גברים מסוקסים, וליהנות מתערוכת הציורים של האמנית מאשה אורלוביץ', שציירה- איך לא - נפחים בעבודה. אם מזדמנים לאחת מהסדנאות שתלם מקיים מעת לעת, רואים גברים בסינרי עור שמתרוצצים כמו ילדים במגרש משחקים, בין תנורים וקורנסים. אולי ככה נראו פעם גברים.

ישבנו על המרפסת של קפה-גלריה רושקה, הנמצאת מעל לנפחייה וכמעט נוגעת בהר אדיר, וירדנו על ארוחת בוקר נהדרת ועל עוגות מעולות שמירל'ה, אשתו היצירתית של תלם יודעת להכין. אפשר גם להישאר ללון בצימר יו אנד מי היפה שלהם (אינטרנט: www.yuandmi.co.il).

מה שנחמד בחבל הארץ הזה הוא שבנסיעה קצרה אפשר לעוף בין נופים ובין אנשים שונים שהולכים עם החלום, וכשמשוטטים כאן עם מדריך הטיולים אמנון גופר, שאין עוד חיה גלילית כמותו (www.gofer.co.il), מבינים שגליל מערבי זה לא רק חוף אכזיב או מערת בית קשת, אלא פסיפס סוחף של אנשים צבעוניים, סיפורים, סוגיות גיאו-פוליטיות ושיתופי פעולה מפתיעים.

תוך כדי השיטוט בין נופים של הר ושל ירוק הגענו לאקרית, שהדרך אליה עוברת על קו רכס בתוך יער קק"ל. בכפר הנטוש יש כמעט תמיד נוכחות של אנשים מעקורי הכפר. ישבנו ברום הגבעה לרגלי הכנסייה לכוס תה ופוליטיקה, עם יעקוב ח'יאט ועם עוד כמה קרובים רחוקים, צעירים ומבוגרים, שמתגוררים כיום ברובם במעיליא ובפסוטה. זו כנסייה מעניינת, שהצלבים החקוקים בחזיתה יושבים בתוך סהר, וגם על הסיבה לכך יש ויכוחים בין בני העדה.

ח'יאט ניהל במשך שנים רבות את המחלקה הסוציאלית בבית החולים זיו בצפת. לפני כמה שנים פתח מתחת לביתו שבכפר ראמה את מסעדת שראביכ, שבה הוא מבשל ומגיש מטעמים שבהם הוא משלב צמחים שליקט במו ידיו, מחרדל ועד חוביזה. גם מבקר המסעדות של גלובס גמר עליה את ההלל (ח'יאט - טל' 050-9110230, במסעדה - טל' 04-9995768). אם מגיעים לכנסייה ביום חתונה, או כשיוצא ממנה, להבדיל, מסע הלוויה אל בית הקברות, זוכים לחוויה שכמו לקוחה מסרט של אמיר קוסטוריצה.

משם נסענו לתרשיחא. מי שלא מכיר חושב שהיא עדיין סניף של מעלות. מי שמכיר, יודע שבשנים האחרונות היא נהייתה מוקד משיכה לבליינים מכל האזור. סביב הכיכר הראשית בכפר התרכזו בשנים האחרונות עסקים כמו חנות ענתיקות, סושייה, מאפיית לחם בר, מסעדת השף אלומה ומקומות בילוי כמו Meakys Top View, הבר/מסעדה/טברנה של חאטם, ערבי נוצרי ססגוני, בן לאחת המשפחות הוותיקות בכפר, שישב הרבה שנים בלונדון, והוא מעשן סלמון וסינטה נהדרים ומגיש אותם עם יינות, בירות, עראק ועם מוזיקה מדליקה.

"חשבתי לפתוח מקום בתל אביב", סיפר. "עד שגמרתי לחשוב, המקום כבר נתפס, אז חזרתי למקום שבו גדלתי". הקהל שלו הוא מישמש אקלקטי של גברים ונשים, ערבים נוצרים, צעירים מקיבוצי הסביבה, פה ושם גם מוסלמים ודרוזים, אנשים מכפר ורדים ומתנדבים מחו"ל מהקיבוצים באזור.

בלי דיבורים גבוהים על דו-קיום ועל מזרח תיכון חדש, פתחו בתרשיחא אדם זיו מקיבוץ סאסא ועלאא סוויטאת בן המקום והבעלים של מסעדת אלומה הוותיקה, את גלידריית בוזה, שזה גלידה בערבית. הגלידה שלהם משובחת, מבוססת על חומרים מקומיים ועל טעמים עונתיים: תאנים בקיץ, עראק מהמזקקה בכפר השכן והדרים בחורף. "זה מה שדמיינתי", אומר אדם, "לראות ילדים מתרשיחא, מכפר ורדים ומכליל מלקקים גלידה יחד".

במרחק שהוא קפיצת הדרך מתרשיחא נמצאת מעיליא. לפני שנתיים וחצי, כשג'ריס חדיד התחיל לדבר על מזקקת העראק שהוא חושב להקים, השכנים והמכרים אמרו שהוא משוגע. "אבל שוקרי אל-חייק, ידיד שלי מלבנון, ממשפחה של יצרני עראק מדורות, שכנע אותי ויצאנו לדרך", מספר חדיד, בן לאחת המשפחות הוותיקות במעיליא ובעלים של סופרמרקט מקומי. "עכשיו כולם רוצים להיות שותפים. את השם מצדה הציע לי הרב שממנו קיבלתי תעודת הכשר, ומצא חן בעיניי".

לפני כשנה וחצי החלו לשווק, וכיום הם מייצאים גם לארצות הברית ולירדן. זרעי האניס, חומר הגלם העיקרי, מגיעים מסוריה דרך ירדן, והכוהל שהם משתמשים בו מיוצר מענבי דבוקי הגדלים בגבעת נילי. בדודי הנחושת הם מזקקים עראק משובח מכמה סוגים, שנבדלים באחוזי האלכוהול ובמספר הזיקוקים (עראק מצדה, אזור התעשייה של מעיליא; ביקורים בתיאום מראש: טל' 057-5760384).

לאורך דרך הפטרולים הישנה שעל החוף, בין נהריה לאכזיב, מנצנצות כמה לגונות. גופר גילה לי איפה נמצאת הלגונה הכי טורקיזית שיש, דרומית לחוף אכזיב. בשקט של אין אדם פגשנו רק זוג, הוא בחליפת צלילה, היא בביקיני עוזרת לו עם הדגים. אנשים משלמים אלפי דולרים כדי לנפוש במקום כזה.

פרטים נוספים באתר עמותת התיירות זמן גליל מערבי:

www.westgalil.org.il