חיים בר און שימש כמנכ"ל וכמו"ל העיתון "גלובס" בין השנים 1984 ל-1998. לאחר מותו נוסד פרויקט "אות גלובס - עסקים למען החברה ע"ש חיים בר און", להנצחת המעורבות החברתית שאפיינה אותו בחייו. מאז, ובכל שנה, מתפרסם ב"גלובס" סמוך ליום הולדתו (6 ביוני) פרויקט מיוחד בנושא זה, ברוחו ולפי מורשתו. השנה הפרויקט חובר לחג השבועות.
בר און נולד בעיר דושנביי שבטג'יקיסטן, ובגיל 3 עלה עם הוריו לישראל. את שירותו הצבאי עשה בשנות ה-60 כמש"ק מודיעין בממשל הצבאי. לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 1964, החל לימודי היסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל, כיהן כמזכיר מערכת עיתון הסטודנטים "פי האתון".
עם פרוץ מלחמת ששת הימים, בר און התגייס בחזרה לצה"ל לשנת קבע. בתום שנה זו, ולאחר סיום מלחמת ששת הימים, הצטרף לשורות האגף הערבי בשב"כ.
בשנת 1969 החל בר און לימודי תואר שני באסטרטגיה צבאית בקינגס קולג' של אוניברסיטת לונדון. עם חזרתו ארצה היה מהאישים המקורבים ליגאל אלון ושימש כמנהל לשכתו במשרד החינוך (1971-1974) ובמשרד החוץ (1974-1977).
כשעזב את שירות המדינה בשנת 1977, לאחר עליית הליכוד לשלטון, הקים בר און וניהל את הירחון "מוניטין", את השבועון הכלכלי "כספים", את השבועון "אנשים" ואת שבועון הנוער האידיאליסטי-סוציאליסטי "חמצן".
בשנת 1984 רכש את העיתון "גלובס", בשותפות עם אנשי העסקים אליעזר פישמן ומיקי אלבין, והפך אותו לעיתון הכלכלי-עסקי המרכזי בישראל עד היום. במקביל נכנס בר און יחד עם עמוס שוקן לשותפות בעיתון "חדשות". בשלב מאוחר יותר רכש את השבועון הוותיק "העולם הזה" והפך אותו לשבועון חדש - "שישי".
בשנות ה-90 הרחיבו בר און ופישמן את קבוצת התקשורת שבבעלותם, באמצעות הקמת חברת הכבלים "גוונים"; הקמת החברה לשיחות טלפון בינלאומיות "קווי זהב"; הקמת הכבל התת-ימי "לב-1"; הקמת אתר האינטרנט "גלובס" - העיתון העברי הראשון ברשת; ורכישת החזקת מיעוט בעיתון היומי "ידיעות אחרונות".
בר און נפטר, בטרם עת, בגיל 54, ממחלה קשה. הוא הותיר אחריו אישה - עדנה לבית ליבוביץ'; בת - אלונה; ובן - אמיר.
בהספד שנשא לזכרו אמר חברו, העיתונאי נחום ברנע: "חיים הצליח הצלחה נדירה בעולם המו"לות הישראלי, קבע נורמות חדשות, פתח אופקים והקים, בין השאר, בראשונה בישראל, עיתון כלכלי רציני, חופשי. הוא עשה זאת משום שכסף אף פעם לא עניין אותו. זאת, אולי, אחת התשובות לשאלה למה אהבנו אותו כל-כך. בעולם שנעשה חומרני יותר ויותר, הוא לא איבד לרגע את התיאבון הציבורי שלו".
כי בן 70 הוא
"מזל טוב", יום הולדת שמח, חיים", "בן 70? מי היה מאמין", "שתמשיך לעוד שנים רבות של עשייה מבורכת", "לא רואים עליך את הגיל". ברכות כאלה ועוד רבות שכמותן, היו מן הסתם מרחפות להן בחלל האוויר, בימים אלה, במקום כלשהו.
מעניין, חיים, את מי היית מזמין ליום ההולדת שלך. בין האורחים היו כמובן ילדיך אלונה ואמיר, שהיית בוודאי מאוד גאה לראות אותם בהצלחתם, ורעייתך עדנה. סביר להניח שגם חברים קרובים מאוד שלך, מתחנות רבות-משמעות בחייך, היו מוזמנים. מ"גלובס", מתקופת יגאל אלון וגם מהשב"כ. מפאת הרצון שלא לפגוע באיש, נציין את תחנות חייך ולא את האישים.
הלכת לעולמך בגיל צעיר, 54, והשארת אותנו עד היום מהורהרים, כרגיל, בשאלות קטנטנות ולא חשובות לכאורה. אבל דרכן מוצפות תהיות ומחשבות ערכיות מאוד.
איפה הייתה נערכת "המסיבה"? בבית הצנוע? באולם אירועים נחשב ורחב-ידיים? אולי במשרד שלך ב"גלובס"? ואולי בכלל לא הייתה מסיבה, רק סמסים וברכות שזורמות מכל עבר.
האם הפייסבוק שלך היה מלא בברכות ובאיחולים? אולי היו לך 4,900 הודעות שלא נקראו ב-WhatsApp, או שמא בכלל היית משתמש בטלפון נייד מדור הדינוזאורים - שהרי אין תחליף בעיניך לחיוך, למבט, ללחיצת היד, לחיבוק, לטפיחת השכם ולקריצה.
מי היו המוזמנים לאותה מסיבה? ומי היה שולח לך סמסים בתאריך יום הולדת "עגול" זה? החברים הקרובים של פעם? אנשי עסקים בכירים ומכובדים, שועי הארץ? פעילים חברתיים? שרים וחברי כנסת? אנשים פשוטים וטובים? אליטה תרבותית? בכירי האקדמיה? קוראי העיתון? או אולי סביר שערבוב של כולם יחד.
איך תתלבש לאותו מפגש? חליפה ועניבה, או אולי משהו בסגנון ספורט-אלגנט? אולי ג'ינס וחולצה מכופתרת, אולי מכנסי בד עם טריקו. סביר להניח שהיית נשאר עם הג'ינס והטי-שירט.
ומה עם הברכות והאיחולים? ויותר חשוב, מה הסאב-טקסט? אופטימי? מיואש, מרוכך, תוקפני, מקבל או דוחה? מחויך? ידידותי? חברי? מאיים, מקטר, פסימי? ואיך היית עונה? באותה מטבע לשון או באיפכא מסתברא?
כפי שכולם זוכרים אותך, ככל הנראה כל התשובות - גם בהפכים המוחלטים שלהן - יהיו נכונות ורלוונטיות. כי כזה היית. ידעת בכישרון וברגישות יוצאי דופן ללכת בדרכו של כמעט כל אחד, אבל יחד עם זאת, בלי לבגוד בעקרונות שלך.
ידעת לקבל ולהכיל, ועדיין לעמוד על שלך בעקשנות. וכל זה בחן רב ובכבוד הדדי. היית נעים הליכות עם עקרונות נוקשים, אבל עם קבלה יוצאת דופן של האחר ממך.
70 שנה מיום לידתך, 16 שנה מיום לכתך, אתה עדיין כאן עם כולנו. חדשים שלא זכו להכיר אותך, ותיקים שהכירו גם הכירו. ועדיין מורשתך מלווה אותנו. היכולת להכיל, היכולת לשמור על עקרונות וערכים, התפיסה המחבקת, אך גם זו הדורשת. המוכיחה והמקרבת, כמו גם זו המפרגנת והתומכת. לא לפחד מהפחד, ולהכיר בכך שלא הכול אנחנו יודעים ומבינים. היכולת להביט לכל אחד בעיניים ולדבר אליו בשפתו. להבין, גם אם לא להסכים. לכבד, גם אם לא להתבטל.
דרכך - דרכנו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
