כך נכנסו אג'נדות חברתיות למודל העסקי של חברות האופנה בארץ

החדשנית: קוקו

אי-שם בצפון תל-אביב, בנוף אורבני טיפוסי, בין חניונים גדושים לבין בניינים אפרוריים, נמצא אי של שיק הטבול בפשטות אלגנטית. מדובר ב-Co.Co, מיזם חברתי חדשני שהוקם לפני כשנה וחצי, מתוך תפיסה שהעתיד בכלכלה צודקת טמון בהקמת מרכזי רווח שיתופיים המבוססים על ערכים של שוויון יחסי, שקיפות ואחריות חברתית. המודל העסקי מציע חברה שתהיה שייכת שווה בשווה לצוות המייסד ולעוד הרבה שותפים ושותפות מהציבור. את הרעיון הגו צפרא פרלמוטר ודליה קפוזה, שתיהן בעלות ניסיון עשיר בתעשיית האופנה הישראלית, ששימשו בעבר כמעצבות הראשיות של חברת קסטרו. כיום, קפוזה אחראית על העיצוב ופרלמוטר על היזמות, כשאליהן הצטרפה גם עיתונאית האופנה - שירה ברויאר.

המיזם החברתי-אופנתי קורא לקהל הלקוחות להשקיע בו ולהפוך להיות חלק ממנו. הלקוחות מציעים, מצביעים ומשפיעים על עיצוב הקולקציה, כמו גם על אופי החברה. כך, למשל, 10% מהרווחים המחולקים ייתרמו לטובת פעילות חברתית על-פי בחירת השותפות. "אנחנו מאמינים שעתיד הכלכלה הצודקת מצוי בהקמת מרכזי רווח שיתופיים המבוססים על ערכים של שקיפות, הגינות ומעורבות, בניגוד לעסקים המוקמים רק כדי להעשיר את בעליהם", הן אומרות. "לכן פיתחנו מודל עסקי שבו החברה תהיה שייכת לא רק לצוות המייסד אלא לעוד שותפים ושותפות לדרך". למה אופנה? "כי כולנו אוהבים להתלבש וכולנו רוכשים בגדים. בכל קנייה, אנחנו בוחרים מי ייהנה מהכסף שלנו".

וכך זה עובד בפועל: השותפים משקיעים ורוכשים מוצרים מראש, בסכום שבין 3,000 ל-10,000 שקל. בתמורה, הם מקבלים בגדים בשווי הסכום, על-פי בחירתם, במשך שנתיים, ובנוסף, הנחה קבועה של 10%-20%. "השאיפה היא שככל שהחברה תהפוך לרווחית, גם השותפים יזכו ליהנות מהרווחים. בשל המגבלות החוקיות, טרם נקבע מודל השותפות אבל כל מודל אשר יוחלט עליו יהיה כזה אשר ייטיב עם קהילת השותפים". היעד הוא גיוס של 2 מיליון שקל ובינתיים החברה השלימה חצי מגיוס ההון. למיזם הצטרפו עד כה כ-300 שותפות, ביניהן מורות, רואת חשבון, סטייליסטית, חשבת בחברה ציבורית, עורכות דין, בעלת משרד פרסום, יועצות פיננסיות, פרופסוריות, אמהות, אבות ועוד.

הזוהרת: איבל

חברת התכשיטים Yvel (לוי באנגלית באותיות הפוכות), נוסדה ב-1986 על-ידי בני הזוג אורנה ויצחק לוי, כעסק משפחתי קטן שמתמחה בפנינים בסגנון הבארוק. אורנה היא דור רביעי למשפחת התכשיטנים הירושלמית הידועה מוסאיוף. סבא רבא שלה, שלמה מוסאיוף, הגיע ארצה מבוכרה לפני יותר ממאה שנה. למשפחה הייתה חנות תכשיטים בעיר העתיקה בירושלים אך במהלך השנים, הרחיבה את שיווק התכשיטים לכל העולם. כשקצב המכירות גדל, העתיקו את מקום הייצור לירושלים ועם השנים הפכה איבל מחברת סטארט-אפ קטנה להצלחה בינלאומית משגשגת ומצוות של שני אנשים לחברה יצרנית שעובדים בה כ-120 אנשים.

תכשיטי היוקרה של איבל נמכרים בכ-650 נקודות מכירה ב-60 מקומות בעולם, הפרוסים על פני כל 5 היבשות, ועם עשרות זכיות מרשימות בפרסים בינלאומיים על עיצוב הפנינים הטוב ביותר בעולם. לפני 3 שנים, החליטו בני הזוג לתרגם את ההצלחה האדירה הזו למיזם חברתי, ייחודי מסוגו בארץ, והקימו את בית-הספר לתכשיטנות על שם אנדריאה ברונפמן, אלמנתו של צ'ארלס ברונפמן (שהייתה חברה קרובה של הזוג לוי ונהרגה בתאונת דרכים).

מדי שנה מתקבלים לבית-הספר 21 תלמידים, מתוך הקהילה האתיופית בלבד. התלמידים מקבלים מלגת מחיה חודשית בסך 4,000 שקל והלימודים מתקיימים בהכשרה מעשית, כשולייה של צורפים ותיקים בחברה, רובם בעלי 30 שנות ניסיון. "אצלנו לא לומדים את תורת האמנות וגם לא את ההיסטוריה של התכשיטים", אומר לוי. "יש פה רצון אמיתי ללמד אותם מקצוע".

אך תוכנית הלימודים היא גם תוכנית חינוכית לכל דבר, ולצד לימודי הצורפות מתקיימים גם לימודי עברית, חשבון וידיעת הארץ. בסוף שנת הלימודים, כל סטודנט מקבל תעודה המוכרת על-ידי משרת התמ"ת ומשרד החינוך. לוי: "זאת התעודה היחידה שהתלמידים אצלנו אי-פעם קיבלו ובשבילם זה הכול".

לאחר סיום שנת הלימודים, חלקם משתלבים בחברת איבל כתכשיטנים מן המניין, אך כדי לאפשר להמשיך ולקלוט עוד כיתות לימוד של עשרות תלמידים בכיתה, החליטו אורנה ואיציק להקים לצד בית-הספר גם מפעל בשם "מג'מריה" שכולו מוקדש לקולקציות התכשיטים של הבוגרים, שנמכרים כיום ב-8 מוזיאונים בארץ, ביניהם - מוזיאון ישראל, מוזיאון ארץ ישראל, שני מוזיאונים בחיפה, מוזיאון ארצות המקרא בירושלים ומוזיאון בית התפוצות.

החלוצה: הביגודית של ויצ"ו

במבט ראשון, הביגודית של ויצ"ו נראית כמו עוד חנות לבגדי יד שנייה. במבט שני, מבחינים שזה מקום שאפשר למצוא בו פריטים שאי-אפשר למצוא במקום אחר. הסחורה של הביגודיות מתחלפת כל הזמן וכוללת פריטים יוצאי דופן. מגוון הבגדים ברשת "הביגודית" מתאים לכל המשפחה ומציג בגדים עכשוויים המאפשרים לכל אחד למצוא את טעמו - החל מבגדי וינטאג', רטרו, דרך בגדי מעצבים ישראלים ומחו"ל ועד לשמלות ערב וחליפות. על אף שחלקם ידעו ימים טובים יותר, זה גם סוד קסמם. הם משופשפים, דהויים לפרקים וגם אם הם לפעמים קצת מרופטים, עבור הפאשוניסטיים וחובבי הז'אנר למיניהם, זה עדיין עדיף על החוויה הקיצונית שנקראת ביקור בקניון.

חנויות היד שנייה של ויצ'ו נולדו עם הקמת הארגון ב-1920 תחת השם "תעשיית בית", כחדרונים קטנים בסניפי ויצ"ו השונים, שם יכלו, אלה שידם אינה משגת, להתחדש בפריטי לבוש חדשים או משומשים. החנות הראשונה הוקמה אז בסביון, על-ידי שולמית (שולה) ברוידא, פילנתרופית ואשת חברה שהקימה שם את הסניף הראשון של ויצ"ו בישראל, ולימים שימשה כיו"ר ויצ"ו ישראל וחברת מועצת ויצ"ו העולמית.

ספינת הדגל: קום איל פו

זו השנה השלישית ברציפות שקום איל פו מתברגת ברשימת 100 החברות האתיות ביותר בעולם של מגזין ETHISPHERE המדרגת חברות מתחומים שונים ובודקת אותן ביחס לתנאי ההעסקה, הבחירה היכן לייצר, באילו חומרים להשתמש וגם ביחס לרמת השקיפות של החברה. ולא בכדי: לאורך השנים, קום איל פו מקפידה לשתף פעולה עם גופים וארגונים חברתיים ולעודד פרויקטים למען הקהילה, וגם לטובת רווחיות החברה עצמה, בהתאם לתפיסת העולם העסקית שלה, המשלבת ראייה חברתית עם עסקים פרופר. סיביל גולדפיינר, מבעלי קום איל פו והמייסדת של "בית בנמל", שוטחת את משנתה: "התרומה לקהילה היא לא מעשה נדבני, אלא כורח המציאות. חשוב לחזק את הקהילות מסביב לעסק כדי שיוכלו לתמוך ולחזק את העסק בחזרה.

"זו תרומתנו לשינוי הכלכלה הנוכחית, שהביאה את העולם למקום שבו הוא נמצא היום - החזקים מתחזקים, מעמד הביניים נחלש ורוב העולם חי בעוני. לעומת זאת, עסקים בתפיסה מתקדמת יותר, מבינים שעל מנת שעסק יהיה בר-קיימא בטווח הארוך, עליו להיות חלק מהקהילה, ולהתחשב בבעלי עניין נוספים, ולא רק בבעלי המניות".

המעצימה: החצר הנשית בנמל

"החצר הנשית בנמל" הוא אאוטלט ייחודי המשלב בין מכירת עודפי מעצבים לבין עסק חברתי.

המיזם החברתי, הממוקם בנמל יפו, הוקם בשיתוף עמותת "החצר הנשית" (שהוקמה לפני כעשור על-ידי ליאורה קסל ומירית סידי) עם קרן דואליס - קרן ליזמות עסקית חברתית המובילה שינויים חברתיים בישראל באמצעות עסקים חברתיים למטרות רווח ועם המוסד לביטוח לאומי, התומך במיזם באמצעות הקרן לילדים בסיכון. הצלחתו של המיזם מתאפשרת הודות לכ-50 מעצבי אופנה מקומיים ומותגים נוספים שתורמים פריטים מהקולקציות שלהם לטובת מכירתם בהנחות של עד 70% באאוטלט.

המיזם מהווה מקום להכשרה מקצועית ולפרנסה עבור בחורות צעירות החיות בעוני ובמצוקה ביפו ובדרום תל-אביב.

לצד העבודה בחנות, שבאמצעותה לומדות הצעירות עבודה במכירות, ניהול מלאי, ניהול משמרת, ניהול חנות ועוד, הן זוכות גם למפגשי הכשרה והעשרה תוך יצירת שיתופי עם המכללות שנקר ו-6B, הכוללים ביקורים במוזיאונים ובתצוגות אופנה, קורסי תפירה, הרצאות בנושאים של עיצוב אופנה, סטיילינג צילום ועוד. כל ההכנסות של "החצר הנשית בנמל" מועברות לעמותת החצר הנשית ולקרן דואליס.