אמנות הולכת לעבודה: על הקשר בין עולם העסקים לקהילות אמנים

קולות הצחוק ומחיאות הכפיים שעלו מהאולם הסגור, בכנס ההדרכה שהתקיים לאחרונה בכפר המכבייה, היו יכולים להטעות כאילו מדובר במופע מול קהל. אך בכניסה נגלה מראה מוזר: קבוצות-קבוצות של אנשים, עטופים בצינורות מתכת רכים וגמישים, יוצרים איתם פסלים חיים ומתנהלים כמו חייזרים באריזת חלל.

הצינורות המבהיקים הם סימן ההיכר של להקת המחול "אלומיניום", שהחלה את דרכה בישראל לפני יותר מעשור ויצאה לעולם בהצלחה רבה. כעת, מציגה אלומיניום בפני קהל את היכולת "לצאת מהשבלול", לתקשר באמצעות שפת גוף ולבטא רעיונות באמצעות פיסול בתנועה.

בכנס ההדרכה הופיעו חברי הלהקה כמדגימים וכמנחים, בהזמנת חברת ארטיש (artishgroup.co.il), המשלבת אמנות בתהליכים ארגוניים. החברה פיתחה כלי לפיתוח חשיבה יצירתית והטמעת תוכן בעבודה עם אמנויות שונות, להנעת תהליכים ארגוניים. ליוזמה זו חבר הפסיכולוג הארגוני אריק אלבו, בעל חברת Brandin, העוסקת במיתוג, למידה ותקשורת פנים-ארגונית.

"למעשה פתחנו פתח למפגשים חווייתיים, בלתי אמצעיים, בין אמנים לבין קהל, במקום לא צפוי", אומרת רבקה פלד, העומדת יחד עם שותפתה יעל טישלר בראש חברת ארטיש. "עבור האמנים זוהי חשיפה משמעותית, שמלווה גם בעבודה בשכר, מחוץ למסגרת הקבועה. עבור החברות - כמו בנק הפועלים, CA, תנובה ועוד - יש כאן יתרון של חוויה שמעודדת חשיבה היוצאת מהקופסה, באמצעות ההקשר האמנותי.

"השפה האמנותית מולידה רגש וזהו כלי חשוב בעבודה על תהליכים והטמעת תוכן. לזה מוסיפים את המתודולוגיה, וכך הופכים את הסיפור לפרגמטי לשימוש הארגונים", היא אומרת.

ואלבו מוסיף: "בעולם מופרע-הקשב של ימינו, יש קרב אדיר על תשומת הלב. ארגונים מייצרים הרבה תוכן - פנימה לעובדים והחוצה לקהל - אבל הם עושים הרבה 'שגר ושכח'. כדי ליצור למידה משמעותית וארוכת טווח יש להישען על חוויה ופנייה לרגש".

בדומה לעבודה עם רקדני "אלומיניום" בתנועה ובהאנשת חפצים, הם מציעים סדנאות ותהליכים ארגוניים תפורים לפי מידה, המשלבים עבודה עם אמנים מובילים מתחומי תוכן מגוונים: עבודה במיחזור ובחפצים עם המאסטר של התחום, חנוך פיבן; סדנאות גרפיטי ואמנות רחוב בהנחיית האוצרת והאמנית שרי גולן סריג; צילום מבוים עם טל שוחט; מוזיקה עם חן צימבליסטה או עם איריס ועופר פורטוגלי, אנימציה עם האמנית מירב הימן, הומור עם אנסמבל ציפורלה ועוד.

העבודה עם האמנים, איש איש בתחומו, מעניקה כלים חדשים ומפתיעים לחשיבה ולעבודה. אלה יכולים לשמש במצבי משבר, בפיתוח מוצרים חדשניים, במיתוג או בהטמעת תוכניות עבודה.

שילוב אמנויות בתמיכה בקהילות חלשות ובשיקום הוא כלי ידוע ומוכר זה כבר. הרתימה של אמנות לסיוע בתהליכים ארגוניים נובעת מחשיבה חדשה, שעוסקת בנקודות הרגש והרגישות של מה שנתפס כעולם שאין בו מקום לרכות ולאנושיות. מכך כולם מרוויחים - הארגון, העובדים, האמנים והחברה שבה אנו חיים.

פותחים ערוץ רגשי

אלבו מגיע מ"דור המייסדים" של ענף הסלולר ואילו פלד מגיעה מתחום החינוך והייעוץ. בכלים שהם מספקים לארגונים, הם מתארים את המפגש בין "שפות שונות" של חשיבה: "אנחנו יוצאים מהשפה של הארגון, עוברים לשפת העשייה האמנותית, ולבסוף מקנחים בשאלות אופרטיביות - איך מתרגמים את מה שלמדנו ליישום יומיומי בעבודה. ברמת הארגון, הצוות והפרט", אומרת אלבו.

"למרות ההתרחקות מהמדיום שהם רגילים אליו יש החזרה לתכל'ס. תהליך שמתחיל מהשכל, עובר בהתנסות ומפעיל את הרגש".

- למי זה טוב?

פלד: "זה טוב לארגון, כי אמנות מאפשרת עיבוי של תוכן נלמד בעוד ערוץ שהוא רגשי ומשולב בהנאה. זה מחזיר את המשתתפים לעולם ילדי עם אנרגיות טובות, פעילות פיזית, ותוצאות שאפשר לראות מול העיניים ולהתגאות בהן. וזה כמובן טוב לאמנים שמוצאים עוד במה למפגש עם קהל".

לדבריה, אחד העקרונות המנחים בבניית התוכנית (שהיא מאוד גמישה, ומותאמת לכל דרישה וארגון בנפרד), נובע מההבחנה שיש כאן בין שני עולמות שאינם נפגשים בדרך-כלל. מחד, העולם המתודי של ארגונים גדולים כמו בנקים או חברות מסחריות ומאידך - עולם האמנות שבו החשיבה שונה לחלוטין ויש בה פן יצירתי חזק, שיש ללמדו.

- זה מעין טיפול באמנות לארגונים?

פלד: "זו היכרות עם צורת פעולה אחרת. לאנשים יש התניות ויזואליות. אנחנו לומדים את העולם באמצעות ההיכרות שלנו עם תבניות של דברים. האמנות זורמת עם השינויים שאנשים מורגלים לראות אך לא יודעים לנסח ולפרש לעצמם. אנשים אומרים לנו אחרי ההתנסות שחיברנו אותם לדברים שלא נגעו בהם כבר שנים.

"לקחנו את המילה הגבוהה 'אמנות' והפכנו אותה לטקסט ולטקסטורה. חומרי העבודה, הדימויים והצורות שהאמן עובד איתם הם מאוד חושניים ומגרים - זה מניע אנשים להתבונן אחרת על הנושאים שעומדים לפניהם, מתוך פרספקטיבה".

- איך זה קורה בעצם?

"הם נכנסים לבועה שבה האמנים מספרים על אמנותם ומדריכים את המשתתפים ביצירה. אני מאמינה שהיום ארגונים מתחילים להבין שכל עוד הם מידרו את נושא הרגש והחוויה מחוץ לעולם העבודה - הם פגעו ביכולת של העובדים לחוש הזדהות, לשווק ולייצג את הארגון היטב".

- איך מפרקים התנגדויות של אנשים בוגרים שאומרים "אני לא יודע לצייר, לא יכול ליצור" וכו'?

"לאנשים יש רתיעה מתחומים שהם לא מתמצאים בהם. אמנות נתפסת כדבר גבוה ואנחנו הופכים אותה למשהו נגיש. במקום לראות בה משהו אליטיסטי ומנותק, אני רואה באמנות משהו מחבר. אמנות מנצלת את הכלי הוויזואלי ועושה איתו עבודה".

אלבו: "ארגונים הם עוד יותר סקפטיים מהעובדים שלהם. חברות הייטק אומרות לנו בהתחלה 'העובדים שלנו יירתעו' ואז פתאום מגלים שהעובדים רק רוצים לשחק ולחוות".

פלד: "זה קורה, למשל, בחברה שעוברת מיזוג או השתלטות. יש הרבה רגשות וחששות שלא באים לידי ביטוי. תהליכים יצירתיים וחווייתיים בסדנה של כמה שעות יכולים להביא לתובנות ולשיפור האווירה. התובנה לא מוכתבת - היא תוצר של התבוננות במה שעשית בעצמך.

"כשנכנסים לבועה כמו שצריך, הקסם של האמנות שובה אותם וממיס שיפוטיות והתנגדות. אנחנו לא המצאנו את זה. באמנות יש קסם, צריך להפגיש אותה עם האנשים.

"מצד האמנים, מלבד העבודה הישירה מול קהל, זהו מפגש עם העולם ה'אמיתי'. הם מצליחים לתקשר עם העולם הקפיטליסטי, הארגוני ולתת לו תמורה רגשית, השראה, כלים ותוכן. זהו מקור להבנה של ארגונים ומנגנונים שלא מגיעים אליהם בעולם האמנות".