מעגל העוני האירופי

השקט היחסי שבו התקבלו תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי, מנוגדות לרעידת האדמה שהן מייצגות. בפעם הראשונה, מפלגות קצה קבלו לגיטימיות, והגיעו למקום הראשון של ייצוג מדינתם בפרלמנט האירופי, גם במדינות חשובות ביותר.

לפניכם כמה תוצאות:

 משה שלום תוצאות 03-06

בריטניה (27%), צרפת (25%), איטליה (21% - מקום שני), ואף יוון (27%), הינן בשר מבשרה של אירופה. הן צובעות את הגוונים השונים בתרבותה, והן מכילות חלק נכבד מתושביה. כולן באיחוד האירופי, וחוץ מבריטניה, כולן נמצאות בגוש האירו. ההצבעה האחרונה מצביעה על עמים מתקוממים נגד הצדדים המגבילים, והנוקשים, של השתתפויות אלו. בשתי מדינות, בריטניה וצרפת, הקיצוניות הימנית ניצחה, אך באיטליה זו דווקא מפלגה אנרכיסטית שעשתה זאת, וביוון, דווקא שמאלית מאוד. אז מה הגורם המשותף לכך?

תוצאות אלה הן תגובה למשבר הכלכלי המתמשך, ובמיוחד לשתי תופעות הלוואי שלו: האבטלה הגבוהה, ואיבוד איטי של רמת החיים הטובה, שהדור הקודם לנוכחי, הורגל אליה. אך לא רק. בכל היבשת, הגיעו לדרגה חדשה של עוצמה, חוסר הנוחות, ואף הכעס התרבותי, הנובע מן ההגירה. דרך אגב, החוקית, והבלתי חוקית, כאחד.

אם תקראו בעיון את ההצעות של המפלגות שזכו בקולות העמים, תראו שגם לימין, וגם ולשמאל, מצעים המטיפים לצדק סוציאלי גדול יותר, וזאת עד דרגה מרקסיסטית של ממש. אפילו בבריטניה, בה המפלגה הזוכה נחשבת לקפיטליסטית וליברלית, אנו יכולים לראות "התחנפות" לא קטנה בכיוון זה. לכולן, התנגדות משותפת לבנקאות הבינלאומית, דרישה לזכויות עובדים מקומיים מוגברת, עלייה בשכר של מעמד הביניים, ובטחון לפנסיה הוגנת. כל זה בליווי התכנסות לאומית פנימית גלויה ולא מתנצלת.

יתר על כן, נמצא אצל כולן מנטרת הניתוק מן הביורוקרטיה ה"בלתי-דמוקרטית" של בריסל, הדואגת בעיניהן רק לאליטה החברתית-כלכלית-שלטונית. בסה"כ, אם הייתי מסכם את התופעה למשפט אחד הייתי אומר שכולן מטיפות לחזרה לערכי הבסיס של עבודה, משפחה, שוויון, וחופש, כאשר הדגש נמצא בצורך לדאוג לחלשים יותר, המהווים את קורבנות ה"שיטה האירופית". האם יש צדק בחשש הגדול הזה המובע על ידן?

הגרף הבא, המראה את הסיכוי להיכנס למעגל העוני על פי מדינות, נותן לנו תמונה לא רעה, וגם רמז להמשך הבנת המצב:

 משה שלום עוני-03-06

בגרף ניתן לראות כמה המצב רגיש כלכלית, אבל עוד אלמנט בולט בו: שימו לב שהרבה מאוד מן המדינות הנמצאות בצד הימני של הממוצע האירופי (הנקודה הצהובה) הן מדינות פריפריה, אשר התווספו לאחרונה לאיחוד. בולטות הונגריה, ליטא, לאטביה, רומניה, ובולגריה.

וזו הטענה הנוספת ה"מלכדת" את הקיצוניים: כאשר המשבר עדיין מכה בנו כה חזק, אין סבירות להמשך מדיניות של חופש תנועה, בלתי מרוסן, בתוך גוש כה רחב, וכה מגוון. יש צורך בשינוי (או ביטול) חוזה שנגן, המבטיח את אותו חופש תנועה.

הפערים הכלכליים, והחברתיים, גדולים מדיי בגוש מורחב כל כך. זאת ועוד. עקב המצב המחפיר של בטחון הגבולות של האיחוד כולו, חופש התנועה הזה חייב לקחת בחשבון גם את הכניסה של ההגירה הבלתי חוקית מאפריקה, ומן המזרח התיכון. זו הבאה בשערי נקודות התורפה של יוון, איטליה, וספרד.

השילוב בין חוסר צמיחה, ומלחמת תרבות, הוא הגורם המתסיס, המביא לשנאת זרים והמלבה תופעות נושנות כמו אנטישמיות. הוא המניב את השינוי שראינו בדפוסי ההצבעה של תושבי היבשת, והוא זה העלול לגרום למהפכות גדולות, תרתי משמע, גם בעתיד. ומה עושה הממסד? האם הוא רואה בתוצאות הבחירות האחרונות אזהרה חמורה? בינתיים לא כל כך.

מה שאכן מסתמן הוא ניסיון "לשחד" את העמים בקצת נזילות סטייל ארה"ב. למרות שבניסוי האמריקאי רוב הכסף הלך לצד הפיננסי של השולחן, ולא לכלכלה האמיתית, יש עדיין הילה גדולה למושג ה"הרחבה הכמותית". לפחות ככלי מרגיע, ומשקיט את הציבור. איך אנו יודעים שזהו המהלך המתבשל? מעבר לדיבורים המרומזים מצד מנהיגי הבנק המרכזי האירופי, המטבע האירופי, האירו, מראה לנו את הדרך.

 משה שלום אירו-03-06

את הירידה המתמשכת בערכו, מסביבות ה-1.4, למצב בו הוא נמצא עכשיו, כולם מייחסים ל"שינוי התפיסתי העובר על מריו דרגי" ("הקוסם"). יש להניח, שזה האחרון, מכין מרקחת של מעשים מקלים, וזאת הרבה מעבר לעוד הורדה סמלית בריבית.

האם מה שקרה באירופה הכניס את המנגנון האירופי למסלול בלתי נמנע של התנגשות עם אזרחיו? לתהליכי ארוכי טווח קשה לקבוע וודאות מוחלטת. אבל, חוסר הרצון, והיכולת, של המנהיגים הנוכחיים לשנות את מסלול הדברים נותן לזה סיכוי גדול. הרי כולם שייכים לאסכולת הגלובליזציה, ושל השוק החופשי בסחורות, אנשים, והון. בנוסף, הם גם מאוד שמחים ביכולת להאשים את "אירופה" עבור בעיות מקומיות שהם אינם מסוגלים לפתור.

בינתיים, הבחירות לפרלמנט האירופי היה הטריגר הממשי הראשוני לתהליך היסטורי רחב מימדים. תהליך של לאומיות מתחדשת, שאיפה לגבולות סגורים יותר, וחזרה לערכים שמרניים. האם זו הסנונית הראשונה למה שיכול לקרות גם בארה"ב, או ביפן? ומה תהיה השפעת התהליך הזה על החלק המתפתח בעולמנו (סין, הודו, דרום אמריקה, אפריקה...)? יש עוד די זמן למחשבה על כך.

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות).

ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פניה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.