כך השתלטו גוגל ופייסבוק על העיר סן פרנסיסקו

"אני בדרך כלל לא מסכים להראות את זה לפני שעת הפתיחה, אתה יודע. זה כי אתה ישראלי. דוד שלי גם ישראלי. אז זה בינינו".

"כמה אמרת שזה לחודש?"

"2,650, אח".

"2,650 דולר?! אבל זה סטודיו".

"לא תמצא יותר זול מזה בבית שלא מתפרק".

"אבל זה צמוד לאתר בנייה".

"בסדר, החלונות חוסמים רעש ואבק".

"אין לך משהו זול יותר?"

"אם אתה רוצה לגור בקומה שנייה עם נוף למגרש חניה זה יהיה 2,550... אם אתה לא רוצה זה בסדר, נשארו לנו רק 2 יחידות וגם הן בטח ייחטפו היום".

כך התחיל המסע שלי לפני כמעט שנה למצוא מקום להניח בו את הראש בסן פרנסיסקו, וגם ההצעה הזאת הייתה תקפה רק למעבר מיידי - 3 חודשים לפני שבאמת הייתי צריך לעבור לדירה במרכז העיר, שכבר נחשבת היקרה ביותר בארה"ב ואחת היקרות בעולם. היום, אגב, ה"מציאה" האמורה כבר עולה יותר מ-3,200 דולר בחודש. כמה חברים לספסל הלימודים כאן בקליפורניה גילו לי אז, בקיץ שעבר, שמצאו דירה טובה ועל כן הם מתכוונים לשלם שכירות של 3 חודשים ראשונים בלי להתגורר בה, בזמן שהם מטיילים בחו"ל, רק כדי "שיהיה להם לאן לחזור" וכי המחיר (3,400 דולר בחודש לדירה עם חדר שינה אחד) הוא כזה ש"אסור לפספס". "עם מחירים כאלה, בישראל כבר כולם היו יוצאים לרחובות ומקימים אוהלים", אמרתי להם. "כאן אין סיכוי שזה יקרה", הם ענו. "כולם צריכים לעבוד 24 שעות ביממה כדי לשלם שכר דירה - אחרת הם באמת יצטרכו לחיות באוהל מתחת לגשר שער הזהב". כמה דקות אחר כך הייתי גם אני כבר עמוק בחיפושי הדירה.

מאז ומתמיד הייתה ניו יורק (ובעיקר אזור מנהטן) היהלום שבכתר הנדל"ני של הדוד הסם: הבנקים הגדולים של וול סטריט, תעשיית המדיה המשגשגת בעיר והיותה הבירה הרשמית של כל מה שגדול ומצליח בעולם הפכו אותה למקום שכולם רוצים לגור בו, אבן שואבת לכל מקבלי השכר הגבוה באמריקה שלאט לאט דחקו את האמנים, מקבלי השכר הנמוך והמיעוטים לשכונות באזורים הנמוכים יותר של האי ובהמשך - אל רובעים אחרים או מחוץ לניו יורק בכלל. שנות ה-2000 הצליחו לשנות במידה מסוימת את מרכז הכובד של הכלכלה האמריקאית אל החדשנות של עמק הסיליקון: היצירתיות של סן פרנסיסקו, האקזיטים של פאלו אלטו והסטארט-אפים של מנלו פארק. בעשרים השנים האחרונות, ובעיקר בעשור האחרון, הבוגרים המוכשרים של הארוורד, סטנפורד, פרינסטון וייל כבר לא חולמים על עבודה בוול סטריט, במריל לינץ' או בגולדמן זאקס - אלא בגוגל או בפייסבוק, בקצה השני של אמריקה.

חברות הטכנולוגיה, שגדלו וגדלות בקצב מסחרר, מנסות לגייס כמה שיותר כישרון ומציעות משכורות גבוהות שקודם לכן לא היו מוכרות בצפון קליפורניה. כך הפך אזור מפרץ סן פרנסיסקו השקט, שמאופיין בבנייה נמוכה (בניגוד לגורדי השחקים המרשימים שחוסמים את שמי מנהטן), בשלל מיעוטים אתניים ובאמנים, לאבן השואבת החדשה לצעירים שמשתכרים היטב ומוכנים לשלם הרבה יותר כסף כדי לגור בקרבת מקום העבודה שלהם. בתוך כך, אותם צעירים דחפו החוצה רבים שגרו בבתיה הפסטורליים של העיר במשך עשורים רבים ושינו את אופי העיר שנודעה בבנייה המאופקת שלה ובמרחביה הפתוחים.

הזינוק בשכר הדירה

נתונים רשמיים של הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה שפורסמו בחודש נובמבר מגלים שהעיר היקרה ביותר בארה"ב מאז שנת 2012 היא סן פרנסיסקו, עם שכר דירה ממוצע של 1,463 דולר בחודש (יותר מ-5,200 שקל). במקום השני התייצבה סן חוזה שבקליפורניה, במרחק שעה נסיעה דרומה מסן פרנסיסקו (יחד הן מסמנות את גבולות "עמק הסיליקון" הנודע). בסן חוזה נפרד הדייר הממוצע מ-1,441 דולר. ובניו יורק? שם על פי הנתונים הרשמיים באמריקה שכר דירה עומד על 1,187 דולר "בלבד" בחודש בממוצע. אבל הנתונים, חייבים לומר, אינם משקפים לחלוטין את המציאות. למעשה, כמעט כל מי שתפגשו ברחובות סן פרנסיסקו ישמח "לחטוף" כל דירה המוצעת ב-1,463 דולר בחודש ולשלם במזומן שנה מראש. בפועל, כמחצית מהדירות בעיר הן במעמד של "שכר דירה תחת פיקוח" (Rent Control), כלומר העלות החודשית מקובעת ובעל הבית אינו יכול להעלות את המחיר שנקבע עם הדייר ביום הכניסה. המצב הזה מוביל לכך שרבים "מתבצרים" בדירותיהם והדירות הזולות יותר אינן זמינות לדיירים חדשים שעוברים לעיר. אלה נאלצים לשלם פי 2, פי 3 ויותר עבור מעט הדירות שפנויות. בניו יורק, לעומת זאת, הממוצע כולל גם רובעים פחות אטרקטיביים של העיר כמו קווינס או ברונקס, כך שהמחיר הממוצע גם הוא לא משקף נאמנה את המחיר שייאלץ מי שמבקש לעבור להתגורר במנהטן מחר בבוקר.

אז מהו המחיר האמיתי? אתר apartmentlist האמריקאי, שביקש לחשב את שכר הדירה הריאלי עבור דייר חדש במרכזי הערים הגדולות, גילה תמונה חמורה אפילו יותר - על פי הנתונים, שכר הדירה הריאלי של דירה ממוצעת זמינה להשכרה, עם חדר שינה אחד, בסן פרנסיסקו הוא כ-2,900 דולר בחודש (כ-10,200 שקל). שכר הדירה של דירת 2 חדרי שינה ממוצעת נושק ל-4,000 דולר בחודש. אם תרצו לגור בדירה עם נוף למים או לפארק, או בקומה גבוהה, או ליהנות מבניין עם מעלית או חניה או גישה לכביש המהיר - תצטרכו להיפרד מהרבה יותר כסף בכל שני בחודש. ניו יורק מתייצבת בהשוואה הזאת, אגב, במקום השני עם 3,550 דולר לדירת שני חדרים, ואחריה, לפי הסדר: בוסטון, וושינגטון די.סי ולוס אנג'לס שסוגרת את החמישייה הפותחת.

אבל הנתון המפתיע באמת, שאותו פרסם המגזין האמריקאי "פורבס" בחודש נובמבר האחרון, הוא הזינוק שחל במחיר. בעוד שבניו יורק עלתה השכירות בממוצע ב-2.8% בין אוקטובר 2012 לאוקטובר 2013, בסן פרנסיסקו זינק שכר הדירה בתוך 12 חודשים בלבד ב-10.1% - זינוק דמיוני כמעט, בעיקר כשמדובר בעיר מרכזית.

"בסוף 2010, כשעברתי לסן פרנסיסקו, המחירים כבר היו גבוהים מאוד, אבל בסופו של דבר הצלחתי למצוא דירת 'ג'וניור וואן בדרום' (דירת חדר קטנה) בבניין חדש עם כל השירותים תמורת 1,700 דולר בחודש. היום אותה דירה באותו בניין עולה 3,200. זינוק של 100% בשלוש שנים", מספר עילי כרמון, יזם ישראלי שחי בעיר וכעבור כמה חודשים יצא ממנה עם אשתו לברקלי השכנה והזולה יותר".

"פאק יו, גוגל!"

עם כאלה מחירים, לא פלא שגם תושבי העיר השקטים, החייכנים והשלווים בדרך כלל יצאו לרחובות וחיפשו אשמים. והם מצאו אותם: ההיי-טקיסטים הצעירים. הם, בני ה-25-40 שהיגרו לכאן והעלו את הדרישה לדירות, הובילו לשלל פינויים של דיירים מבתיהם. "יום אחד הגיע בעל הבית והודיע לי שהחוזה שלי נגמר עוד חודש ואם אני רוצה להישאר הוא מעלה את המחיר באלף דולר בחודש. הייתי בשוק. שאלתי מה הזכות החוקית שלי נגד זה ונאמר לי שכל מה שמגיע לי הוא 'זכות סירוב ראשונה', שאני יכולה לדרוש להשוות את המחיר שהוא מקבל מהדייר שהוא רוצה שייכנס, אבל אם אכן יש לו ביד חוזה עם מישהו שמוכן לשלם מחיר גבוה יותר ואני לא מוכנה להשוות את המחיר, אין דבר שאני יכולה לעשות", סיפרה בדמעות בטלוויזיה המקומית ג'נה, אם חד הורית ל-2 ילדים שגרה בשכונת פסיפיק הייטס במרכז העיר, באחת הכתבות שעוררו את המחאה ברחובות סן פרנסיסקו.

המחאה כוונה בעיקר נגד עובדי פייסבוק וגוגל בשלב הראשון (ולמרבה האירוניה, אורגנה בעיקר באמצעות קבוצות פייסבוק והודעות דואר אלקטרוני בשירות ג'ימייל של גוגל): חברות ההיי-טק, הממוקמות בלב עמק הסיליקון, כ-40 דקות מדרום לסן פרנסיסקו, מפעילות מערך הסעות לעובדיהן באוטובוסים מפוארים שכוללים אינטרנט אלחוטי, שולחנות, כיסאות שניתן להשעינם לאחור ואפילו כיבוד ברוב המקרים. בחברות הבינו שהעובדים מעוניינים לגור בעיר הגדולה ולא בעיירות הסיליקון האפורות, והן מציעות את ההסעות בחינם לעובדים באמצעות אוטובוסים הנוסעים בשלל מסלולים בכל רחבי העיר.

תחילה, המחאה הייתה רשמית וניסתה לגרום לעירייה לעצור את פעילות האוטובוסים בטענה שהם עושים שימוש לא חוקי בתחנות אוטובוס פעילות של רשת התחבורה הציבורית. באמצעות הצעד הזה, קיוו המוחים, ימנעו מהחברות את היכולת להפעיל קווי הסעה וידחקו את הצעירים ההיי-טקיסטים אל מחוץ לעיר. אבל העירייה וחברות ההיי-טק הגיעו להסדר מהיר (שבמרכזו "תרומה" של החברות לעירייה תמורת הזכות להשתמש בתחנות האוטובוס כנקודות הסעה), והמחאה עברה לפסים אקטיביים בהרבה. מחסימות צמתים, דרך התנפלות וזריקת כדורי צבע על חלונות האוטובוסים של גוגל, ועד כניסה של מפגינים המחופשים לעובדי גוגל לתוך האוטובוס ויצירת מהומה במהלך הנסיעה שהפחידה לא מעט עובדים - הכול היה כשר במאבק נגד אויבי הציבור החדשים.

"זה היה קצת מוזר וקצת מפחיד", מספר ל|"גלובס" זאק סינגלטון, עובד בגוגל המשתמש ברשת האוטובוסים. "בימים הראשונים, חשבנו שמדובר בבדיחה - אחרי הכול, לא בדיוק פינינו מישהו מהדירה שלו בעצמנו. כל חטאנו היה שקיבלנו הצעת עבודה בקליפורניה ורצינו שיהיה לנו היכן לישון. אנחנו קורבנות של המחירים הגבוהים בדיוק כמוהם, כך שלא ממש הבנו נגד מה הם מוחים ומה בדיוק הם רוצים שיקרה. שנישן במשרד? שגוגל תבנה לנו בניין? ניסינו לדבר איתם, אבל כל מה שראינו מולנו זה אנשים עם כועסים מאוד שסיפרו לנו שאין להם איך לסגור את החודש. מה בדיוק אתה אומר למישהו כזה? שאתה בסך הכול אזרח פשוט שעובד קשה בשביל הכסף שלו ורוצה לגור בעיר?"

אוהלים אמנם לא הוקמו, אבל המחאה ברחובות כן הביאה לשינוי מסוים במדיניות: אזורים חדשים בעיר, שהיו פעם בעיקר תעשייתיים, הפכו קרקע להקמת מגדלים רבי קומות - תופעה שלא ממש נראתה בשוק המגורים של סן פרנסיסקו. המטרה: להציף את השוק ביחידות דיור שיסייעו בבלימת הזינוק המטורף. וזה לא הכול, ב-2013 הורחב פרויקט BMR (ראשי תיבות של Below Market Rate, מתחת למחיר השוק) שמחייב יזמים המקימים פרויקטים חדשים לדיור להקצות 12% מהדירות למקבלי שכר נמוך, שההכנסה המשפחתית שלהם מסתכמת ב-50% עד 100% מהשכר החציוני האזורי ליחיד. מקבלי השכר הנמוך מוזמנים להירשם להגרלות שמתקיימות בכל פעם שנפתח בניין חדש, ואם הם זוכים - הם מקבלים את הזכות לשכור את יחידות הדיור במחיר נמוך באופן משמעותי מזה המוצע לדיירים ה"רגילים". לא מעט יזמים, ובעיקר אלה המקימים בנייני יוקרה אקסקלוסיביים, יצאו נגד ההחלטה, אך בסופו של דבר התיישרו לפיה לאור הפוטנציאל הגדול של השכרת דירות בשוק המטורף של סן פרנסיסקו והרצון לגרוף כמה שיותר מזומנים מבועת ההיי-טק, לפני שהיא מתפוצצת פעם נוספת.

בעל הבית אורב מחוץ לדירה

כך, עם ביקוש בשמים והיצע בקומת המרתף, ועם פערי שכירות עצומים בין מי שמתבצרים בחוזה ה"שכירות בפיקוח" שלהם לבין מי שמבקשים לעבור לדירה חדשה, נוצרו אינספור סיטואציות אבסורדיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמרוץ לדירה של תושבי סן פרנסיסקו, גרסת המציאות. "כשאשתי ואני החלטנו לחזור לעיר בשנה שעברה מברקלי, ידענו שלא יהיה קל למצוא דירה, אבל לא שיערנו עד כמה מטורף זה יהיה", מספר כרמון. "ראינו אולי 25 דירות לפני שמצאנו משהו. היינו צריכים להשתמש בעזרים טכנולוגיים מתקדמים, כמו תוכנה הסורקת 24 שעות ביממה את האינטרנט ועוקבת אחרי רשומות חדשות של אנשים שמשכירים דירות ושולחת התראות, כדי שנוכל 'להתנפל' מיד על דירות חדשות באזור שאנחנו רוצים".

כך, חיפוש דירה הפך דומה לחיפוש עבודה. בעלי הבית והמשכירים מבקשים כיום המלצות (בכתב, חתומות) מבעלי בית קודמים, מבצעים בדיקת קרדיט עם המערכת הבנקאית, דורשים לראות תלושי שכר של השוכרים ובמקרים רבים דורשים תשלום מראש של שניים ואף שלושה חודשי שכירות כתנאי לכניסה לדירה. "הם יכולים לדרוש מה שהם רוצים בשוק כזה שכולם מתחרים בו על דירות - ואם אתה לא אזרח אמריקאי או שאין לך עבודה מושלמת ויכולת השתכרות מדהימה, אתה פשוט לא במשחק", אומר כרמון בחיוך. "הסיבה היחידה שאנחנו מצאנו מקום היא שכבר היינו בקיאים בתהליך, מוכנים עם ההמלצות והמסמכים ביד, והחלטנו לצוד מקומות באמצע שבוע, כשיש פחות תחרות. כך אפשר "לבודד" את בעל הבית ולסגור איתו עסקה לפני שהוא עושה בית פתוח בסוף השבוע".

הליך הגשת המועמדות אינו החלק המוזר היחיד. באחרונה החלו בעלי הדירות של אלה הנמצאים ב"שכר דירה מפוקח" "לצוד" את הדיירים שלהם. למשל, בעל בית של 4 דירות במרכז העיר, המשכיר כל אחת מהן ב-1,800 דולר כבר כ-6 שנים, נתפס מחוץ לחלון מתצפת על שוכריו. אחת הדיירות תפסה אותו וקראה למשטרה המקומית. בחקירתו, הסביר שהוא כבר שנתיים מנסה לגרום לדיירים לעזוב כדי שיוכל למצוא שוכרים חדשים, שאיתם יוכל לנהל מו"מ על שכירות גבוהה יותר (לפי החוק, המחיר בשכר דירה מפוקח יישאר קבוע כפי שהוסכם ביום הכניסה לדירה, אבל אם נכנס דייר חדש, המחיר יכול להתקבע גם על פי 2 כמעט מהסכום שהוא מקבל כיום). בעל הבית המדובר, מתברר, קיווה לגלות שהדיירים עורכים מסיבות בניגוד לתנאי החוזה שלהם, מעשנים בדירה או משכירים אותה לשוכרי משנה - וכך לחייב אותם לצאת. תופעה חדשה בסן פרנסיסקו שנולדה כתוצאה מכך, אגב, היא דיירים ש"מוכרים" את היציאה שלהם לבעל הבית ומבקשים ממנו "דמי יציאה" עבור שחרור החוזה.

בעלי הדירות גם הם יצירתיים ושברו שיאים חדשים באמנות פיצול הדירות: "ראינו אינסוף דירות ובכל אחת מהן היו מוזרויות אחרות. קירות באמצע חדרים, חדרים שפוצלו לארבעה או תנור חימום (אח) שתקוע באמצע חדר לא קשור, פשוט בגלל שהדירה חולקה מחדש. היו ימים שחשבנו שאנשים פה פשוט איבדו את זה. לא הבנו את ההיגיון שלפיו אורגנו הדירות", מספר אסף נחמני, שעבר באחרונה עם אשתו רותם לסן פרנסיסקו ובילה שבועות ארוכים בציד דירות. "גרנו חודשיים בדירה של זוג ישראלים עד שהצלחנו לצוד דירה משלנו. כל הנושא של הגשת מועמדות לשכירת דירה היה חדש לנו, לא ידענו איך לאכול את זה".

המצב מוביל גם לפשיעת נדל"ן: תיקים שנפתחו לאחרונה במשטרה מגלים שגנבים החליטו להשתמש בתשוקה לדירה כדי לפרסם מודעות ברשת על דירות חדשות ולדרוש מדיירים פוטנציאליים "דמי הגשת מועמדות" כדי להתחרות על הזכות לראות את הדירה ולקחת חלק בתהליך. לאחר שאלה שילמו, הגנבים נעלמו עם הכסף וסיפקו כתובת שגויה לדירה שכלל לא עמדה למכירה.

"ג'ונגל, לא שוק"

רבות מחברות הטכנולוגיה הגדולות, כמו פייסבוק וגוגל, המגייסות עובדים מכל העולם לשורותיהן, כבר הבינו את הבעייתיות שבשוק והחלו לשכור לעובדיהם דירות מעבר במיקומים אטרקטיביים. החברות מעמידות לרשות העובדים דירה מרוהטת למשך חודשיים עד ארבעה חודשים, ובזמן הזה מספקים להם שירותי ייעוץ למציאת דירה שמתאימה לצרכים שלהם. חברות אחרות מציעות לשלם את דמי התיווך עבור חברות ניהול ומתווכים שימצאו דירה לעובדים - סכום לא נמוך כלל שעשוי להגיע ל-12% דמי תיווך משכר הדירה השנתי.

"זה ג'ונגל, לא שוק", מסכם כרמון. "ישראלים שמגיעים הנה חושבים שאחרי ששרדו את מסע חיפוש הדירה בתל-אביב קטן עליהם להתמודד עם האמריקאים, אבל הם מגלים להפתעתם שוק שבו הם בעמדת נחיתות כי אין להם היסטוריית קרדיט, והם לא רגילים להתמודד עם בעלי דירות עם שליטה מלאה בתהליך. פתאום תהליך חיפוש דירה במרכז תל-אביב נראה כמו חתיכת קייטנה".

 עלויות שכר