הלקח מהולילנד לא נלמד

בחודש מארס השנה אושר סופית חוק התכנון והבנייה במליאת הכנסת (תיקון 101), שהוביל שר הפנים גדעון סער. התיקון לחוק מעביר סמכויות רבות בתחום התכנון, מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי, ומגדיל את סמכויות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

מטרתו של התיקון היא לייעל ולקצר את הליכי רישוי התכנון והבנייה, כשוועדה מקומית, הכוללת את ראש העיר ונציגים מהמועצה, יאשרו את הפרויקטים ותכנוני הבנייה, בלי צורך בעיגון סופי של הוועדה המחוזית. הבעיה היא שהמהלך שנראה הגיוני ויעיל לכאורה, מהווה פתח ללחצים, להשפעה לא כשרה ואף לקשיים ולפרצות בחוק של ראשי הערים.

אמנם הרעיון יפה ופועל לטובת התושבים והוא נועד לחסוך מאיתנו את הסרבול של התייצבות בוועדה המחוזית, תהליך ביורוקרטי מתיש וארוך. אך עם זאת, ראשי הערים, שמתוקף התיקון לחוק, הופכים להיות האחראים הבלעדיים לתוכניות הבנייה של היזמים, ישמשו כעת קרוב לוודאי גם מוקד להפעלת סנקציות והשפעות לא תקינות מצד היזמים.

במילים אחרות, אם פרשת הולילנד, שחשפה שחיתות בתכנון ובבנייה, למרות האובייקטיביות לכאורה של הוועדה המחוזית, לא הספיקה לנו, בואו נפער את מחילת העכבר עוד יותר ונעביר את הסמכויות, בוויתור האובייקטיביות, לראשי הערים.

כך למשל, אם בפרשת הולילנד, אהוד אולמרט, ששוחד על-ידי היזם הלל צ'רני, היה צריך ללכת ולהשפיע על חברי הוועדה המחוזית שיאשרו את הפרויקט - כאשר הסמכויות יעברו לוועדות המקומיות, הוא בכלל לא יצטרך לקום מהכיסא.

השופט צבי ברנזון דיבר על זה בעבר באומרו: "חברי המועצה הם עסקנים מקומיים, שלא תמיד שיקוליהם הם שיקולי תכנון נאותים, לעתים הם אינם מסוגלים לעמוד נגד לחצים ציבוריים ופרטיים, ומאשרים דברים בניגוד לחוק ובמצב הגרוע ביותר. זהו מקור לפרוטקציות ולנוהגים פסולים ואף פתח לשחיתות".

להבדיל מהוועדות המקומיות, בוועדות המחוזיות יושבים נציגים של משרדי ממשלה שונים: נציג משרד השיכון, נציג רשות מקרקעי ישראל, נציגים "ירוקים" להגנת הטבע. ישנו נציג מטעם משרד התחבורה, נציג משרד הביטחון ונציג של רשות התעופה האזרחית, שדואג למנוע בנייה לגובה המסכן מטוסים.

הוועדות המחוזיות הן אובייקטיביות, אין להן אינטרס פוליטי, וקשה להתערב בהחלטותיהן, במיוחד שהן מורכבות מנציגים בעלי תפקידים שונים זה מזה. לעומת זאת, כשהסמכות לאישור הבנייה ניתנת לוועדה מקומית, שכל אנשיה הם חברי מועצה/עיר, ובראשם ראש העיר - האינטרסים שלה לא תמיד נקיים מפוליטיקה, מהשפעה ומשחיתות.

יזמים שמקורבים לראשי ערים וקלטו את הרעיון, החלו כבר לפקוד בקביעות את משרדי ראש העיר. ונראה כי התופעה של חיזור אחרי קברניטי הערים תתגבר ותחריף.

יצוין כי ביום שתיקון 101 אושר, קמה לו התנגדות של כמה מראשי הערים עצמם, שהביאו בחשבון את הלחצים, הסנקציות וההשפעות שיחולו עליהם מצד היזמים.

גם מצד האזרחים המקומיים, יתעורר פוטנציאל ללחץ על ראש העיר בעניין ההחלטות ואישורי הבנייה, בעיקר אחת ל-5 שנים, לקראת ההליך המוכר לנו כ"בחירות מקומיות".