הוא עוד יתגעגע לשמעון פרס

יום שלישי, 21:15. חמש שעות אחרי ההכרזה על נשיא המדינה הנבחר רובי ריבלין. הכנסת ריקה מאדם. אפילו שטכמן כבר עזב, ריבלין הגיע הביתה אחרי היום המתיש שעבר עליו, רק נתניהו נותר ספון בלשכתו. לבד. אולי נשאר לעבוד, אולי נמנע מלחזור הביתה. רק הוא יודע למה התעכב בבניין הגדול והנטוש עד מאוחר.

כשריבלין הפך לרובי-ריבלין-הנשיא-העשירי-של-ישראל, לנתניהו נפל האסימון. הוא התעשת, הבין שמחזה התעתועים שליווה את המרוץ הסוער לבית הנשיא הסתיים והתקשר למי שבעוד חודש הכנסת תעמוד על רגליה ותצעק למענו: יחי יחי יחי. אף אחד לא ראה אם נתניהו נטל קודם לשיחה גלולה נגד הקאה, או לא, וקבע את הפגישה הראשונה לבוקר שלמחרת עם הנשיא הנבחר. טוב יריב קרוב מאח רחוק.

אתמול בבוקר הגיע ריבלין לבית ברחוב בלפור. נתניהו לחץ את ידו אל מול המצלמות והשניים יצאו לפאטיו. כרגיל, רק בפאטיו מארח נתניהו את אורחיו. הפגישה היתה בארבע עיניים. שעתיים בדיוק מתחילתה ועד סופה. התפריט היה קליל, תוכן השיחה היה כבד. אוכל לא הונח על השולחן, אבל דברים אחרים כן. נתניהו הודה בפני ריבלין שעשה טעויות במערכת הבחירות הזו. השניים צללו לעומק.

למצלמות שהמתינו לנתניהו במדרגות היורדות ללשכתו שבכנסת, אמר שהפגישה היתה טובה מאוד. הוא שם את הכל מאחוריו. אין לו ספק שהפגישה הראשונה המשותפת לא תהיה האחרונה.

חוץ מאהדה לבית"ר ירושלים, דבקות במורשת ז'בוטינסקי והיותם בנים לפרופסורים מכובדים, ריבלין ונתניהו מצאו עוד נקודת השקה: רובי הוא הנשיא הצמחוני הראשון, ונתניהו מאז שקרא את קיצור תולדות האנושות ממעיט באכילת בשר. בתוך כל ההמולה שאפפה את הכנסת ביום ג', נתקל נתניהו בח"כ דב ליפמן והבטיח לו להגיע להשקת "יום שני צמחוני" במזנון ביום שני הקרוב. נתניהו מייחס לכך חשיבות. מה לא עושים כדי למחוק את חרפת הסיבוב השני.

בנאום הניצחון בכנסת עקץ ריבלין את נתניהו בקטנה. הוא הזכיר את רעייתו נחמה ואת יריביו של נתניהו, גדעון סער וחיים כץ. זה היה רק הפרומו. מי שחשב שריבלין מעדיף לפרוק תסכולים לפני שייכנס לבית הנשיא, שיקרא את הריאיון שהעניק הנשיא הנבחר לידיעות אחרונות. ריבלין מצהיר כי עוד לא הגיע הזמן לחיבוק עם נתניהו, ורומז שיש סיכוי שעוד ינקום ויטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד אחר. כל הפחדים של נתניהו כולם מתנקזים בדיוק למשפט הזה.

נתניהו עוד יתגעגע לפרס. המתיחות בין הנשיא היוצא לנתניהו התחילה הרבה יותר מאוחר. יודעי דבר מגלים כעת שהצרות התחילו כשפרס רצה לפני כשלוש שנים שיאריכו לו את הכהונה. הוא פעל באינטנסיביות לכך שכהונת הנשיא תוארך משבע לעשר שנים, כמו אצל הרבנים, אלא שלשם כך דרוש שינוי חוק יסוד: הנשיא. יש מי שחושב שיש קשר בין העובדה שהדבר לא הסתייע, לבין העובדה שפחות או יותר באותו הזמן פרס החל לתקוף חופשי. כל ההתפעלות שלו מנתניהו התפוגגה ואת מקומה תפסו תדרוכים נגד תקיפה באיראן, התרעות על הבידוד המתהווה סביב ישראל, על סנקציות וחרמות, וקריאות למו"מ מדיני.

ריבלין הוא האחרון שיקרא לחידוש התהליך המדיני, וגם לא יעסוק בנושאי ביטחון. הוא יהיה ממלכתי. פרס היה הישראלי מספר אחת בעולם. רובי יתקשה לכבוש את המקום הזה בשל עמדותיו הנחרצות בעד שלמות הארץ. פרס דילג מארמון לארמון בבירות אירופה, רובי ידלג מקהילה יהודית אחת לשניה בעולם. פרס היה אזרח העולם. רובי יהיה היהודי מספר אחת.

נתניהו יכול לרשום לזכותו הישג. לראשונה בתולדות המדינה יש ראש ממשלה מכהן וגם נשיא מהליכוד, אבל זה עלול להפוך לרועץ. פרס היה השכפ"ץ המדיני של נתניהו מול הלחץ הבינלאומי. ריבלין יהיה השכפ"ץ של ארץ ישראל מול נתניהו. אם עד היום הוא לא מכר את ארץ ישראל, אין סיכוי שבערוב ימיו הוא יבגוד בה לפתע. בניגוד להבטחות, אנשים לא משתנים בגיל 75.

ביום שלישי בבוקר, סמוך לתחילת ההצבעה, כשבחירתו של ריבלין נראתה דבר בטוח, התקשר סער, שהריץ את ריבלין, ליו"ר האופוזיציה, בוז'י הרצוג. הוא רצה לדעת אם העבודה תסכים לוותר על הסיבוב השני אם ריבלין יוביל משמעותית בסיבוב הראשון, כפי שנהג רובי בעצמו בהתמודדות מול פרס ב-2007. פרס זכה אז ליתרון וריבלין ויתר בדמעות על מועמדותו בתום הסיבוב הראשון. סער וחיים כץ הציגו לבוז'י יתרון מובהק של 50 קולות פלוס בסיבוב הראשון. הרצוג לא פסל את העניין והבטיח לנהוג באחריות ובממלכתיות.

כמה שעות מאוחר יותר מצאו את עצמם סער וכץ בעימות לא מתוכנן מול הרצוג ולבני. אף אחד לא דמיין שיצליחו ללכד את האופוזיציה סביב מועמד מוסכם, ודאי לא שטרית, שמועמדותו לא נתפסה ריאלית. הקרב בין סער להרצוג מרתק לא פחות מהמאבק של ריבלין בשטרית. שניהם יודעים להילחם, שניהם מכירים את הכנסת, הטריקים, השטיקים והתקנון כאת כף ידם. בפועל, המלחמה האמיתית לא היתה בין רובי לשטרית, אלא במאבק הקואליציה נגד ברית העבודה והתנועה שהיתה עלולה להפיל את הממשלה.

יומיים קודם לכן, בשבת, הסמיכה העבודה בישיבה לילית את בוז'י למצוא מועמד מוסכם. הוא נפגש עם דורנר ושוחח בטלפון עם איציק ושכטמן. אח"כ עשה בירור בקרב ראשי מפלגות האופוזיציה במי הם מתכוונים לתמוך. כולם נקבו בשטרית כבחירה שניה. הדליות, איציק ודורנר היו במקום הראשון. הערבים לא החליטו עדיין איך יצביעו, ואף אחד לא רצה את שכטמן.

לפני שקיבלו את ההחלטה במי לתמוך נפגשו הרצוג וכבל גם עם שטרית. הספיקה להם פרשת פואד, הם לא רצו לתמוך שוב במועמד שיתברר מאוחר יותר כחשוד בפלילים, חששו שניידות משטרה יגיעו שוב למשכן הנשיא, בחסות מפלגת העבודה. הם ביקשו לדעת מה פשר ההסכם עם העוזרת. אחרי הפגישה יספר כבל שהופתע מהישירות של הרצוג. "הוא פיתח ביצים של שור", אמר על יו"ר המפלגה שדרש משטרית להשיב אם תקף מינית את העוזרת, בזו הלשון ממש. שטרית אמר שהוא נקי מכל רבב. למחרת שלח להם שטרית מסמך שניתן לערוץ 10 שחקר את הפרשה שמאשר שאין מקום לפתיחה בחקירה.

בשני בערב, אירוע שבע ברכות של דרעי, נפגשו ציפי ובוזי. שם נרקם המהלך להריץ את שטרית. הם הגיעו למסקנה שרק הוא יוכל להביס את רובי. משם יצאו לעבוד. ציפי הופקדה על גזרת לפיד ונתניהו, יואל חסון על הערבים, ובוז'י יחד עם איתן כבל לקח על עצמם את העבודה ומרצ, במטרה להביא את שטרית קודם כל לסיבוב השני, ואח"כ לנצח את רובי. כבל והרצוג הצליחו להעביר לצידם את בל"ד, אחרי שכבר היו סגורים עם איציק. את זהבה גלאון הם לא הצליחו להפוך. היא נשארה נאמנה לדורנר, אבל בעבודה הצליחו לשכנע חצי סיעה. במקביל, לבני גייסה את נתניהו. זה לא היה ממש קשה.

חזרה לכנסת. בתום הסיבוב הראשון הוכיח הרצוג שהוא יודע לעבוד, ושטרית, שהתמודדותו נחשבה לאנקדוטה, הפתיע את כולם ועקף את איציק בשלושה קולות. על הקשקש. מחשבי החישובים בכנסת החלו לספור את אצבעות לקראת הסיבוב השני. היה ברור ששטרית זוכה ליותר תמיכה מריבלין.

נראה היה שהמירוץ הכי לא צפוי לנשיאות עומד להסתיים עם סוף מפתיע עוד יותר. בתקשורת כבר החלו להכתיר את שטרית לנשיא העשירי. שטרית, שבעצמו הופתע, לא לקח בחשבון שני דברים: את ריבוי הבתים שלו ואת סיפור העוזרת. בין הסיבוב הראשון לשני הוא רץ לאולפני הטלוויזיה שנפרשו בכנסת והעניק ראיונות ניצחון. היו בכנסת מי שחשו דה ז'ה וו. ב-96 היה זה אותו השטרית שרץ לכל האולפנים בליל הבחירות ותקף את נתניהו שהפסיד לפרס. בבוקר התברר שנתניהו ניצח ושטרית נאלץ להתחנן לראש הממשלה שימנה אותו לשר. כמובן שהוא לא קיבל כלום.

ההיסטוריה חזרה ביום ג'. מי שהלך לישון עם פרס וקם עם נתניהו ב-96, נרדם שוב במשמרת. מי שהלך לשנ"צ ב-14:00 עם שטרית, התעורר ב-16:00 עם רובי. במקום לגייס תמיכה בין סיבוב לסיבוב, שטרית התראיין ופספס עשרה קולות. בזמן הזה אחרים עבדו. חלקם בגיוס קולות, אחרים על השרירים. אחרי שפיזר את הסיכונים בין שני המועמדים, ניצל שר האוצר לפיד את 45 הדקות שבין שתי ההצבעות לעבודה במכון הכושר שבכנסת, יחד עם יואל רוזבוזוב (משקולות), שר החינוך פירון שרזה כבר 15 קילו (הליכון) ועדי קול שעשתה קולות של משהו שדומה לספורט.

שתי קומות למעלה, החלו לרחוש שמועות על מהות ההסכם של שטרית עם העוזרת. כתבות מתא העיתונאיות שחשפו הטרדות מיניות של שרים בעבר שלחו מסרונים לח"כים והתריעו שהצבעה לשטרית עלולה להזכיר את הבחירה בקצב.

אח"כ חזרה גם ההיסטריה. סער ואלקין הגיעו בזה אחר זה לחדרו של ח"כ משה גפני (יהדות התורה). לפניהם היה שם יו"ר הקואליציה, יריב לוין, שנשלח ע"י רה"מ לסכל את הבחירה בריבלין. סער ואלקין לחצו ההיפך- לתמוך בריבלין. חברי דגל התורה לא הסתירו שהם לא מתלהבים ממועמד "התנועה". הם עשו חושבים והגיעו למסקנה שלמרות האיבה לנתניהו וההבטחה שלא לתמוך במועמד הליכוד, את כושר ההרתעה שלהם מול רה"מ הם כבר השיגו ולכן הצהירו שיצביעו כגוש חרדי לריבלין.

באותו הזמן התפתח בש"ס דיון מרתק: מה חשוב יותר, הדתי או העדתי. האם לתמוך בשטרית כי הוא לא אשכנזי או להתנגד אליו בגלל יחסו לדת? משיקולים טקטיים היה עדיף לחרדים ללכת עם שטרית. זה היה מחזק את בוז'י, ואולי אפילו הממשלה היתה נופלת. ההחלטה להצביע לריבלין האשכנזי ולא בשטרית המרוקאי, מלמדת שיותר משש"ס ספרדית, היא אנטי דרעי. זו היתה הצבעת מחאה נגד דרעי ובעד אלי ישי, שמהרגע הראשון לא גמגם ותמך בריבלין.

ריבלין חייב את שבע השנים הבאות לש"ס ויהדות התורה שהצביעו כגוש של 17 אצבעות למרות התככים והמזימות בתוך הסיעות: דרעי לא רצה לתמוך בריבלין שבו תמך יריבו ישי, וגפני לא רצה לקדם את סיכוייו של ריבלין שבו תמך יריבו ליצמן. אם באמת שלשל גפני לריבלין את הפתק? סביר להניח שלא, אבל תמיד יהיה מקום לספק. לעולם לא נדע.

ריסוק פנימי

באופן פרדוקסאלי, במקום שניצחונו של מועמד הליכוד לנשיאות יהפוך להישג של התנועה, הוא הביא להיחלשותו של נתניהו במפלגה ופתח תהליך של ריסוק פנימי. נתניהו עשה כל שגיאה אפשרית, ועכשיו הוא מבקש לפתוח דף חדש. הוא מכיר בבעיות, ולא מתעלם. מיד לאחר בחירת הנשיא החל לקרוא ללשכתו שרים וחברי כנסת במטרה לאחד את השורות בסיעה השסועה. יש מי שיאמרו שזה מעט מדי, מאוחר מדי.

כץ הוא כמובן המנצח של המהלך, יחד עם סער, ולצידם אופיר אקוניס, ציפי חוטובלי וצחי הנגבי, שהיו בחמישייה הפותחת של החותמים לריבלין כבר בסוף המושב הקודם. אם במערכת הפוליטית הכריזו על עצמאותו של אקוניס בסוף המושב, בחירתו של ריבלין היתה עבורו יום העצמאות.

התקרבותו המחודשת של נתן אשל לסביבת נתניהו לא רק שאינה תורמת להרגעת הרוחות אלא מביאה להתססתן. מאז עזיבתו של גיל שפר שב אשל לקירבת האקווריום ויחד עם שרים בכירים אחרים הוא לוחש על אוזנו של נתניהו שסער עומד להסתער ולכבוש את הליכוד בסערה.

מנגד, בליכוד סבורים שסער רק מכין את עצמו להתמודדות עתידית. הדי אנ אי הליכודי אינו תומך בהדחת מנהיג מכהן, וסער מכיר את המבנה התאי. ובכל זאת, במערכת הפוליטית אין מי שמוכן לשים סימן קריאה בסוף המשפט הזה. זה בהחלט סימן שאלה גדול שמרחף על הליכוד.

אבל נתניהו כבר הוכיח שהוא יודע לעשות קמבק פוליטי. אחרי התבוסה מול אולמרט כשסיים את הבחירות שאחרי ההתנתקות עם 12 מנדטים היה נדמה שקיצו הפוליטי של נתניהו חקוק בסלע. חלפו שנים אחדות, אולמרט הסתבך בלבנון ועם מעטפות טלנסקי ולפתע נתניהו נתפס כאלטרנטיבה קורצת.

מאז הוכתר על שער הטיים כביבי קינג והפך לבעל התואר ראש הממשלה הישראלי שכיהן יותר מכל אחד אחר לפניו. כך שתרועות הניצחון המאופקות שגדעון סער מקפיד לפזר מאולפן לאולפן הן יותר משאלת לב ממציאות. אמת, נתניהו לא רצה את רובי וקיבל את נחמה, אבל הוא יכול למצוא נחמה בעובדה שאיש לא נתפס היום בציבור הישראלי כאלטרנטיבה רצינית לראשות הממשלה.