"במודיעין מרכז העיר, התחבורה ושמורת הטבע נמצאים יחד"

סיבות לאומיות ואסטרטגיות רבות דחפו את הקמת מודיעין. מחירי הדיור באזור תל אביב היו בעלייה והתחושה הייתה כי יש צורך להקלה במצב. כל זה יהפוך לדחוף יותר, כשגלי העולים מרוסיה יחלו להגיע שנים ספורות אחר כך.

אני זוכר את נסיעתי הראשונה לאתר. היינו קבוצה שנסעה בג'יפ על שביל עפר במורד הוואדי. פתאום ראינו צב באמצע הדרך. עצרתי, יצאתי, הרמתי אותו והעברתי אותו למקום מבטחים. ואז בלבי עברה המחשבה: "צב מסכן, אין לך מושג מה עוד מחכה לך".

לפני 25 שנים הזמין אותי דוד לוי, שר השיכון דאז, לפתח תוכנית אב עבור מודיעין. זה היה לפני העלייה הרוסית המסיבית. זו הייתה הגשמתו של רעיון שנולד יחד עם ישראל עצמה - בתוכנית האב הלאומית הראשונה. עיר שתשכון באמצע הדרך בין תל אביב וירושלים.

רבות עסקתי בשאלה מה תהיה הקונספציה של עיר חדשה שתיבנה עשרות שנים אחרי הערים החדשות הראשונות שהוקמו בישראל: באר שבע, אשדוד וערד. עיר שתיבנה 70 שנה אחרי תוכנית פטריק גדס לתל אביב.

שאלתי את עצמי: מה נלמד מהעבר? העיר צריכה להיות מקום אורבני ולא פרברי. היא צריכה להיות עיר נורמלית שתשאב השראה ממאמרו של א. ב. יהושע "בשבחי הנורמליות". עיר נורמלית שיש בה רחובות ושדרות. שיש בה בניינים עם כתובות רחוב, פארקים ורחובות שבהם חנויות. היא לא צריכה להיראות כמו אוסף פרויקטים או אוסף שכונות אוטונומיות. חייב להיות בה מרכז עיר וגיוון ארכיטקטוני ואוכלוסייתי. עיר נורמלית אינה צריכה להיראות כמו אוסף גורמים שמשכפלים זה את זה. היא צריכה לדמות יותר לתל אביב הישנה של שדרות רוטשילד, ולא לכל הפרויקטים המוכרים של משרד השיכון.

מקום עבודה לכל תושב

בעיר צריך תעסוקה, ולכן צריך פארק תעשיית היי-טק. במרוצת הזמן יהיה מספר מקומות העבודה כמספר העובדים המתגוררים בה. מעל הכול, זו צריכה להיות עיר שממוקדת בחוויית הטבע. למרות שתהיה בה צפיפות אורבנית, היא צריכה להיות מלאה בפארקים ובמרחבים ירוקים. היום אנו פשוט יכולים לכנות זאת "עיר אקולוגית", אבל אז קראנו לזה "מקום שקשור לטבע".

ההשראה לעיצוב העיר באה מהאתר עצמו: שורת ואדיות שזרמו ממזרח למערב שבמרכזם שורה לא רצופה של גבעות ורכסים. בניגוד לפרויקטים קודמים שהוקמו בהרים, ושבהם נבנו כבישים מהירים בעמקים אשר הפרידו שכונות שנבנו בצלע ההר, החלטנו ליצור עמוד שדרה של חיי קהילה בעמקים - מעין קארדו מקסימוס כמו בערים הרומאיות העתיקות. 50% מהעמקים - החלקים הפורים ביותר באתר - יהיו פארקים ציבוריים ובהם גם ייבנו בתי הספר ואזורי הקניות והשירות הקהילתיים. בכל צד ישרתו השדרות את התחבורה המקומית. העמקים יקשרו את השכונות בשני צדי ההר.

רבין דחף ופואד משך

הדיור הלך בעקבות הטופוגרפיה, כמו בכפרים הים תיכוניים העתיקים, עם הטרסות שבהן נטועים גנים. מבנים גבוהים הוגבלו לראשי ההרים ושימשו כציוני דרך בקו הרקיע. פיתחנו שיטת תכנון חדשה בשיתוף משרד השיכון, והכנו "תוכניות שלד" שהנחו קבלנים פרטיים עם מנהל הפרויקט דאז, עמוס אונגר. קבענו שכל הדיור ייבנה באמצעות קבלנים שלכל אחד מהם יהיה ארכיטקט משלו כדי להבטיח גיוון ארכיטקטוני, בעוד שמשרד השיכון יקים את מבני התשתית והקהילה.

מתוך מבט לעתיד הוחלט להביא את הרכבת למודיעין עוד בראשית ימיה. המהגרים החלו להגיע והלחץ גבר, אך הבנייה התנהלה באיטיות. עבדנו תחת 13 שרי שיכון ב-25 האחרונות, אך היה זה בנימין (פואד) בן אליעזר וממשלת רבין שנתנו בסופו של דבר את הדחיפה הגדולה לעיר. אני זוכר בבהירות את היום שבו הניח רבין את אבן הפינה לעיר. ידענו שאלפי עצים יינטעו, העמקים יהפכו ל"ריאות ירוקות" ושלכל עמק יהיה האופי שלו: עמק עצי הדקל והסיגלון. עמק הפיקוס, עמק האורנים. במרוצת הזמן, עקב הגידול באוכלוסייה, כששולבו רעות ומכבים, מודיעין הפכה באמת לעיר "נורמלית".

עיר גנים

השנה נתחיל את ההשלמה של מרכז התחבורה שישלב את הרכבת, מסוף האוטובוס והחניה במרכז העיר - חלומן של ערים רבות. מודיעין, שבקרבתה נמצא ואדי ענבה, היא אחת הערים הבודדות בעולם - קצת כמו אדינבורו - שבה מרכז העיר, מרכז התחבורה, ושמורת הטבע נמצאים יחד.

במבט לאחור, ביכולתי לומר שהעמקים הם ההמצאה הגדולה וניצחונה של מודיעין. באחר צהריים של אחד מימי שישי האחרונים טיילתי בעיר. המון אנשים עשו ג'וגינג והתהלכו בשדרות וילדים שיחקו בפארק. גיוון הארכיטקטורה והצמחייה הצפופה כבר מעניקים לעיר צביון של עיר שקיימת זמן מה - עיר גנים. במבט לעתיד, עם 150 אלף אנשים נוסף ל-100 אלף שכבר מתגוררים במודיעין, אני מקווה שעקרונות התכנון ינצחו. הפארקים מתוחזקים להפליא ותושבי העיר פיתחו גאווה מרשימה. אני מקווה שראשי העיר ימשיכו לקיים פיקוח קפדני על הפיתוח. ביום השנה העשרים לתחילת הבנייה, אני מאחל לעיר חיים תוססים.