קחו דוגמא מביבי

נתניהו לא התאהב פתאום בריבלין. סיבוב הפרסה ביחסי השניים נבע, מן הסתם, ממחשבה רציונלית של נתניהו, שידע כי לטובת המדינה עליו לשמור על יחסים תקינים עם הנשיא.

זהו, ללא ספק, עיקרון נבון שכדאי להעתיק למצבים של מאבקי כוח פוליטיים בחיי היום יום בעבודה. הרגע שבו עושים סוויץ' מהרגש אל ההיגיון.

פוליטיקה בין עובדים

למשל, כשאדם שודד קרדיט על עבודה שנעשתה על ידי חברו. נפוץ ביותר להיגרר למאבק כוח בעקבות זאת - לריב, להמריד חברים וממונים, או להתמרמר באגרסיביות פאסיבית. הבעיה היא שאף אחד מהצעדים הללו לא באמת מועיל למישהו. סביר להניח שהתוצאה שלהם תהיה הסלמה של היחסים, מתח ותסכול גדולים יותר, וכנראה גם הישנות מצבים שבהם אחד מנסה לחתור תחת השני.

במקום זאת, הדבר הנכון לעשות יהיה לא לוותר מחד, ולא לריב מאידך. משימה קשה, אך אפשרית.

איך? בשלב הראשון - עבודה פנימית: על העובד להזכיר לעצמו שמה שקרה טבעי. שהשמיים לא נפלו. כמה שזה מכעיס, מה שעשה ה"שודד" הוא מצב שמתרחש בכל ארגון, וכמעט אין מנוס ממנו. אם נלך צעד נוסף קדימה, הוא אפילו יכול לשמוח מעט שהדבר קרה דווקא לו, משום שהוא מצביע על כך שתפקידו ומעמדו מעניינים את סובביו.

שלום במקום מלחמה

בשלב הבא, על העובד להבהיר לעצמו גם כי חברו ה"שודד" מאמין שעשה את הדבר הנכון. כל אחד מהשניים מאמין בצדקתו, וטיעוניו עמו, ובמצב שכזה, קרב עקוב מדם יוביל לתוצאות לא רצויות. גם ניצחון בקרב הזה לא ייחשב לניצחון.

זה לא אומר, חלילה, שעליו לוותר מראש ולהמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר. צעד כזה משמעו ויתור על מקומו בארגון, והוא בוודאי לא יקדם אותו ואת תדמיתו בעיני הסובבים והממונים, ורק יגרום להישנות מצבים של שדידת קרדיט.

אולם זה כן אומר שהדרך הנכונה, במקום להילחם בכל הכוח, היא לנהל עם אויבו שיח פתוח ולנסות להגיע לשיתוף פעולה עמו. וזאת לא בשל היותי שוחרת שלום חסרת תקנה, אלא מתוך מחשבה פרקטית: רק כך העובד עשוי לנצח. ליתר דיוק, שניהם עשויים לנצח, ולצאת מזה "win-win".

הסיבה לכך היא שלעובד שנאבק על מקומו בארגון יש שתי מטרות: האחת היא להגן על הקרדיט שלו, והשנייה - המטרה המשותפת - לשפר את היחסים עם יריבו, ולהסיר את המשקעים ביניהם לטובת האינטראקציות העתידיות שעוד נכונות להם.

לתפוס ריב כמשא ומתן עסקי

במילים אחרות, על העובד לסלול לעצמו דרך נוחה יותר לצעוד בה בהמשך, כפי שעשה נתניהו. לשם כך, חשוב שיזכור כי מטרתו השנייה - שיפור היחסים - חשובה לא פחות מהראשונה, ואף יותר מכך: בלעדיה, המטרה הראשונה לא תושג לעולם.

כדי לממשה, כל מה שיעשה העובד צריך להיעשות בצורה מכבדת, זהירה, עדינה, וללא עלבונות, האשמות, ויכוחים ומריבות. בין אם יציג תיאורי תפקיד כתובים כהוכחה לשטחי האחריות שלו, ובין אם יבחר לשתף אדם בכיר יותר, הכל חייב להתבצע תוך כדי מחשבה על המטרה לטווח הרחוק - היחסים בין השניים, ולא רק תוך חתירה לנצח בקונפליקט הנוכחי.

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להתייחס לניהול המחלוקת כאל משא ומתן עסקי לכל דבר, שמטרתו מציאה משותפת של פתרון.

דמיין שהעובדים שלך הם מתנדבים

גם בין מנהל לעובדיו ישנו הריקוד הזה בין הרציונלי לרגשי. בצד אחד - היחס הרשמי, היבש, ההתמקדות במה שאמור להיעשות תמורת שכר, ובצד השני - אדם.

האדם הזה, שנותן מעצמו לטובת ארגון כלשהו, ייתן הרבה יותר אם הממונים לא יתפסו אותו כמובן מאליו. זה מזכיר לי את ימי הגן של ילדיי. תמיד נהגתי לומר תודה לצוות הגן, כשאספתי את ילדיי בסוף היום. באחד הימים אמרה לי אחת הסייעות בחיוך: "אין בעד מה, את לא צריכה להודות לנו כל יום". אמרתי לה שאני מעריכה את מה שהיא עושה, שידוע לי שהיא עובדת מאוד קשה, וששום דבר לא מובן מאליו מבחינתי.

בסוף השנה פנתה אליי אותה אישה ואמרה לי: "לא אשכח את מה שאמרת לי. מאוד נעים לדעת שיש מי שרואה ומוקיר את המאמץ שלך, וכיף לי לתת שירות במצב כזה. תודה לך". היה לי ברור ששתינו יצאנו נשכרות מהעניין. אני הייתי שקטה שילדיי מטופלים כראוי, והיא הרגישה מוערכת ומועצמת. Win-win.

בדומה לכך, פעמים רבות אני ממליצה למנהלים להתייחס לעובדיהם כאילו היו מתנדבים בארגון. הרי אם היו מתנדבים, מנהליהם ודאי היו מבקשים מהם במקום לדרוש, מציעים ושואלים במקום להחליט ולקבוע, מאפשרים טעויות וסולחים עליהן, וכמובן - אומרים תודה. כך בדיוק עליהם להתייחס לעובדיהם. לא כדי להיות אנשים טובים יותר, אלא כדי לקבל תמורה גדולה יותר מכפי שייחלו לה. זה תמיד עובד.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.