על הכוונת של האוצר: פיקוח על בתי ההשקעות

בתי ההשקעות וחברות האחזקה של חברות הביטוח על הכוונת של משרד האוצר: בימים אלה משלים המשרד חקיקה ראשית של הסדרים והוראות, השלמת חקיקה ותקנות להקמת מערך פיקוח ישיר על גופים אלה - כך נודע ל"גלובס".

מדובר בשלב נוסף למהלכים שבהם החלה הנהלת האוצר הנוכחית בראשות המנכ"לית יעל אנדורן, זאת בהמשך לדרישות השקיפות וההתייחסות לשכר, בכוונה להביא להשוואת הרגולציה על כלל הגופים המנהלים כספים של אחרים. טרם הוחלט היכן ירוכז הפיקוח הזה, אולם בכל מקרה אין כוונה להקים עוד גוף רגולטורי. אפשר שתהיה הרחבה בסמכויות האגף לפיקוח על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר בניהולה של דורית סלינגר, ואפשר שיתקיים שילוב רגולציה בין האוצר לרשות לניירות ערך בראשותו של שמואל האוזר.

כיום, קיים פיקוח על חלק מתחומי הפעילות של בתי ההשקעות: על קופות הגמל וקרנות הפנסיה מתקיים פיקוח של הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר; הפיקוח על קרנות הנאמנות ותעודות הסל מבוצע על-ידי הרשות לניירות ערך, שגם מפקחת על עמידה בדרישות הדיווח והגילוי הנאות. כמו כן, נדרש לקבל "היתר שליטה" במקרים של החלפת בעלות בבתי השקעות שקיבלו רישיון מבטח, ובמחזיקי גרעין שליטה בחברות ביטוח.

ניגודי עניינים

מה שחסר בשוק - והדבר החריף במיוחד מאז הרפורמה בשוק ההון וועדת בכר שנכנסה בינואר 2006 והביאה לגידול דרמטי בפעילות ובהון המנוהל בבתי ההשקעות ובתאגידי הביטוח, לצד זינוק בפעילות מתן האשראי - הוא פיקוח ישיר גם על הגופים "למעלה" שעד היום חמקו מהרגולציה. כלומר, פיקוח ישיר על הגופים וההנהלות העומדים בראש פירמידת השליטה שיש להם נגיעה ישירה, והם המתווים למעשה את מדיניות כלל הפעילויות בתאגידים "למטה".

יש לציין, כי דרישות השוואת הפיקוח גם על בתי ההשקעות הופיעו בהמלצות ועדת בכר אולם לא הופעלו עם כניסת החוק לתוקף, זאת בעיקר בשל עמדות לפיהן "התחרות תעשה את שלה" שיצאו ממשרד האוצר דאז.

כך קרה שגופי העל הללו נותרו בעיקרון בלתי מפוקחים ובלתי שקופים. לא פעם יש גם זהות בדירקטוריונים של חברות האחזקה והדירקטוריונים של פעילויות הבת. כל זה עלול, וכבר קרה, להביא למצבים של ניגודי עניינים והעדפת האינטרס של התאגיד והמנהלים "למעלה" על פני זה שאמור לדאוג במישרין לכספי הציבור.

מצב דומה מתקיים במערך האחזקות בענף הביטוח, כאשר חברות הביטוח מוחזקות על-ידי חברות אחזקה כמו כלל אחזקות עסקי ביטוח המחזיקה בכלל ביטוח; הראל השקעות בביטוח ופיננסים המחזיקה בהראל חברה לביטוח; מגדל אחזקות ביטוח ופיננסים שמחזיקה במגדל חברה לביטוח; מנורה מבטחים אחזקות ועוד. בעוד שעל חברות הביטוח מתקיימים כללי פיקוח, הרי "בעל הדעה" - היא חברת האחזקות "למעלה" - פועלת ללא פיקוח. המציאות מלמדת שאפילו אם חוקית יש הפרדה מלאה מבחינת הישות המשפטית בין חברת הביטוח וחברת האחזקות שמעליה, הרי במצב של משבר "למעלה" הנזק מורגש בכל הקבוצה. כאשר הקומה העליונה קורסת על הקומות מתחתיה - הקומות המתוחזקות בכספי הציבור.

חברות הביטוח: האוצר לא קידם את הנושא מאז 2009

זו לא הפעם הראשונה שהאוצר דן בנושא חשוב זה ומוביל מהלך שנועד לטפל בסוגייה. ב-24 במארס 2009, הלך הרוח בפיקוח על הביטוח ולמעשה בכל עולם הפיננסים, בישראל ומחוצה לה, היה פסימי. משבר 2008 היה מאיים ונוכח ככל שניתן. או אז יצא הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון דאז, ידין ענתבי, עם "צעדים בשוק החיסכון הפנסיוני בעקבות אירועי המשבר העולמי", שכללו תוכניות להטמעת לקחי המשבר על-ידי האוצר. בין היתר דובר אז גם על קידום חקיקה לפיה גם חברות האחזקה של חברות הביטוח יהיו נתונות לפיקוחו של משרד האוצר. דובר על צורך בפיקוח הדורש חקיקה; על ההון של החברה-האם של חברת הביטוח - חברת האחזקות; על רמות המינוף שלה ועל המשטר התאגידי שהיא נדרשת לקיים. עד כה זה לא קרה, וחברות האחזקה אינן מפוקחות על-ידי האוצר, כאמור.

חברות הביטוח בישראל מוחזקות על-ידי חברות אחזקה, כשבעל הדעה בכל החברות הוא הבעלים והמנהלים בחברת האחזקה (לרוב מדובר באותם המנהלים). ואולם, הגם שחברת הביטוח מפוקחת ומבחינה משפטית והונית היא ישות עצמאית, הרי שבפועל חברות האחזקה יכולות להיכנס להרפתקאות פיננסיות ללא פיקוח וגם לכאלה שיש להן משמעות מבחינת חברת הביטוח ויציבותה, בוודאי אם וכאשר הקבוצה במעלה פירמידת האחזקות מתמנפת מדי או קורסת.

נציין כי בישראל מתאפיינות חברות האחזקה בגיוס אג"חים וחוב משני מהציבור בהיקפים נאים.

יחד עם זאת, נשאלת השאלה איפה עוצרים את השרשור מעלה בחברות האחזקה: האם, למשל, בכלל אחזקות עסקי ביטוח, או גבוה יותר - בבעלת השליטה בה - קבוצת אי.די.בי? מסתמן כי הכוונה היא לחברת האחזקות הישירה שעיקר עיסוקה הוא בביטוח ובתחום הפיננסי בכלל.

בתי השקעות: לא חייבים דין וחשבון לאף אחד

לא אחת התרענו כאן על הבעייתיות בפערי הפיקוח בין מנהלי כספי הציבור השונים. הארביטראז' הרגולטורי בין הגופים הפיננסיים בישראל נמשך כבר שנים ארוכות, למרות שבתי ההשקעות הפכו מאז ועדת בכר לשחקנים מרכזיים בעולם ניהול כספי הציבור. כך, למרות שהם מנהלים למעלה מ-500 מיליארד שקל ובניגוד לבנקים וחברות הביטוח - בתי ההשקעות לא כפופים ישירות לאף אחד.

כידוע, הפיקוח ההדוק ביותר חל על הבנקים באמצעות בנק ישראל והמפקח על הבנקים. חברות הביטוח מפוקחות על-ידי אגף שוק ההון באוצר, ואילו בתי ההשקעות מפוקחים רק ברמת המוצרים שלהם: רשות ניירות ערך אחראית על חברות קרנות הנאמנות, תעודות הסל וניהול התיקים, זאת במסגרת תפקידה כמפקחת על מסחר תקין ושמירה על האינטרסים של הציבור; ואילו המפקחת על שוק ההון באוצר אחראית על פעילות חברות הגמל והפנסיה, כאחראית על היציבות של הגופים המפוקחים.

כעת החליטו במשרד האוצר לשים סוף למחלוקת הארוכה בין שני הרגולטורים הרלוונטיים - רשות ניירות ערך ואגף שוק ההון באוצר - ובימים אלה הם בונים את מתכונת הפיקוח. עדיין לא ברור כיצד סמכויות הפיקוח יחולקו ביניהם ומי יזכה להרחבת תחום הפיקוח שלו על חשבון השני, אולם משמעות המהלך ברורה: בתי ההשקעות יידרשו סוף סוף לתת דין וחשבון על אופן התנהלותם. אלא, שכדי לחסל לחלוטין את פערי הפיקוח על הגופים הפיננסיים, מנכ"לית משרד האוצר, יעל אנדורן, שמקדמת את המהלך הנוכחי, חייבת לטפל בהזדמנות זו גם בנושא השקיפות של בתי ההשקעות.

בניגוד לבנקים וחברות הביטוח, חלק מבתי ההשקעות הם גופים פרטיים שדוחותיהם הכספיים אינם חשופים לציבור. כך, למשל, תוצאותיו הכספיות של פסגות, בית ההשקעות הגדול בישראל, אינם פומביים. הציבור בישראל, שקרוב ל-200 מיליארד שקל מכספי החסכונות שלו נמצאים בידי פסגות, לא יודע מהן נורמות השכר בבית ההשקעות, לרבות שכרו של חגי בדש, מנכ"ל בית ההשקעות (בשנה שעברה חשף "גלובס" כי שכרו של בדש עומד על כ-5 מיליון שקל לשנה).

מעבר לשכר הבכירים בבתי ההשקעות הפרטיים, החוסכים בגופים אלה אינם יודעים מהו מצבו העסקי של התאגיד שמנהל את כספם ואיתנותו הפיננסית. למעשה, הם ניזונים רק ממידע חיובי, משום שחלק מנהלי חלק מבתי ההשקעות הפרטיים דואגים לפרסם רק כשהתוצאות הכספיות הן טובות - בייחוד לעומת המתחרים, ואילו כשהתוצאות מעורבות, בתי ההשקעות חוזרים להיות אותם גופים פרטיים שאסור לחשוף את הנתונים שלהם. אז, המשקיעים נאלצים להסתפק במידע הפומבי שהוא חלקי ואינו בהכרח משקף את ביצועיו בצורה נאמנה.

בשורה התחתונה, משרד האוצר צריך לחייב את כל הגופים שמנהלים כספי ציבור לפרסם את דוחותיהם הכספיים. מדובר בגופים שמנהלים מאות מיליארדי שקלים מחסכונות הציבור, שאין שום סיבה למנוע ממנו כיצד מתנהל ארגון שבידיו הוא מפקיד את כספו.

 המצב בחברות הביטוח

 בתי השקעות