זה זמן מודיעין. זמן שב"כ

גם בליל אמש (מוצ"ש) עמדו טרמפיסטים בצומת גוש עציון. נערות ונערים, בני גילם של החטופים, שעומדים באותה טרמפיאדה חשוכה שבה נחטפו שלושת נערי הישיבה. ואחרי הסיירות המיוחדות, והמעצרים, והמודיעין, והמל"טים והתצפיות, בסוף זו הטרמפיאדה החשוכה בשטחים שיוצרת את הבור השחור של הביטחון הלאומי הישראלי.

"הרב"ט האסטרטגי" קוראים לזה בצה"ל, החייל בדרגה הנמוכה שפעולותיו ובעיקר טעויותיו עלולות להשפיע על מדינה שלמה, שמתעוררת ברגע אחד למציאות אחרת לגמרי.

"מתחת למכ"ם", כינה את החטיפה הזו מול המצלמות בסוף השבוע שר הביטחון משה בוגי יעלון במינוח מכובס מעט. כשל מודיעיני אופף את הפרשייה החמורה הזו, שמצטרף לכשל בנפילת האסימון במערכת הביטחון לגבי מהות האירוע ולגבי חומרתו.

"שעת הזהב" היא המונח שבו משתמשים במערכת הביטחון לרגעים שאחרי חטיפה, רגעים שבהם ניתן להפיק מודיעין רב יחסית על האירוע, מודיעין שהולך ונמוג ככל שהשעות חולפות. שעת הזהב הוחמצה, שעות הזהב הוחמצו, לכן זקוקים עכשיו בשב"כ ל"ידיעת הזהב".

ככל שעוברות השעות והימים, המוקד המודיעיני עובר מה'סיגינט', מודיעין האותות המתבסס על האזנות וטכנולוגיה מתקדמת שנמצאת בידי שירות-הביטחון-הכללי ואגף המודיעין בצה"ל ומה'וויזינט', מודיעין המתבסס על ויזואליה כמו תצפיות, מלטי"ם ולוויינים, אל המודיעין הקלאסי, הוותיק, שדברי ימיו כדברי האנושות, המודיעין האנושי, ה'יומינט', המושג בעבודה סיזיפית של הפעלת סוכנים אנושיים הבוגדים בעמם ומסייעים למדינת ישראל.

צה"ל והשב"כ הגבירו פעילות גם בגבול עזה, בגבול ירדן, ובגבול מצרים, אבל הנחת העבודה הייתה ונותרה מרגע החטיפה, שהחטופים עדיין בגדה, בדגש על אזור חברון. בדברי הימים המדממים של החטיפות, מעולם לא אירע שחטוף ישראלי, אזרח או חייל, שנחטף בשטחים, הוצא מהם בהצלחה למקום מסתור אחר. זו גם ההנחה הפעם. גם כאשר בסתיו 1994 יצאה ההודעה על חטיפת חייל גולני, נחשון וקסמן ז"ל, מעזה, הייתה זו לא יותר מהסחת-דעת. וקסמן הוסתר בבית מסתור בכפר ביר-נבאללה מצפון לירושלים, קרוב כל-כך למקום חטיפתו.

מעיון בהיסטוריה של החטיפות עולה גם המסקנה הבאה: מאז חטיפת וקסמן לפני 20 שנה שום ארגון טרור לא הצליח להחזיק בחטופים ישראלים חיים בשטחים. קיים פרדוקס מובנה במשוואה האכזרית הזו: דווקא בשל העובדה שבגדה המערבית משמרים צה"ל והשב"כ חופש פעולה מלא המבטל את כל החלוקה לשטחי איי, בי, סי של הסכמי אוסלו, קשה מאוד עד בלתי-אפשרי לחוטפים לשמר את החטופים בחיים.

להחזיק חטוף, ובוודאי שלושה אנשים בחיים, אומר אוכל, מים, שומרים. זה מייצר מודיעין ויכול להקל על השב"כ וצה"ל להגיע לפענוח. בזמן כתיבת המאמר, יומיים וחצי כבר לאחר החטיפה, לא הושמעה שום דרישה משום ארגון לשום עסקה. זה מוביל חלק מהגורמים בצה"ל ובשב"כ למסקנה, שהחטיפה הזו מזכירה הרבה יותר את חטיפת חייל צה"ל תומר חזן לפני כמעט שנה מבת-ים לכפר בית-אמין ליד קלקיליה - שמאחוריה עמדה יוזמה פרטית וניצול הזדמנות מצד שב"ח פלסטיני, שרצה להביא לשחרור אחיו באמצעות משא-ומתן על גופה - מאשר את חטיפתו של וקסמן.

מערכת הביטחון יודעת הרבה יותר ממה שהיא אומרת, אבל היא עדיין לא יודעת מספיק. המרדף הזה צפוי להימשך כמה ימים, אבל הקונצנזוס היחיד היום אולי בגופי הביטחון הוא, שבסוף הם יגיעו לחטופים. אלא שככל שעוברות השעות ויעברו הימים הסיכוי למצוא את החטופים בחיים הולך ומתמעט.

גם במקרה שהחטופים חיים ובוודאי במקרה שהם אינם בין החיים, האופציה המועדפת על ישראל היא פעולה צבאית ולא עסקת שחרור מחבלים, בעקבות הטראומה של עסקת שליט מ-2011, ושחרור 1027 מחבלים, שיותר ממאה מהם כבר חזרו לטרור ולפיגועים. אלא שללא מודיעין לא יעזרו כל הסיירות המובחרות שנמצאות עכשיו באזור חברון. זה זמן מודיעין. זמן שב"כ.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות ערוץ 10