קבענו את הריאיון הטלפוני לחמש אחר-הצהריים. באחת התחיל לכאוב לי הראש, מין כאב מוזר כזה. בשתיים וחצי התווספו גם מיחושי בטן קלים, ואחרי שעה גם הגב החל פתאום להתריע על קיומו באמצעות דקירות כאב מחזוריות. וגם נדמה לי שהלב קצת מרשרש בקצב שונה מהרגיל. בקיצור, איפה אפשר למצוא פה רופא? טוב שהתקשרת, ד"ר סנג'יי גופטה, נוירוכירורג וכתב הרפואה הראשי של רשת CNN.
- ד"ר גופטה, יש לי שאלה בשביל חברה שכואב לה קצת הראש.
הוא צוחק. "כן, זאת תופעה מוכרת שאנשים ניגשים אליי עם שאלות רפואיות. זה קורה המון, לרוב בשדות תעופה כשאני צריך להספיק לטיסה או בדיוק יורד מטיסה. אנשים רואים אותך ואולי הם מרגישים שהם מכירים אותך, כי אתה בטלוויזיה, ולכולם יש איזו סוגייה הקשורה לבריאות, של עצמם או של קרובים, הרבה מדברים על היסטוריה של מחלות לב במשפחה או שמודאגים לגבי רמות הכולסטרול. ממש לא אכפת לי לענות - כל עוד אני לא מאחר לטיסה".
הערבוב הזה בין שני העולמות - מצד אחד רופא ומצד שני עיתונאי שדמותו מוכרת למיליונים - מזוהה עם גופטה לא פחות מהחיוך צחור השיניים שלו. הסיפור שלו ידוע: בן למשפחת מהגרים מהודו, נוירוכירורג ומרצה אקדמי מוערך, וגם כתב הרפואה הראשי של CNN, שזכה בפרסים על סיקורו העיתונאי את המשבר ההומניטרי בעקבות הוריקן קתרינה ורעידת האדמה בהאיטי. בניגוד לאגדה הרווחת, הוא לא ניתח תחת אש בעיראק, אבל לא מעט פעמים אכן זנח את המיקרופון לטובת איזמל המנתחים, "כשבשטח לא היה אף אחד עם הכישורים שלי". ובנוסף לכל זה, גופטה, הרופא והבלורית, קיבל הצעה להיות ה"רופא הראשי" (General Surgeon) של הממשל האמריקאי תחת הנשיא אובמה. והוא סירב להצעה. ממש מק'דרימי.
- אפשר לשאול למה סירבת? זה דווקא נשמע אחלה ג'וב.
"נכון, אני יודע, הרי כבר עבדתי בבית הלבן בזמן ממשל קלינטון. אבל אחד הדברים שגיליתי כשקיבלתי את הצעת העבודה הוא שלא אוכל להמשיך במקביל להיות מנתח, מה שדי אירוני לאור התואר שנלווה לתפקיד, 'המנתח הכללי'. בנוירוכירורגיה, אם אתה לא מנתח במשך 4 שנים, שזה זמן הקדנציה, או יותר, כנראה לא תחזור לזה, כי כבר לא תהיה בעניינים. האחרים שמילאו את התפקיד ברובם לא היו מנתחים בעצמם או שכבר פרשו, ואני הייתי רק בן 39 ועדיין לא הייתי מוכן לוותר על חדר הניתוחים".
אחרי הפסקה קטנה הוא מוסיף מיוזמתו: "אבל אני ממש יכול לראות את עצמי ממלא את התפקיד הזה בעתיד". המסר נקלט ויועבר להילארי קלינטון, לקראת המרוץ לבית הלבן ב-2016.
לוקח לריאות
לפני 4 שנים עוד פרסם גופטה, הרופא המפורסם ביותר באמריקה, מאמר במגזין "טיים" תחת הכותרת "למה הייתי מצביע נגד גראס". אבל מאז עבר שינוי של 180 מעלות בעמדה לגבי הסוגייה, כולל התנצלות והכאה על חטא ההבנה המאוחרת. "התנצלתי על התפקיד שמילאתי בעבר בהטעיית אנשים, ואני מרגיש רע, כיוון שאנשים סבלו זמן כה רב ללא יכולת להשיג תרופה לגיטימית שתעזור להם".
- מה גרם למהפך הזה?
"במהלך עבודה על סרט שעסק בנושא הבנתי שהציבור מוטעה באופן שיטתי בנוגע למריחואנה ולשימוש הרפואי בה. גוף המידע המדעי סביב סוגיית הקנאביס בארה"ב לא נראה לי מאוד מרשים. מחקר הרי אמור לבדוק מה הסיכון מול תועלת, אבל פה רוב המחקרים נערכו במטרה לחפש נזק בלבד ולא תועלת. חלק גדול מהשינוי המחשבתי שעברתי קשור למחקר שיצא מישראל ולזמן שביליתי עם ענקים בתחום, כמו רפאל משולם, חתן פרס ישראל לכימיה, המדען הראשון שבודד את החומר הפעיל בקנאביס, ה-THC".
בסרט "Weeds - שיגעון הקנאביס", גופטה מכנה את ישראל "בירת מחקרי הקנאביס של העולם", ואת משולם "הסבא של הקנאביס". "כשהתחלתי לבחון את המחקרים שיצאו מישראל וממעבדות קטנות יותר בארה"ב, כאלה שלא היו תלויות במימון ממשלתי, ולבקר בבתי חולים שבהם משתמשים במריחואנה כחלק מהטיפול, נגלתה בפניי תמונה שונה לחלוטין.
"מה שהבנתי זה שהקנאביס לא רק עוזר במקרים רפואיים מסוימים, נראה שהוא עובד במקרים ששום דבר אחר כבר לא עובד. וזה חשוב מאוד. ברפואה תמיד יש אופציות שונות שאפשר להציע למטופל, אז כאן יש לנו אופציה שמציעה הקלה, ולפעמים זו ההקלה היחידה. חשבתי שעצוב מאוד שאי אפשר להציע אותה למטופלים שזה יכול לעזור להם, וזה התחיל אצלי את תהליך השינוי המחשבתי".
באחד ממאמרי הדרך החדשה שלו הוא כותב: "לא רק שאני 'מגבה' את המריחואנה, אני הולך על כל הקופה - אני משוכנע ביעילותו של הקנאביס לטיפול במחלות שונות".
- חששת לצאת עם המסקנה הזאת, עם פרופיל גבוה כשלך, בארה"ב, שבה הקנאביס אסור? הרי זה היה הרבה לפני שקולורדו אישרה את השימוש בו לצורכי פנאי.
"לא ממש חששתי, כיוון שהשקעתי הרבה בתחקיר, הכנתי את שיעורי הבית שלי במשך שנתיים. בסופו של דבר, יכולות להיות דעות לכאן או לכאן, אבל אני מתעסק במדע ובעובדות. העובדות מדברות בעד עצמן ואני מעודד אנשים לקרוא את המחקרים".
- 4 שנים ושני סרטים אחרי, והנה בקולורדו קראו לזן של קנאביס על שמך, ה"גופטה כוש". רספקט.
"אני פחות מתמקד בתופעה התרבותית, ויותר בקטע הרפואי. יש למשל ילדים שמפרכסים כל היום וכשנותנים להם קנאביס רפואי הם פתאום יכולים לחיות חיים נורמליים. אני בהחלט יכול לחיות עם השם שלי על משהו כזה".
- אז לא תבקש תמלוגים על הזן?
הצחוק המוכר חוזר. "לא, זה ממש לא בתכנית".
- אני חייבת לשאול - ניסית בעצמך?
"ניסיתי בעבר, וזה לא עשה לי הרבה".
- אולי לא לקחת לריאות, כמו ביל קלינטון?
"לא, לא, לקחתי לריאות, אני די בטוח שעשיתי את זה כמו שצריך. אבל זה גרם לי למתח ולא ממש נהניתי מהחוויה. אני מכיר הרבה אחרים שנהנים, אבל זה לא ממש הקטע שלי. אני גם אתלט, מתאמן בכל יום ועושה טריאתלונים. דברים כמו סמים או אלכוהול פוגעים ביכולת, אז אני מתרחק מהם".
- אם כבר הזכרת שאתה אתלט, בין שאר התארים שבהם כינו אותך בשנים האחרונות אפשר למצוא גם את "עיתונאי השנה", "אייקון פופ", "אחד מעשרת הסלבריטאים המשפיעים" בדירוג פורבס ואפילו מקום של כבוד ברשימת הגברים הסקסיים של מגזין פיפל. ברכות על האחרון, אגב.
"זה באמת היה תואר מרגש מאוד", הוא מודה ומצחקק, ספק בגאווה ספק במבוכה.
- אז איך היית מגדיר את עצמך?
"זה משתנה לאורך החיים. קודם כל אני רופא, אבל אחד כזה שפיתח קריירה מזה שהוא מבין סוגיות חשובות ברפואה ויכול להסביר אותן לאנשים. רוב חיי, במיוחד בשנים שבהן מתעצבת האישיות, עסקתי ברפואה. החלק הרפואי עדיין הרבה יותר חשוב לי מכל דבר אחר, אני עדיין נוירוכירורג בבית החולים האוניברסיטאי. זאת העבודה שלי".
3 סוגי פציינטים
- איך החולים מגיבים כשהם מזהים אותך?
"יש 3 סוגים של תגובות. ישנם האנשים שמגיעים אליך כי ראו אותך בטלוויזיה וחושבים שאתה בטח רופא טוב יותר מאחרים. אני אמנם חושב שאני טוב, אבל זה כי אני עובד קשה. אמנם מגיעים אליי פציינטים מכל העולם, אבל אני לא חושב שאנשים צריכים לבחור רופא לפי הופעותיו בטלוויזיה. הסוג השני הוא אנשים שאין להם מושג מי אני, הם פשוט קיבלו המלצה עליי והגיעו, והם בכלל לא רואים טלוויזיה. אלה הולכים ומתמעטים עם השנים וככל שאני ממשיך להופיע. וישנה הקבוצה השלישית, שבטח גם אני הייתי משתייך אליה כפציינט, של מי שאומרים 'תראה, אני יודע שאתה מנתח מעולה ואני יודע שאתה גם מופיע בטלוויזיה, אבל אני רוצה שמעכשיו ועד הניתוח שלי תחשוב רק עליי ועל הניתוח'. ואני מבין את זה".
- נתח במו-ידיך אתה משפיע על המוח של האדם, אבל בעצם גם כאיש תקשורת יש לך השפעה כזאת. אתה רואה את הדמיון בין התחומים?
"כן, זאת נקודה מצוינת. רוב האנשים שאני פוגש כמנתח רוצים להבין את מה שקורה לגוף שלהם, מה אפשר לעשות, הם רוצים מידע. אבל כעיתונאי רפואי אני מעצים אנשים בעזרת ידע. מה ההבדל בין מידע לידע? את המידע אפשר למצוא בכל מקום בעזרת גוגל, אבל ידע הוא בעצם מידע שהפכו אותו לשימושי עבורך. נכון שבתור רופא ההשפעה שלי ישירה יותר, אך כעיתונאי אני מגיע לחלקים נרחבים יותר של האוכלוסייה ומשפיע שם".
- מה היית עושה אלמלא היית רופא ועיתונאי?
"כנראה שהייתי סופר. כתבתי כמה ספרים ואני אוהב את זה. ככה גם התחלתי את הקריירה הנוכחית, בתור כתב בעיתון אקונומיסט".
- בתוכניות, בבלוגים ובספרים שלך אתה נותן הרבה עצות - איך להישאר צעירים, איך לשמור על הבריאות, איך לחיות נכון. אתה יכול לשלוף עצה אחת מתוך כל המבחר העצום הזה, במיוחד עבור קוראינו?
"אם אני צריך לבחור עצה אחת בלבד, אז אפילו שזה יישמע קצת ניו-אייג'י, אני הולך עם 'תעשה בכל יום דבר אחד שמפחיד אותך'. לדעתי זה חשוב מאוד".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
