נבחרת בלגיה: מרוב דיבורים, הלכה ההפתעה?

שוב עברו תריסר שנים, ולבלגיה יש שוב "דור זהב". אחרי 1986-1990 (מקום רביעי במונדיאל מקסיקו), עם אנצו שיפו, פרנקי ואן דר אלסט וז'אן מארי פפאף, ואחרי 2002 - בה הפסידה לברזיל השמינית בגלל טעות שיפוט. אחרי כישלונות מחפירים החליטה ההתאחדות המלכותית הבלגית לפעול - כספים הועברו להכשרת נוער ולשיפור תנאי אימון והכשרה. המועדונים שיתפו פעולה והכישרונות יצאו לשיוף והברקה באייאקס או בליל הצרפתית. ופתאום, מזה שלוש שנים, כל שם חדש ולוהט באירופה בא מבלגיה: אדן הזארד, קווין דה ברוין, רומלו לוקאקו, תיבו קורטואה (רשימה חלקית). בשני הקייצים הקודמים הוציאו קבוצות באירופה יותר מ-250 מיליון אירו כדי לרכוש את שחקני נבחרת בלגיה - והקיץ הזה לא צפוי להיות שונה.

זה דבר אחד לגדל כישרונות, ואחר להקים סביבם נבחרת. לצורך זה הובא כמאמן מארק "וילי חזיר הקרב" וילמוטס, כפי שקראו אוהדי שאלקה לאלילם כשחקן. וילמוטס כבר היה חבר פרלמנט, אבל כשנקרא למשימה הלאומית הוא קיבל אותה על עצמו. והיום "השדים האדומים" הם "ההבטחה הלוהטת ביותר בכדורגל האירופי," כפי שאמר פפאף.

וילמוטס תמיד היה דמות שייצגה שאפתנות, מאמץ ואש בעיניים - יחד עם הנאות החיים, ואת זה הוא גם מנחיל לשחקנים הצעירים שלו. "הצירוף של המשמעת של שאלקה ביחד עם שמחת החיים הצרפתית הוא אידיאלי", אומר וילמוטס. אבל וילמוטס עשה יותר מזה. "בעבר היינו יושבים לאוכל, הפלמים והוואלונים, בקבוצות לשולחנות נפרדים". הוא איחד את מה שהפוליטיקה לא הצליחה, וגם הצופים מאוחדים סביב הנבחרת שלהם. במיוחד כשהנבחרת מייצגת בלגיה חדשה ורב תרבותית. אחרי שב-2007 לא היו צופי טלוויזיה למשחקי הנבחרת, וההתאחדות חילקה כרטיסים בחינם כדי שהאצטדיון לא יהיה ריק, כל משחקי המוקדמות היו הפעם סולד-אאוט, כאשר למשחק האחרון מול וויילס נמכרו כלל הכרטיסים תוך 15 דקות.

***

האופוריה נושאת את הנבחרת, ומומחים מאוחדים בדעתם: בלגיה היא הדבר הגדול הבא. ורבים מסמנים אותה כנבחרת שתלך רחוק במונדיאל בברזיל. אבל מה קורה כשההמלצה הסודית הופכת לידע כללי, כשההפתעה כבר לא מפתיעה? קודם כל מנמיכים ציפיות. "עוד לא השגנו כלום", אומר וילמוטס ל"דר שפיגל", "אין לנו את האפשרויות שיש לגרמניה, ספרד, איטליה וצרפת". מצד שני, "היה חשוב, שבכלל עברנו את המוקדמות, זו היתה המטרה הראשונה. עכשיו חשוב, שהשחקנים לא מסתפקים בכך, אלא רוצים יותר. בטורניר הכל יכול לקרות: בעיטה לקורה, שער שלא מאושר, הבלגן סביב הנסיעות. בכלל, הכישלונות הם אלו שמועילים הכי הרבה לתהליך הלימוד. רק ב-2018 נוכל להגיע למקסימום, עד אז השחקנים הצעירים יאספו ניסיון". וגם הפרעות חברתיות, תוצאה של ריבוי הכוכבים, פוגעות בסיכויים: "אני לא חושב שעדנאן ינוזאי צריך להיות במונדיאל, אחרי הכל הוא לא השתתף במוקדמות", אמר יריבו להתקפה קווין מיראלס.

הבעיה המרכזית של וילמוטס היא פועל יוצא של ההצלחה. חלק גדול מהשחקנים הגיע למועדונים בכירים, ושם הם פשוט לא משחקים מספיק. זה נכון לגבי המגינים ורמאלן ואלדרווירלד, זה נכון לגבי מוסא דמבלה בטוטנהאם וזה בעיקר נכון לגבי מרואן פלאיני. זה עבר מאברטון למנצ'סטר יונייטד בקול תרועה - ואחרי פציעות וירידה חדה ברמה, הוא שיחק בליגה ב-16 משחקים בלבד, ולא הבקיע. פלאיני היה שחקן מפתח של וילמוטס שנתן לו קביעות בהרכב, אבל גם במשחקי ההכנה הוא איכזב. בינתיים גם שינה וילמוטס את הטקטיקה, וההרמות לראש של פלאיני נעלמו לטובת משחק הפסים הקצרים של הזארד, דה ברוין, ויטסל ומרטנס.

בכל זאת, ולמרות חוסר הניסיון במפעלים, מדובר בנבחרת צעירה של כוכבים מעולים טקטית וטכנית, שמסוגלים לשנות מערך תוך כדי משחק בהתאם למשחק היריבה. אולי בלגיה היא כבר לא הסוס השחור, אבל היא בהחלט סייח מהיר ואיכותי, שיכול לתת לסוסים הוותיקים מירוץ טוב עבור הכסף.