הבמאית דומינגה סוטומאיור מציגה: סרט על גירושים דרך עיני הילדים

בישראל היא עדיין אנונימית, אך באירופה, כמו גם באמריקה הלטינית, התסריטאית והבמאית דומינגה סוטומאיור, 28, מצ'ילה, כבר נחשבת להבטחה גדולה. 12 סרטים קצרים וסרט ביכורים מעולה ("חמישי עד ראשון") באורך מלא, שאותם כתבה וביימה, קצרו שבחים ועשרות פרסים - רבים מהם בפסטיבלי קולנוע חשובים, אף שאין מאחוריה מערכת משומנת של יחסי ציבור, או סוכנות ממורפקת עם נציגים במקומות הנכונים.

בשבוע שעבר התארחה בפסטיבל קולנוע דרום והציגה כמה מסרטיה, רגע לפני שהיא מתחילה לעבוד על הפקת הסרט הבא שלה - "מאוחר מכדי למות צעיר", שעבורו גייסה לאחרונה תקציב של כ-5 מיליון אירו.

בראיון בלעדי ל"גלובס", מספרת סוטומאיור על הנוסטלגיה המאפיינת את סרטיה. ב"האי", למשל, מסופר על משפחה החוזרת אל אזור אסון שפקד את המשפחה, כשהגיבורה היא ילדה המתבוננת בבית ילדותה ההרוס, שנשרף. גם סרטה הבא יעסוק בשריפה שתחריב כפר אקולוגי מרוחק. ב"חמישי עד ראשון", שאותו ניתן להשכיר כעת ברשת חנויות "האוזן השלישית", היא משרטטת סיפור של משפחה שיוצאת לטיול בערבות צ'ילה, טיול שבתומו יתגרשו ההורים.

נדמה שהסצנה הראשונה ב"חמישי הראשון", סצנת היציאה לטיול, מטרתה להעביר תחושה של נטישה. של בית נטוש. ההתבוננות של המצלמה היא מן החוץ אל הפנים, דרך זגוגית החלון, שאותה תחליף במהלך הסרט זגוגית חלון הרכב המשפחתי.

סוטומאיור: "ניסיתי להעביר תחושה של אי-נוחות - זו המשתקפת בסצנה. למן הסצנה הראשונה, רציתי ליצור התבוננות דרך חלון. ומהנקודה הזו ואילך, רוב הסצנות הן בנסיעה. לשם כך, גם יצרתי מערכת צילום שיטתית מסביב למכונית עם חמש פוזיציות של מצלמה. ניסיתי להיות קרובה יותר לילדים, על רקע הרגעים החשובים שעוברים ההורים שלהם. למה? כי אני מתעניינת יותר בילדים, ברגשות של הילדים. בנקודת המבט שלהם, שהיא לא נאיבית כלל".

- מה המשפחה שלך חשבה על הסרט? ההורים שלך חיפשו אותך בדמות של הילדה בסרט, לוסיה? הם חיפשו את עצמם?

"הם ראו בלוסיה חלק ממני, כן. הם היו מעורבים בסרט בכל השלבים. אם הם חיפשו את עצמם? בערך. כלומר, אבא שלי יותר מצא עצמו בדמות של האב מאשר אימא שלי מצאה את עצמה כאם".

- מה את חושבת על ההורים בסרט?

ההורים חשבו שהמשבר קשור למקום, לבית. הם לא יודעים שזה לא המקום שיצר את המשבר. הם נוסעים רחוק, עם תקווה שהמשבר קשור למקום, והם מגלים שזה לא המקום, אלא חוסר האהבה. זה מה שעצוב בסוף".

בין סרט אחד למשנהו, סוטומאיור מלמדת ילדים קולנוע, מפיקה סרט של במאית-שחקנית מצ'ילה, עורכת סרטים, ומסתובבת הרבה בעולם בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים. במקביל, היא עושה תואר שני באמנות פלסטית. סוטומאיור: "העבודה שלי באמנות פלסטית משפיעה בסופו של דבר על הסרטים. להבדיל מבימוי סרט, זו אמנות שאת התהליכים בה עוברים לבד, ועבורי ההתנסות הזו מרתקת".