בכר: להפסיק ייצור החשמל בפחם; העידן הזה הסתיים

האם ייתכן שחברת החשמל מפעילה לשווא תחנות כוח בפחם שגורמות לתחלואה ולתמותה של מאות בני אדם בשנה? האם השימוש בפחם, שמוצג כזול יותר מהגז, עולה למשק מיליארדים יותר מהמחיר המדווח בדוחות חברת החשמל? האם ייתכן שאף גורם בממשלה לא היה מודע לכך שיש חלופה זולה, סביבתית ובריאותית יותר להפעלת תחנות כוח פחמיות? השאלות הנוקבות האלה מתעוררות לאחר קריאה של חוות דעת שהוגשה לאחרונה לוועדת יוגב לרפורמה בחברת החשמל ובמשק החשמל.

מאחורי חוות הדעת עומד משה בכר, עד לפני שנתיים המשנה למנכ"ל חברת החשמל ומי שנחשב הסמכות המקצועית הבכירה בחברה בתחום ייצור החשמל. בכר, כיום יועץ עצמאי בתחום האנרגיה, הכין את חוות הדעת בהזמנת פורום יצרני החשמל הפרטי. השורה התחתונה של חוות הדעת ממליצה לצמצם בהדרגה את הפעלת תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון והורדת חלקן בייצור החשמל של חברת החשמל מ-56% כיום ל-0 ב-2025. "עידן הייצור בפחם בישראל עומד להסתיים", אומר בכר.

ההמלצה של בכר מתנגשת התנגשות חזיתית עם המדיניות המוצהרת של הממשלה. ועדת יוגב, למשל, המליצה לקבוע שהתחנות הפחמיות יופעלו במשטר המכונה Must Run, כלומר ללא קשר לכדאיות הכלכלית בהפעלתן. מדוח הוועדה עולה כי שתי התחנות, המסוגלות כיום לספק כמעט 5,000 מגוואט (כ-40% מיכולת ייצור החשמל של המשק), ימשיכו לעבוד במלוא הקיטור גם ב-2025. ההמלצה של ועדת יוגב נשענה במידה רבה על חוות הדעת המקצועית של מינהל החשמל במשרד התשתיות הלאומיות, שבתורו הסתמך על ניתוחים ותחזיות של חברת החשמל עצמה. זוהי דוגמה בולטת לאופן שבו מעצבת חברת החשמל את מדיניות האנרגיה של ישראל.

מדיניות הפעלת תחנות הכוח הפחמיות מתבססת על שני נימוקים עיקריים, שאותם מנסה בכר לקעקע מן היסוד. הנימוק הראשון הוא ביטחון אנרגטי: משבר הגז עם מצרים המחיש עד כמה מסוכנת התלות של המשק בגז טבעי ולכן חייבים לשמר את היכולת להפעיל את תחנות הכוח בדלק חלופי זמין ונוח כמו פחם. בכר אינו חולק על המסקנה, הוא רק טוען שהדרך שנבחרה כדי ליישם אותה אינה נכונה. "אני מכנה את תחנות הכוח הפחמיות 'צבא המילואים' של משק החשמל, בהשאלה מתפיסת הביטחון של ישראל", אומר בכר. "ממש כמו שאפשר לאפסן טנק בימ"ח ולא צריך להפעיל אותו כל השנה כדי לשמר את היכולת המבצעית שלו - כך אין צורך להפעיל את תחנות הכוח כל השנה כדי לשמר את היכולת האסטרטגית להפעיל אותן".

הנימוק השני של חברת החשמל הוא עלות. "הפעלת תחנות הכוח בפחם זולה יותר, גם מנקודת הראות של המשק הלאומי", טוענים בחברת החשמל (ראו מסגרת עם התגובה המלאה של חברת החשמל). מחירי הפחם בעולם צנחו ב-2013 ב-20% כתוצאה ממהפכת פצלי הגז בארה"ב, שגורמת לירידת הביקושים לפחם. לפי הדוח השנתי של חברת החשמל, עולה לה 15 אגורות לייצר קוט"ש חשמל בפחם לעומת כ-20 אגורות בייצור אותו קוט"ש בגז טבעי. אבל כשבוחנים את העלות האמיתית של פחם למשק, מגלים שהנתון הזה הוא חלקי ומטעה.

חברת החשמל מייבאת את הפחם מאינדונזיה ומאוסטרליה, וקונה את הגז ממאגר תמר. המדינה שותפה, כידוע, ברווחי יזמי הגז, אך לא ברווחי בעלי מכרות הפחם. החלפת הפחם בגז טבעי תגדיל את הכנסות המדינה ממסים בחצי מיליארד דולר בשנה, מעריך בכר.

234 מתים בשנה

תוספת מחיר נוספת, חשובה לא פחות, נעוצה בנזקים הסביבתיים והבריאותיים שגורמת שריפת הפחם. ארובות תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון פולטות מדי שנה כ-130 אלף טון של תחמוצות גופרית וחנקן המסוכנים לבריאות. בחוות דעת שהגיש לאחרונה המשרד להגנת הסביבה לוועדת יוגב נטען כי כתוצאה מפליטות אלה מתים בישראל מדי שנה 234 איש. הנזק הכלכלי שנגרם למשק כתוצאה מהתחלואה והתמותה המוגברים נאמד ב-3.6 מיליארד שקל.

כדי לנטרל את הנזקים האלה החלה חברת החשמל ליישם תוכנית להפחתת פליטות מארובות תחנות הכוח. עלות התוכנית מוערכת ב-8.5 מיליארד שקל שאמורים להיות ממומנים על ידי צרכני החשמל. ועדת יוגב המליצה בינתיים להקפיא את התוכנית להפחתת הפליטות, כך שגם נשלם על מה שכבר הושקע וגם נישאר עם הזיהום הממית.

נוסף על החלקיקים המזהמים פולטות ארובות תחנות הכוח גזי חממה בכמות כפולה מזו שפולטות תחנות כוח המופעלות בגז טבעי. המועצה הלאומית לכלכלה העריכה את העלות של גזי החממה ב-4.5 אגורות לקוט"ש. המשרד להגנת הסביבה העריך את העלות העודפת הזו ב-0.9 מיליארד שקל. רק משקלול המרכיבים האלה מגיעה העלות הכוללת של ייצור חשמל בפחם ליותר מ-11 מיליארד שקל בשנה, פי 2.5 מהעלות שמופיעה בדיווחי חברת החשמל, שעומדת על 4.8 מיליארד שקל. על החישובים האלה אפשר להוסיף עוד עובדה פשוטה - תחנות הכוח הפחמיות אינן יעילות. הנצילות האנרגטית שלהן מגיעה ל-38% בלבד לעומת 48% עד 58% נצילות של תחנות הכוח המופעלות בגז.

קשה להניח שהנתונים האלה, הגלויים לכול, אינם ידועים לראשי חברת החשמל. מדוע, אם כן, הם מתעקשים לחייב את המדינה להמשיך ולהפעיל את תחנות הכוח הפחמיות? בשוק האנרגיה נוקבים בשורה ארוכה של סיבות, שאף אחת מהן אינה קשורה בטובת המשק וכולן קשורות בטובת חברת החשמל ועובדיה: הבטחת נתח שוק של 25% לתחנות הכוח הפחמיות מבטיחה את מעמדה של החברה בשוק ייצור החשמל ומצמצמת מאוד את השוק שעליו יכולים להתחרות יצרני החשמל הפרטיים. צוות העובדים בתחנת כוח פחמית גדול פי עשרה מצוות העובדים שנדרש להפעיל תחנה בגז.

התחנות הפחמיות מייצרות גם עבודות תחזוקה בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה - עבודות שרובן מבוצעות על ידי חברת החשמל. בנוסף, חברת החשמל הצליחה להפוך את התחנות הפחמיות למקור הכנסה משמעותי מאוד: בימים בשנה שבהם מערכת ייצור החשמל בפחם מושבתת לצורך תחזוקה, החברה מקבלת מרשות החשמל תשלום עבור שימוש בדלק חלופי (שמחירו גבוה פי כמה ממחיר הפחם). בחברת החשמל מצליחים להוריד את מספר הימים הזה הרבה מתחת לרף הנורמטיבי שקבעה רשות החשמל - ומשלשלים את ההפרש לקופת החברה. ומהו סוד ההצלחה? הפעלת תחנות הכוח הפחמיות ללא הפסקה.

ובינתיים במצרים: עשרות מיליוני דולרים מושקעים במעבר מגז לייצור בפחם

בזמן שבישראל דנים במעבר מפחם לגז טבעי עוברת מצרים תהליך הפוך: מפעלי תעשייה במצרים ישקיעו בשנים הקרובות עשרות מיליוני דולרים בהסבה מייצור בגז לייצור בפחם. הממשלה המצרית אישרה לאחרונה למפעלי התעשייה הגדולים שצרכו גז טבעי לעבור לפחם, למרות התנגדות המשרד להגנת הסביבה ומשרד התיירות, בנימוק של חוסר ברירה. מצרים סובלת ממחסור חמור בגז טבעי בגלל גידול מהיר מדי בביקוש לגז מול קיפאון בקצב ההפקה. בנוסף להסבות מפעלים מוקמים במצרים רציפים ומחסנים לקליטת פחם בהשקעות של עשרות מיליוני דולרים.

בין הנפגעים העיקריים מסדרת הפיצוצים בצנרת הגז המצרית בסיני ב-2011-2012 היו מפעלי בטון ענקיים שבבעלות מקורבים למשפחתו של נשיא מצרים המודח חוסני מובארק. המפעלים נהנו מגז במחיר מסובסד של פחות מ-3 דולרים ליחידת חום, אך מאז סדרת הפיצוצים עדיין לא הושלם תיקון הצנרת. לאחרונה הודיעה חברת תיסן הגרמנית כי תסייע לתעשייה המצרית בטכנולוגיה להסבת תהליכי הייצור לפחם.

תגובת חברת החשמל: "הפעלת התחנות הפחמיות זולה מגז; בכר היה סמנכ"ל בכיר בעת קבלת החלטות הרגולטורים, היו בידיו הכלים לנסות להשפיע עליהן".

"הטענות שהועלו אינן נכונות ואינן מביאות בחשבון שורה של סוגיות שנבחנו ולא מצויות בידי מכין חוות הדעת. עם זאת, מר בכר היה סמנכ"ל בכיר בתקופה שהתקבלו החלטות הרגולטורים והיו בידיו כל הכלים לנסות להשפיע עליהן.

"ההמלצה לגבי הצורך בהשקעות במתקנים להפחתת פליטות בתחנות הכוח הפחמיות הקיימות והמועדים לביצוע הפרויקט ניתנו לא ע"י חברת החשמל אלא ע"י הצוות הבין-משרדי בראשות המשרד להגנת הסביבה ובהשתתפות משרד התשתיות הלאומיות, הרשות לשירותים ציבוריים חשמל וחברת החשמל. ההמלצה אושרה על ידי שר האנרגיה והמים והוטלה על חברת החשמל כהחלטה ליישום. ההמלצה התבססה על חישובים מערכתיים שהצביעו על כדאיות ברורה של הפרויקטים הללו מהיבט כלכלי וסביבתי גם יחד".

"במחירי הפחם והגז היום, כולל הפעלת המערך התומך, קרי כוח אדם, הפעלת התחנות הפחמיות בפחם זולה יותר מהפעלת אמצעים אלטרנטיביים בגז, גם במודל הפעלה של MUST RUN מסביב לשעון. ככלל, השיקולים למשטר הפעלה אינם קשורים רק לפרופיל טכנולוגי אלא גם לשרידות מערכת החשמל, עומסים וצרכים של מערכת ההולכה באזורים השונים של אספקת החשמל.

"בנוסף, החישובים מראים שבמחירי הפחם והגז הנוכחיים קיימת כדאיות ברורה, מנקודת הראות של המשק הלאומי, להשקיע בפרויקטים המתוכננים להתקנת האמצעים להפחתת פליטות בתחנות הפחמיות כדי לאפשר המשך הפעלתן בפחם לטווח ארוך בתוך עמידה בכל הדרישות של המשרד להגנת הסביבה. ביצוע הפרויקטים הסביבתיים בתחנות הפחמיות הקיימות מהווה נטל קטן יותר על הציבור בהשוואה לכל אלטרנטיבה אחרת מחד גיסא ושומר על הגיוון האסטרטגי של סל מקורות האנרגיה ויציבות מחירי החשמל מאידך גיסא.

"חברת החשמל היא זו שביקשה מוועדת יוגב לבחון את הנושא, בגלל חשיבותו למשק האנרגיה".

 הצעת בכר לייצור חשמל

 נתח שוק בייצור חשמל