למה המדינה משלמת מיליארד ש' על קרקע ששייכת לה?

1. הדוח החמור של מבקר המדינה (64ב') לשנת 2014 שבדק את פינויו של בסיס חיל האוויר ממבנים ומתשתיות, מציג התנהלות בלתי תקינה של משרד הביטחון. מה יש בו? נאמר זאת בפשטות: סחבת עד כדי התרשלות אפילו. על פי ההסכם בין האוצר ומשרד הביטחון, פינויו של בח"א 27 היה אמור להתבצע כבר בדצמבר 2009, אולם עד אתמול, יוני 2014, דבר לא נעשה.

אתמול נתבשרנו כי אחרי חודשים שבהם ניהלה מערכת הביטחון מאבק לתוספת תקציב, הודיעו משרדי האוצר והביטחון כי בתמורה לפינוי שדה דב הצבאי תוך שלוש שנים עד שנת 2017, משרד הביטחון יקבל תוספת של מיליארד שקל כבר עכשיו במסגרת תקציב 2014.

2. באוצר זעמו שלשום (ב') על השימוש ב"גלובס" במונח "התקפלות" ביחס להחלטה. ובכן, במדינה נורמלית מדובר ב"אם כל ההתקפלויות". ראשית כל, בניגוד מוחלט לרצון ולכללי האוצר, תקציב הביטחון לשנת 2014 נפתח שוב ומערכת הביטחון תקבל כאמור תוספת של מיליארד שקלים שלא תוקצבה ואף טרם נמצא לה מקור מימון. כלומר, התוספת תבוא על חשבון כיתות לימוד, תוכניות להכשרה מקצועית ותרופות. לאן הכסף יועד? לאימונים (אנו מקווים), אך גם לפנסיות תקציביות ותשלומי שכר.

באוצר מודים כי הכסף לא מיועד לטפל בבעיות מבניות של צה"ל או לצרכי התייעלות, ושאין שום הצדקה "לפצות" את מערכת הביטחון על הקרקע כי מדובר בנכס של מדינת ישראל ולא של צה''ל. כמו כן, לפי החלטה 3161 מדינת ישראל כבר תקצבה את הבסיסים החלופיים (המעבר לנגב), ורוב הכסף צפוי להגיע מהאוצר ומרשות מקרקעי ישראל (רמ"י).

איך לפתע מצא לו האוצר מיליארד שקלים להעביר מתקציב הרווחה, הבריאות והחינוך כדי לקבל נכס ששייך לו למעשה ושישנה כבר החלטת ממשלה המחייבת את העברתו? כדי לסבר את האוזן, מיליארד שקלים הם שווי ערך לקיצוץ רוחבי של כ-4% בתקציבי כלל משרדי הממשלה (למעט הביטחון כמובן). כך שאם משרד החינוך היה דורש תוספת של מיליארד שקלים כדי ללמד את ילדינו מתמטיקה; ומשרד הבריאות היה דורש סכום זהה כדי לספק לחולים שבנינו תרופות - המדינה הייתה נכנסת למשבר תקציבי-פיננסי שהיה מביא אותה לפשיטת רגל.

מיליארד השקלים הללו מתמצתים את הסיפור של תקציבי הממשלה, והם התשובה לשאלה "איפה הכסף?". כי למרות שתקציב המדינה כבר הגיע ל-400 מיליארד שקל - 97% ממנו קשיח לחלוטין ורק על 15 מיליארד שקל ישנה קצת גמישות.

3. אלא, שאנחנו לא מדינה נורמלית ובסיפור של אתמול הביטוי "מדינה בתוך מדינה" מקבל חיזוק. באוצר מסבירים היום כי "לקחי 2.75" הופקו. תזכורת: בסוף אוקטובר 2013 קיבלה מערכת הביטחון 2.75 מיליארד שקל ללא כל תמורה, ובהחלטה חד-צדדית של ראש הממשלה ושר הביטחון.

"זאת הייתה טראומה", מספר היום בכיר באוצר שנכח אז בדיונים. פקידי האוצר סברו אז כי השר החזק, יאיר לפיד, האיש שעומד בראש המפלגה הגדולה ומחזיק את הקואליציה, לא יעביר שקל. או אז, הוא העביר את כל הסכום, והושפל. כעת הבינו במשרד כי יש להתכונן ל-"2.75 - פרק ב'", ושראש הממשלה יעביר למערכת הביטחון תוספת של 2 מיליארד שקלים, שוב ללא כל תמורה. כך שמבחינת האוצר יש בהחלטה מאתמול ניצחון קטן: המדינה חסכה מיליארד שקלים (נתנה למערכת הביטחון מיליארד בלבד במקום 2 מיליארד שקל), ואף קיבלה תמורה לא מבוטלת (פינוי של שדה דב שנתיים לפני המועד המקורי, בנוסף לבנייה של 16 אלף יחידות דיור).

4. מעבר לשאלה מי ניצח, שיחות שניהלנו עם גורמים שונים ביממה האחרונה מלמדים כיצד מתנהלת כאן מדינה בתוך מדינה, ומי היא המדינה החזקה באמת. בכירים באוצר הסבירו לנו בזהירות כי החלטות הממשלה לא תמיד מחייבות את מערכת הביטחון, ואם לא "סוגרים דיל קונקרטי ומעבירים כסף - דבר לא זז".

אגב, גם על פינוי התדרים לצורך הדור הרביעי דורשת מערכת הביטחון כסף נוסף. כך שבסך הכול העבירו ממשלות נתניהו למערכת הביטחון מאז חזר לשלטון ב-2009, סך של 16.7 מיליארד שקל מחוץ למסגרת התקציבית, זאת בניגוד לעמדת האוצר.

במציאות הנוכחית ולנוכח הניסיון המר שנצבר, הפקידים באוצר ובראשם אמיר לוי, הממונה על התקציבים, הצליחו להשיג "דיל" לא רע בכלל. זאת, אלא אם נגלה פתאום שגם הפעם מערכת הביטחון תדרוש עוד כסף, למרות שהתחייבה כאמור שזאת דרישתה התקציבית האחרונה.