לפני כמה שנים קנה עזרא מרמלשטיין - בעליהם הנצחי של מסעדות ברבוניה ובר בר-בוניה - מכונת קרח חדשה לשרון כהן, שכנו לבלוק ובעל הבית של מסעדת שילה המפורסמת. שילה לא הייתה אז מפורסמת כל-כך, ובערב אפשר היה עדיין למצוא בה די בקלות כיסא על הבר.
עזרא, שנהג לברוח לפעמים מהמולת הבר של עצמו אל זה של השכן, רצה שהקרח המקרר את כוסית הוויסקי בלנטיינ'ס הנצחית שלו, יהיה לא פחות טוב מזה שיש אצלו. מאז זרמו הרבה קוביות קרח במכונות של שני המקומות. עזרא כבר לא שותה, ושרון לא רואה אף אחד ממטר. ובכל זאת צריך עדיין להסביר מה פשר המונח "קרח טוב": ובכן, יש מכונות קרח שמייצרות קוביות שקופות וצלולות יותר. כמו שעזרא אוהב.
ועדיין, גם בתור מי שגדל על ברכי הסיפור הזה, כמו גם על ברכי העדפות הקרח הלא פחות ספציפיות של שאול אברון ז"ל, מורי ורבי, לו הייתם מספרים לי שיום אחד אכתוב כאן כתבה שלמה על מי טוניק, אותו משקה תוסס המשלים את מכסת הנוזלים בכוס הג'ין אנד טוניק שלכם ושלי, הייתי בטוח שמישהו התבלבל. כי הרי טוניק הוא טוניק הוא טוניק. אותו נוזל שקוף, תוסס ומריר, שמוזגים מבקבוקים של שוופס על הג'ין גורדונ'ס שאבא הביא מהדיוטי פרי ונהנים לאללה. בקיצור, דרגה אחת מעל קרח. מה, לא ככה?
ואפילו אילו הייתם מזכירים לי שלפני שנתיים כבר צירפתי כאן לטעימת ג'ין די מקיפה שערכתי מעל דפי המוסף הזה, את פחית הטוניק הזעירה והנהדרת של בריטוויק ((Britvic, שהוכיחה שיש חיים אחרי שוופס, עדיין הייתי מגחך קצת. והנה, נפל דבר בעיירה. מתברר שבריטוויק הייתה רק הסנונית הראשונה.
בימים אלה הופך הג'ין לדבר החם הבא בעולם האלכוהול, אחרי שנים ארוכות שבהן היה רק עוד משקה לבן נוסף על הבר, חוסה בצלה הגדול של הוודקה, היה משקה המלחים הוותיק הזה ללהיט ענק בברים של אירופה, במיוחד באלה של ספרד, וליתר דיוק במדריד. בקיצור, איך אמר שחקן הכדורגל ההוא, גם באירופה וגם בספרד.
אם פעם נחשבת למבין גדול אם רק ידעת שהוא מתובל בתועפות גרגירי ג'וניפר (ערער בעברית), היום אתה כבר אמור לדקלם שבג'ין הנדריקס יש גם מלפפונים (ועוד מיליון דברים), ולחדש של ביפיטר הוסיפו תה סנצ'ה, שעשוי מעלי התה הצעירים והעדינים ביותר. באקלים תרבותי כזה, אך טבעי הוא שגם הטוניק, המלווה הנאמן והנצחי של הג'ין באחד הקוקטיילים הכי מהוללים (ובצדק) בעולם האלכוהול, יזכה לרנסנס משל עצמו.
וכך קרה שלפני כמה חודשים, אחרי השוופס והטמפו והבריטוויק הנ"ל, נחתו על חופי ארצנו הקטנה, זו שעד לפני שתי דקות שתתה בירה נשר, גם הבקבוקים המיניאטוריים (מאתיים מיליליטרים, בדיוק בשביל לונג דרינק ארוך אחד, או שניים), של חברת Fever Tree האנגלית.
מה אומר ומה אדבר. טעמתי את הדבר הזה, עם ואפילו בלי ג'ין, ונראה לי שהרגלי השתייה שלי הולכים להשתנות. מדובר בשוס אמיתי. את הטוניק של Fever Tree מייצרים צ'רלס רולס שעבד פעם במזקקת פלימות', יצרנית אחד הג'ינים הכי מוצלחים, וטים ווירלו, מי ששיווק לפני כן מוצרי מזון יוקרתיים.
יחד הם מסתובבים בכל מיני מקומות אקזוטיים ומחפשים את חומרי הגלם הטובים ביותר לא רק לטוניק שלהם אלא גם לבירת הג'ינג'ר, לביטר למון (כן-כן, זה שפעם הייתי הולך רק בשבילו לבריכת גורדון עם אימא שלי) ולג'ינג'ר איל. כולם נהדרים בפני עצמם ומצוינים כתוספת לקוקטיילים. הייחוד של ארבעתם בעיניי, מעבר לכינין לטוניק המגיע מקליפת עץ הצ'ינצ'ונה מקונגו, הג'ינג'ר שמגיע מחוף השנהב, מניגריה ומקוצ'ין, הטימין והרוזמרין מפרובנס, הלימון מסיציליה וכל שאר החומרים הנהדרים; ובכן עם כל הכבוד לחומרי הגלם, ויש כבוד, העיקר בעיניי הוא לאו דווקא במה שיש בטוניק ובשאר רעיו המכובדים, אלא במה שאין בהם. אין בהם הרבה סוכר. וכך מתקבלים כאן משקאות תוססים למבוגרים. אם או בלי אלכוהול. ואלה הם כבר באמת חדשות השוות כתבה שלמה.
טעימה: ג'ין בשביל הטוניק
טנקרי. אחת מפירמות הג'ין הקלאסיות ביותר. ובצדק. כי מה שהיה טוב דיו לשתיינים אגדיים כמו צ'רצ'יל וסינטרה, טוב גם בשבילי. הטנקרי הוא ג'ין בסיסי, אבל נהדר. לא מתובל מדי, לא מתוחכם מדי ובעיקר טעים מאוד. לטעמי הוא המושלם מבית השלושה לג'ין אנד טוניק. 47.3% אלכוהול, 150 שקלים
טנקרי 10. גרסת דה לוקס מיוחדת של הטנקרי הוותיק והטוב. מכונה כך על-שם דוד מספר 10 שבו הוא מזוקק במזקקה ההיסטורית הזו (1830). בניגוד לג'ין הרגיל שבו משתמשים בדרך כלל בתבלינים יבשים ובקליפות פרי, ה-10 עושה שימוש במיצוי של פירות טריים כמו אשכוליות מפלורידה, ליים ממקסיקו וענבים. התוצאה היא ג'ין מרענן במיוחד, שלא חייבים אפילו לערבב עם טוניק. 47.3% אלכוהול (מורגשים מאוד), 165 שקלים
ביפיטר 24. עוד גרסת פרימיום לעוד ג'ין אנגלי מוכר ואהוב, הלוא הוא הביפיטר. גם אם כל הממבו-ג'מבו על תה סנצ'ה ועל קליפות אשכולית (יחד עם עוד עשרה מרכיבים בוטניים לא פחות שווים) אינם מעניינים אתכם, ובצדק, מדובר ביופי של ג'ין. חלק, עדין, ובעיקר מרתק בטעמו המורכב אך הלא מסובך מדי בכל זאת. 45% אלכוהול, 185 שקלים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
