לפני מיליון שנה עבדתי יום אחד בקייטרינג של רן שמואלי. אחרי יום ברחתי. משהו במשטר הצבאי המדויק הבהיל אותי. לא פלא שאחר כך מצאתי את עצמי דווקא ביועזר, המקום הכי לא מסודר בעולם, בלשון המעטה. נזכרתי פתאום ביום המוזר ההוא במטבח המרכזי של הקייטרינג של רן שמואלי, כשבאתי בשעריה של קלארו, הבייבי החדש והראוותני עד מאוד שלו.
החיבור בין איש קייטרינג נצחי, מכובד ונערץ ככל שיהיה, לבין מתחם שרונה הכה-אופנתי - שלא עברו חמש דקות מאז פתיחתו וכבר הפכה השמצתו לסוג של בון-טון של תל אביבים המכירים בערך עצמם, נראה לי כזה שמזמין רק צרות. ניחשתי שזה יהיה מסוג המקומות שיהיה כל-כך "נכון להיות בהם" שעד שכשאגיע אפגוש בהם את דודה של אשתי ולא, נגיד, את בר רפאלי או את שלומי שבן.
הגעתי מהר יחסית, שלא כמנהגי, רק כמה שבועות אחרי הפתיחה, והדודות, המטאפוריות, של אשתי, כבר מילאו את המסעדה. ויש כאן הרבה מסעדה. גם התפריט נראה ככזה שמכוון לדודות. מעודכנות אמנם, אבל דודות. סטייק פילה עם רוטב רימונים, פורל ורוד עם סלט תפוחי אדמה, עופיון (אורגני, בסדר, אורגני) וכיוצא באלה.
אלא מאי? מתברר שגם אני כבר סוג של דודה, או לפחות דוד. אני הרי מגיע למסעדות עם הילדים שלי ולא עם נערות זוהר (סליחה, אשתי היקרה, את הכי יפה וזוהרת, ולשמחתי כבר לא נערה. טוב, נו, את יודעת למה התכוונתי). ובתור דודה שכזו, נהניתי מאוד. מה זה נהניתי, חבל לכם על הזמן. וכל זה למה? מפני שכל הדודתיות הזו, מתחם שרונה, קייטרינג, ובעיקר הוותק וחוסר הרצון להרשים אף אחד (לפחות אם מתעלמים מהעיצוב הראוותני, אם כי בטעם טוב, ומהגודל המפלצתי), גרמו לשמואלי ליצור כאן אוכל שהוא, ובכן, פשוט טעים. פשוט וטעים. מאוד טעים.
התחלנו בפוקצ'ה מקמח מלא שהוגשה עם סלט חצילים, צ'ירצ'י*, שמנת חמוצה וזיתים תוצרת בית. כולם מעולים שבמעולים. המנות הראשונות כללו מנת נתחי אינטיאס נאים, שהונחו על שלולית יוגורט והוגשו עם טבולה של פריקי, עגבניות ועלי ריג'לה, שבוצע כאן בפשטות ובעיקר מחומרי גלם משובחים במיוחד. בכלל, נדמה שחומרי גלם הם שם המשחק כאן. כל הירקות, או רובם המכריע לפחות, הם אורגניים ומגיעים מחוות קולות האדמה שבגליל, וכל הבשרים והדגים הם מהטובים מסוגם.
מנת דג חי נוספת, שוב אינטיאס, הפעם עם גילופי גזר חי וגזרים אורגניים צבעוניים צלויים ברוטב של פסיפלורה ולבנה מעושנת (השד יודע מה זה). קצת מקושקש אבל לא רע. עוד מנה ראשונה - פורקטה - פרוסות דקות של מעין פסטרמה של בטן חזיר מגולגלת, בליווי חרדל, סלק ודובדבנים מושרים בחרדל. למרות כל העיטורים, הבשר עצמו היה מצוין, שמן ומושחת כמו שצריך, אבל פרוס דק שלא נרגיש, וגם התוספות היו נהדרות.
מבין המנות העיקריות בחרתי בכרוב ממולא בטלה, שהוגש עם עגבניות צלויות ומין "לאטקע" שכזה (לביבת תפוחי אדמה). הכרוב היה חמצמץ, והחמיא מאוד לבשר, וכל המנה כולה הייתה מבריקה, יצירתית (אבל במידה) וטעימה מאוד.הצעיר בחבורה, שחגג את יום הולדתו התשיעי, היה מבסוט עד הגג, ובצדק, מסטייק פילה (זערורי) עם תפוחי אדמה, עם עלי קייל צלויים (שהוא כמובן לא נגע בהם) ועם רוטב רימונים (כנ"ל).
אשתי נהנתה מאוד מפורל ורוד מעושן קלות עם סלט תפוחי אדמה, שלוותה בשעועית ירוקה, בגרגיר נחלים וברוטב חזרת. בני הבכור בחר בטורטליני ברווז עם ירקות שורש, שהוגש ברוטב חום חמצמץ ועם קוביות תפוחים מעושנים. נהדר. קינחנו בקרם קרמל עם קצפת, בעוגת גבינה ובקינוח משמשים, - שכלל משמשים טריים, סורבה משמש ומעליהם מעין מרנג איטלקי רך. הכול היה מתוק, מושחת ומצוין.
לפני פיזור, זכינו בסיור מרתק במרתף המסעדה המוקדש, איך לא, לאירועים פרטיים, אם כי בימי ד' וה' הוא הופך ללאונג' בר שכזה. הצצנו במנהרות העתיקות המחברות את המבנה שפעם שימש כיקב טמפלרי, למבנה השכן שבו שוכן כיום בר היין ז'אז'ו (דיווח בקרוב), ואפילו נגענו בדלת הכספת ששימשה את המדפיס הממשלתי בימי קום המדינה. רק בשביל חמש הדקות האלה, היה שווה.
קלארו היא יופי של מקום. שמואלי והשף בפועל שלו, הלל תווקולי, מוכיחים, למי שצריך שיוכיחו לו, ויכול להרשות לעצמו, שלפעמים להיות דודה בורגנית זה בעצם לא נורא כל-כך.
כדאי להכיר
צ'ירצ'י. סלט הדלעת ששום ארוחה טריפוליטאית (או תוניסאית, ואז זה נקרא טורשי) אינה שלמה בלעדיו. הוא לא רק טעים אלא גם קל להכנה. בשלו רבע קילוגרם דלעת קלופה עם תפוח אדמה. את הדלעת רסקו ואת תפוח האדמה חתכו לקוביות קטנות. הוסיפו כפית מכל התבלינים הבאים: קימל, כמון, מלח, פפריקה חריפה ומתוקה; רבע כוס שמן ומיץ מלימון אחד; ערבוב, לחם טרי ובתיאבון
קלארו
פרטים: דוד אלעזר 30, מתחם שרונה, תל אביב; א'-ש' 18:30-24:00; טל' 03-6017777
מחירים: פוקצ'ה ושות' - 24 שקלים, אינטיאס עם פריקי - 54, אינטיאס עם גזר - 52, פורקטה - 48, טורטליני - 64, כרוב ממולא טלה - 76, פורל - 92, פילה - 138, עוגת גבינה - 38, קרם קרמל - 36, קינוח משמש - על חשבון הבית (כי הקינוח שביקשנו, אזל. ולא, לא ידעו מה אבא עושה למחייתו)
השורה התחתונה: יקר אבל שווה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
