גל אנטגוניזם מיותר

מכירת השליטה בתנובה לחברת ברייטפוד הסינית התקבלה בסערת רגשות ובהתנגדות עזה מצד גורמים רבים בציבוריות הישראלית. זאת, על אף שתנובה היא חברה פרטית. מעטים בלבד רואים בכניסת ענקית המזון הסינית להשקעה במשק הישראלי כהישג לכלכלת ישראל וכמנוף משמעותי לשוק המזון המקומי ולכלכלה בכלל.

גניזת היוזמה למכירת כלל-ביטוח למשקיעים הסינים, מוצדקת ככל שתהיה, היוותה פרק נוסף ולא אחרון בשרשרת קבלות-הפנים הצוננות של המשק הישראלי למשקיעים זרים בחודשים האחרונים. הדיון בוועדת הכספים בכנסת בסוגיית מכירת כלל-ביטוח למשקיעים הסינים זרע פוביה עצומה ומוגזמת בכל האמור לכוונות הזדון של המשקיעים הסינים ביחס לחסכונות הפנסיוניים של הציבור הישראלי.

הכתף הקרה בישראל מופנית לא רק למשקיעים סינים, אלא גם למשקיעים ממדינות מערביות מן השורה הראשונה. כאילו ישנה כאן תחושה שכוונת המשקיעים הזרים כולם היא לעשוק את אוצרות הטבע, ההון הפיננסי וההון האנושי של מדינת ישראל.

וכך לדוגמה חברת וודסייד האוסטרלית שביקשה לבצע כאן השקעות ענק בתשתית הגז, חטפה אף היא מקלחת מים צוננים, תויגה כ"גזלן התורן" אשר בא לעשות סיבוב על הגז הישראלי, ובסופו של יום גנזה בחודש שעבר את תוכניותיה לעסקה בסך 2.71 מיליארד דולר.

אשתקד הייתה זו ענקית הדשנים הקנדית פוטש אשר רצתה לרכוש את מניות כיל, ונבלמה בנימוקים מנימוקים שונים הכוללים חשש מפיטורי עובדים ואובדן שליטה על משאב טבע לאומי.

אפילו חברת אינטל האמריקנית אשר השקיעה בעבר מיליארדי דולרים במפעלים בישראל, ומתכוונת להגדיל את השקעותיה בעתיד הקרוב, חוטפת גלי ביקורת ארסיים על הטבות-המס שלהן היא זוכה, ויש גם כאלה שגורסים כי הטבות אלו עולות על הערך הגלום בהשקעותיה במשק הישראלי.

עידוד השקעות זרות הוא אחת הדרכים האולטימטיביות להקטנת הריכוזיות במשק הישראלי. משיכת השקעות היא הדרך להגדיל את הפריון במשק, להגדיל השקעות הוניות, לעודד תעסוקה, לייבא ידע, להגדיל את הכנסות המדינה, את הצמיחה ועוד. הסכיזופרניה בהתייחסות קברניטי המשק הישראלי להשקעות זרות בולטת בהתנהגותם. מצד אחד, קוראים רבים למשוך משקיעים זרים להשקעה במשק, ומשקיעים משאבים גדולים במשלחות ובקמפיינים שיווקיים, אשר כל ייעודם הוא למשוך משקיעים זרים; ומנגד, כאשר המשקיעים הזרים מגלים עניין בהשקעות במשק נתפסים ישראלים רבים ב"פרנויית זרים" ונאחזים בחסרונות ההשקעה הזרה.

גם אנחנו איננו תמימים ומודעים לכך שהמשקיעים הזרים חפצים להשקיע בישראל לא מאהבת ישראל אלא משיקולים פיננסיים טהורים. וזה בסדר גמור. החתירה שלהם לייצר תשואות פיננסיות נאות היא לגיטימית והיא חלק מן השיטה הכלכלית הגלובלית. כלכלת ישראל צריכה להיות חלק אינטגרלי מהמכניזם הגלובלי, ולא לדחוק בסיסטמתיות משקיעים זרים בתירוצים מתירוצים שונים.

הדה-לגיטימציה למוטיבציה הפיננסית שלהם תביא אותם לוותר על עסקות איתנו, ותבריח אותם למצוא שוקי יעד שבהם יזכו לקבלת-פנים אוהדת, ורבים בעולם ישמחו לקבל את כספם.

גל האנטגוניזם המופנה נגד משקיעים זרים מחייב את ישראל להגדיר לעצמה מחדש מדיניות סדורה באשר לאינטרסים שלה למשיכת השקעות זרות, פיננסיות וריאליות, למשק המקומי, תוך שמירה על האינטרסים של המדינה ואזרחיה.

המדיניות צריכה להביא בחשבון את מפת התחרות הנוכחית והעתידית בכל אחד מענפי המשק המרכזיים, ולהתוות אסטרטגיה ההולמת את ההתפתחויות הענפיות בארץ ובעולם, ולא להגיב בבלבול ובמסרים מעורבים בכל פעם שבה משקיע זר מעוניין לבצע השקעה מהותית במשק.

לאחר שיגובשו עקרונות המפתח והמדיניות יש לפעול לפי עקרונות אלו, וליזום במקביל קמפיינים שיסבירו ויראו לציבור "מה ייצא לנו מזה שנמשוך עוד ועוד משקיעים זרים למשק?"

יצוין, כי במסגרת רפורמת הריכוזיות במשק, יעמדו בשנים הקרובות למכירה עוד ועוד חברות ישראליות מרכזיות, ולפיכך נדרשת אסטרטגיה לאומית מובנית בנושא, כולל הסברה שתמנע התנגדויות מיותרות לעסקות הצפויות, בעיקר אחרי שנבדקו ונבחנו איכויות וכוונות המשקיעים הזרים.

במציאות שנוצרה היום, אפילו מיעוט המשקיעים הזרים אשר עדיין מתעניינים במשק ולא מחרימים אותו משיקולים פוליטיים עשויים לוותר על הכוונה להשקיע בישראל, דבר שעשויות להיות לו השלכות כלכליות קשות וארוכות טווח.

בנוסף, עלינו להביא בחשבון כי ישראל חפצה לעודד את היצוא המקומי, ולפתוח בפניו שווקים חדשים. אבל דחיקת המשקיעים הזרים מהשקעות בישראל עלולה לחזור אלינו כבומרנג ו"לזכות" את החברות היצואניות הישראליות בקבלת-פנים צוננת בשוקי היעד.

יש להביא למודעות של כולנו כי היות שהמשק הישראלי הוא קטן במונחים גלובליים, קרנות השקעה ומשקיעים זרים רציניים לא ימצאו עניין בעסקים קטנים ובינוניים במשק, אלא יתמקדו, אם בכלל, בהשקעות בתאגידים הגדולים. ההתמקדות בתאגידים הגדולים במשק הישראלי תיצור, כפי שכבר ראינו, חיכוכים גדולים מול הרגולטורים ונציגי הציבור הישראלים. במצב כזה ובאווירה הציבורית הקיימת, שבה הציבור רואה במשקיעים הזרים טייקונים מאיימים והרגולטורים חוששים מביקורת ציבורית, כל עסקה משמעותית של משקיע זר במשק נדונה למכשולים עצומים, וחבל.

הכותב הוא האסטרטג הראשי בקבוצת איילון