כנס "אמנותעשיה": דיון על היחסים בין יצירה ומוצר בעידן הנוכחי

בסרט "היא" של הבימאי ספייק ג'ונס (2013), גיבור הסרט הוא אדם בודד שמתאהב במערכת התא הקולי שלו, שיכולת התכנות הגבוהה שלה מעניקה לה יותר מאשר גוון קול נשי פתייני: היא מעניקה לה שיקול דעת ואף רגשות. הסרט מבטא הקצנה של מצב חברתי, כמטאפורה לעידן שבו אנו חיים: כשם שהיחסים שבין אדם למכונה מעולם לא היו קרובים יותר, כך גם המושגים הרגשיים שבני האדם מעניקים למוצרי צריכה אלקטרוניים - מעולם לא היו אנושיים יותר. מכשיר הטלפון בגרסתו העדכנית, אינו עוד אמצעי תקשורת קולית המתווך בין בני אדם. המכשיר, סמארטפון, הפך למרכז חיינו. דרכו אנחנו פועלים ומופעלים, משפיעים ומושפעים. לעתים נדמה כי חיינו, לטוב ולרע, תלויים בלחיצת כפתור - לעתים נדמה כי כשהוא כבה, אנחנו כבים. על הקשר ההדוק שבין אדם למכונה, יעמוד כנס "אמנותעשיה", שיתקיים ביום ב' הקרוב בגלריה "הירקון 19" בתל-אביב.

הכנס, שאוצרים דניאל לנדאו ודורון פולק, ש"גלובס" הוא בין נותני החסות שלו, יפגיש אמנים, תעשיינים ומהנדסים, שיקיימו דיון פומבי ראשון מסוגו אודות היחסים המורכבים שבין יצירה ומוצר בעידננו, כשברקע יצירות אמנות שהושפעו מיחסי הקרבה שבין האדם והמכונה. בין היצירות בולטים ייצוגים חזותיים משני העולמות, כמו פרחים וחוטי נוי חשמליים, ציור של עיבוד צליל בחוש השמיעה, עמוד חשמל אמנותי ובעלי חיים חצי דיגיטליים.

בכנס ישתתפו ד"ר מישל איפרגן, איתמר שמשוני, אורי דה בר, ד"ר רפי קרסן, דורית פלדמן, רוני בן ארי ונטלי מנדל, וכן מהנדסים מחברת "זיו אב הנדסה", השותפה בפרויקט. דניאל לנדאו, ראש תחום אמנות ומדיה במדרשה בבית ברל ואמן בפני עצמו (הוא גם אחיה של האמנית הבינלאומית סיגלית לנדאו), מספר ל"גלובס" כי הכנס, והתערוכה שקדמה לו (הכנס נועל את התערוכה) נולדו מתוך צורך בשיח על חברה שמשתנה על-ידי טכנולוגיה, שרק הולכת ומאיצה את קצב ההתפתחות שלה.

לנדאו: "הרגשתי שחסרה ראייה ביקורתית על הקשר של האדם לטכנולוגיה, שהפך מזה זמן לדת. רציתי לצאת למסע רעיוני ואסתטי, ליצור כנס ותערוכה אודות הקשר הזה. וכך, ביוזמת המרכז לאמנות, תרבות וחינוך במדרשת בית ברל, בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב, העלינו בחודש שעבר את התערוכה: Oh man, Oh machine".

- באילו אופנים באה לידי ביטוי התפיסה הביקורתית בהקשר הזה?

לנדאו: "הפוסט-הומניזם היא מסגרת פילוסופית שבאה לבחון את מושג האדם בתהליכי השינוי הטכנולוגי, הדיגיטלי, שהוא עובר. כלומר, איך הדבר משפיע על האופן שבו אנחנו חושבים, מדברים, עובדים, או בקיצור - כיצד המהפכה הדיגיטלית הנוכחית שינתה אותנו. אני טוען שהמהפכה הדיגיטלית החלה לפני 2,500 ימים, כשסטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל המנוח, הציג את האייפון 1 של אפל. מכאן ואילך, החל השינוי שחברת המידע עוברת, בקצב שהולך וגובר מיום ליום. אבל בתוך כל ההיקסמות הזו מהטכנולוגיה, חסר הדיון הביקורתי - זה ששואל לא רק את השאלה האסתטית אלא את השאלות האתיות".

- בתקשורת דווקא עוסקים לא מעט בסוגיית אובדן הפרטיות ברשת, בסכנות המאגר הביומטרי.

"נכון, אבל מדובר גם על מעבר לזה. למשל, על כך שכלכלת המידע, שבתוכה עיתונות, נדחקה הצידה. יש גם שאלות על מה יקרה בעתיד? 40% מהמקצועות הקיימים לא היו קיימים לפני 7 שנים, ובעוד 7 שנים, 40% מהמקצועות שיהיו קיימים עוד לא הומצאו. יש כאן גם בעיה תעסוקתית שרק תלך ותגדל".

תהליכים לטווח ארוך

ההיכרות בין פולק לבין לנדאו החלה לפני מספר חודשים. פולק, העוסק מזה יותר מ-20 שנה בקירוב האמנות לענפי התעשייה ולבחינת התוצרים העולים מעצם השילוב בין התחומים, מספר כי הרעיונות של לנדאו והעבודות שהוא מציג הם במידה רבה תשובה אמנותית להכלאה בין אמנות לתעשייה, בדומה לאופן שבו הכנס הציג בגלגוליו הקודמים. הכלאה זו הניבה, בין השאר, תערוכת פיסול מחומרי התעשייה ברחבת בית התעשייה בתל-אביב שאצר מאיר אהרונסון, פרויקט "תעשייה על העדשה" שחיבר צלמי אמנות למפעלי תעשייה והוצג במוזיאון לאמנות ישראלית, פרויקט "קו עיצוב" שבדק הקשרים בין אמנות לעיצוב תעשייתי שאצר סורין הלר, תערוכת "אמנות ותעשייה בירושלים" שאצרה גליה גביש במוזיאון חצרות הישוב הישן בירושלים ותערוכת "אמנותעשיה עכשיו" במסגרת פסטיבל ישראל, אותו אצר פולק ב-2005.

פולק: "עולם התעשייה משווע לרוח. למדעי הרוח. ובטח לאמנים שהם על התפר שבין אמנות, תעשייה וטכנולוגיה. אמנים שמאמינים בתהליכים של טווח ארוך. אמנים שלכולם נגיעה לתחום ההמצאה. אדם-מכונה, יצרים-יצירה-מוצר. זו הפריזמה".

- פולק, מה משרת את מה? האמנות את התעשייה או התעשייה את האמנות?

"הם משרתים אחד את השני. אני אתן לך דוגמה, עשיתי בעבר פרויקט עם חברת החשמל, שיתוף-פעולה בין אמנים, תערוכה בשם 'חשמל ביד יוצר'. חברת החשמל, במסגרת הפעילות הקהילתית שלה ובמסגרת המעורבות של החברה בתחומי התרבות והאמנות, זיהתה שיש צורך בתכנים. האמנים באו ומיחזרו פסולת, קיבלו השראה מהסביבה התעשייתית, פעלו שם, ויצרו פסלים מחומרים ממוחזרים. חלק מהפסלים הוצגו בפסטיבל ישראל, חלק הוצבו בכיכרות בערים שונות בארץ".

- זה במובן מסוים גם שיתוף-פעולה ציני משהו עם חברת החשמל, שהוא מונופול שמטפח תדמית חברתית.

"אבל הם יכולים גם לא לעשות, נכון? כך שאין טעם לראות בכך ציניות, אלא תרומה. אנחנו, כאמנים, צריכים תמיד להסתכל איך אנחנו פועלים ומשנים דברים בקונטקסט הכלכלי, חברתי, תרבותי שכולנו שותפים לו".

פולק מספר כי בסוף שנות ה-90, הוקמה על-ידי התאחדות התעשיינים בישראל עמותה לקשרי התעשייה עם הקהילה ביוזמתו של איש העסקים המנוח דב לאוטמן. מטרת העמותה הייתה להדק את הקשרים שבין מפעלי התעשייה בישראל לבין מערכת החינוך, ובין מוסדות התרבות, החברה והקהילה. המוטו של לאוטמן הוא שהתעשייה איננה רק מקור פרנסה, אלא גם מנוף להעשרת חיי התרבות. פולק: "הרעיון הוא לפתח ערוצי העשרה לא שגרתיים בין התעשייה והאמנות, בהם שיתופי-פעולה לשם החלפת מידע וידע, ויצירת דיאלוג רעיוני בין כוחות יצירתיים משני העולמות".

פולק גורס כי חיבור כמו זה עם "זיו אב הנדסה", אחת מחברות ההנדסה המובילות בארץ, שעם עשרות לקוחותיה נמנות אלביט, התעשייה האווירית, תע"ש, רפא"ל, לנדא, כתר פלסטיק ואינטל, הוא בעל פוטנציאל לטווח-ארוך. כזה שיוביל לתהליכים מתמשכים שישרתו צורך הדדי. ד"ר אמיר זיו אב, מייסד ויו"ר חברת המהנדסים, רואה בעיקר את התועלת שמסב המפגש לחברה שבבעלותו.

- ד"ר אמיר זיו אב, הכנס עשוי להוות התקרבות מקצועית בין המהנדסים שלכם לבין האמנים?

"אני לא יודע לתרגם את זה במישור האופרטיבי. האם באמצעות המפגש עם הטכנולוגיה היצירה של האמנים תשתפר? אני חושב שלא. האם אנחנו, אנשי ההנדסה, נשתפר? אני בטוח שכן. החיבור הוא מעניין, זה בטוח, כיוון שאמנים הם מטבעם אנשים מרתקים, יש להם יותר שאר רוח, וזה יכול להוסיף לנו".

- הדמיון של מהנדסים ואמנים פועל אחרת? נניח, יכולת המצאה מול שכפול רעיוני?

"באמנות דרושה קומה גבוהה יותר של דמיון, אבל בסופו של דבר, אמנות היא מוצר. בין אם המוצר הוא חומרי, או לא חומרי.

יצירת אמנות היא יצירה שפועלת על הרגש של הקהל. יצירה שיש בתהליך ההתהוות שלה משום 'יש מאין', יצירה ללא מתכון. אני רואה בתהליך הזה תהליך איטרטיבי (חזרתי, מהמושג איטרציות מ.ש). אתה מתחיל משהו, מתקן בהתאם, ומגיע לסוף הדרך ואז עושה תיקון כללי או זורק הכול.

"ויש כמובן הומור בתהליך היצירתי, שמביא לחיבור בין דברים לא צפויים. הנדסה, לעומת זאת, לא פועלת על רגש.

"האדם שנחשף למוצר ההנדסי עשוי להיות מושפע ממנו רגשית - כמו מכונית חדשה, פריט לבוש אופנתי, ריהוט. השאלה היא איזה משקל מייחסים לכל דבר. וזה כבר נוגע לשאלות אסתטיות של מהו טוב, או מהו יפה".

- הפילוסוף עמנואל קאנט אמר שיפה הוא הסמל של הטוב ושל המוסרי. אפשר לחלוק עליו.

"כל שאלת היופי תלויה בתרבות, שמתבנתת את האופן שבו החושים שלנו מגיבים. היופי שאנחנו רואים במכשיר הטלפון של פעם, הוא תוצאה של רגש נוסטלגי. יש יופי שהוא אלגנטי. ואז שוב עולה השאלה 'מה זה אלגנטי'? באוכל, למשל, אנחנו מתובנתים לראות אותו כדבר טוב ומגרה כשהמנה מטופלת יותר. התפיסה שלנו - מהדברים הכי יומיומיים ועד מושגים מופשטים, מתווכת על-ידי מערכות תרבותיות. לטוב ולרע".

כנס "אמנותעשיה" יתקיים ביום ב' הקרוב, 23 ביוני, בגלריה "הירקון 19" בתל-אביב