ענישה אחידה

משפט פלילי אינו דומה למשחק כדורגל במונדיאל, שנהוג להמר עליו - מי ייצא ממנו מנצח ומי מובס; ובכל זאת, אנשי תקשורת רבים שהגיעו הבוקר (ה') לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הימרו בשיחות פרטיות על תוצאת גזר הדין.

ההימור היה זהה כמעט: העונש שיטיל השופט דוד רוזן על ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, יהיה קל בהרבה מהעונשים שהטיל על שאר המורשעים במשפט פרשת הולילנד.

אבל רוזן, כמו רוזן, הפתיע שוב רבים, ושלח את לופוליאנסקי חולה הסרטן - האיש שדקתיים קודם לכן אמר עליו רוזן כי "כל חייו פעל למען הציבור והקהילה" - ל-6 שנות מאסר.

3 סיבות מרכזיות גרמו לרוזן לגזור על לופוליאנסקי עונש כה חמור. הראשונה היא סיבה כמעט טכנית. רוזן קיבל את חוות-הדעת הרפואיות שהביאה הפרקליטות ואת עמדתה, שלמרות מצבו הרפואי הקשה ובניגוד לטענותיו, לופוליאנסקי יכול לרצות עונש מאסר, וכי שירות בתי הסוהר מסוגל לספק לו תנאי מאסר הולמים שלא יסכנו את חייו.

הסיבה השנייה לעונש החמור היא שהעברת כספי השוחד - סכום השוחד הגבוה ביותר בתיק, 2.5 מיליון שקל - ל"יד שרה" ולא לכיסו הפרטי של לופוליאנסקי, לא שיחקה בהכרח לטובתו. רוזן מצא כי קידום "יד שרה" באמצעות הכספים המזוהמים שקיבל משמואל דכנר, היווה עבור לופוליאנסקי דרך מתוחכמת לקדם גם את הקריירה הפוליטית שלו, עד שטיפס למשרה הרמה של ראש העיר ירושלים.

סיבה מרכזית נוספת שבעטיה החליט רוזן לגזור על לופוליאנסקי עונש כה כבד, היא ההשוואה ליתר הנאשמים שהורשעו ונשלחו על-ידו לשנות מאסר ארוכות. הענישה של שופטי ישראל צריכה להיות אחידה, הן על-פי הפסיקה והן על-ידי התיקון החדש לחוק העונשין (חוק הבניית שיקול-הדעת בענישה).

"עצוב הוא להיות ראש העיר ירושלים, נורא הוא, איך יהיה אדם ראש עיר כזאת? מה יעשה בה? יבנה ויבנה ויבנה, ובלילה יקרבו אבני ההרים מסביב אל הבתים, כמו זאבים הבאים לילל על כלבים שנעשו לעבדי בני האדם", כך כתב המשורר הירושלמי יהודה עמיחי ז"ל; ולא ידע דבר על מעשי השוחד של ראשי העיר אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי, ולא ידע עד כמה העצב הוא עמוק.