אוסף האמנות של חברת אי.די.בי מגיע למכירה פומבית במוצ"ש הקרוב, במסגרת חלק ב' של מכירת האמנות הישראלית של בית המכירות תירוש. קשה להעריך כיצד תשפיע העובדה שיצירה הייתה תלויה בחדרו של נוחי דנקנר על מחירה. עם זאת, בעולם האמנות ידוע שיש אפקט משמעותי לזהות המוכר, הנכללת באילן היוחסין של יצירה.
האוסף עמד במוקד מחלוקת, לאחר שנאמני אי.די.בי שקלו למכור אותו תחילה במכירה פרטית, שלא צלחה, ולאחר מכן בבית המכירות קדם בירושלים. על כך ערערו בתי מכירות גדולים יותר, המתמחים באמנות, ביניהם מונטיפיורי ותירוש, שטענו בפני בית המשפט שהתמחותו של קדם בתחום היודאיקה והעתיקות אינה מתאימה במיוחד למכירת אמנות עכשווית.
בעקבות עתירתם קיימו הנאמנים מכרז ובסיומו התקבלה הצעת תירוש למכירת האוסף.
אוסף אי.די.בי אינו גדול, הוא כולל כ-40 יצירות בלבד, של יוצרים ישראלים בולטים, מאמצע המאה ה-20 ועד שנות ה-2000, ששוויין הכולל מוערך בכ-2 מיליון שקל. האוסף נשען על מספר יצירות שנותרו בידי בעלי אי.די.בי ההיסטוריים, משפחת רקנאטי, ולצדן תוספות מאוחרות יותר. מרבית האוסף שנרכש בתקופת רקנאטי נותר בידי בנק דיסקונט ומנוהל עד היום כאוסף דיסקונט - וממנו לא נמכרות יצירות.
ייחודו של האוסף במידותיהן הגדולות של העבודות, שהוצגו על קירות משרדי הנהלת החברה, במגדלי עזריאלי. הממונה על האוסף באי.די.בי היה ארי ראב"ד, סמנכ"ל החברה. בבחירותיו, נמנע מיצירות פרובוקטיביות ובוטות, גם בשל החשיפה לקהל מגוון במשרדים. הן גודלן והן אופיין המתון של היצירות משדרים מידה של ממלכתיות ורשמיות, התורמת למיצוב המותג כנכס ציבורי ואפילו לאומי, גם כאשר החברה בידיים פרטיות.
במחלוקת המשפטית שנוצרה סביב הוצאת האוסף למכירה, כדי למקסם את התקבולים האפשריים, עלתה גם שאלת העמלות שגובה בית המכירות. העמלה הסטנדרטית שגובה תירוש עומדת על 15%, והסכמים שונים עם המוכרים עשויים להוריד את עמלת המוכר. בהסכם עם אי.די.בי התחייב תירוש לגבות עמלה נמוכה במיוחד של 10% בלבד מהקונים ולא תיגבה עמלת מוכר. לשם השוואה, בהצעה של בית המכירות קדם נדרשו המוכרים לשלם עמלה של 4%, פרט לעמלת הקונים.
בחלק א' של המכירה, שהתקיים במוצ"ש שעבר, נכללו 16 יצירות מאוסף תמר וטדי קולק, רובם ציורי ירושלים וארץ ישראל. אלה עוררו ביקוש רב והגיעו למחירים מפתיעים. למשל, יצירה של דייויד רוברטס, אקוורל קטן של ירושלים מ-1839 הוערך ב-2,000-3,000 דולר ונמכר ב-30 אלף דולר. לדברי דב חזן, מנכ"ל ובעלי תירוש, בין המתחרים עליו היו ערבים ממזרח ירושלים - שאוספים אמנות פלסטינית.
עוד דוגמאות מהמכירה היו ציור עיפרון על נייר של אנה טיכו, ירושלים 1957, שהוערך ב-1,500 דולר ונמכר ב-13 אלף דולר. ציור גואש מ-1977 של ניקי דה סנט פאל, האמנית הצרפתייה שיצרה את פסל המפלצת בגן השעשועים המפורסם בירושלים, הוערך ב-6,000 ונמכר ב-16,000 דולר.
היצירות היקרות ביותר בחלק א' של המכירה היו של ראובן רובין ושל אורי רייזמן, שתיהן נמכרו ב-104 אלף דולר כל אחת.
היצירות היקרות באוסף אידיבי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
