מי המליץ לתנובה לייקר קוטג'?

בישיבה הראשונה של הוועדה למלחמה בעוני, שהגישה השבוע את מסקנותיה, סיפר היו"ר, אלי אללוף, שאת עבודתו מלווה חברת מקינזי ישראל, המסייעת לנהל את התהליך המורכב ולחזק אותו בנתונים וניתוחים מהעולם, והבהיר שלא תיתן המלצות בנושא מדיניות, ותמיכתה לא תחליף את עבודת הוועדה.

חברי הוועדה, בכירים במחלקות המחקר של ביטוח לאומי, בנק ישראל ומשרד הרווחה, לא ממש הבינו בשביל מה מביאים את נציגי מקינזי להתערב בעבודתם.

הוועדה למלחמה בעוני לא לבד. מאז פתיחת השלוחה הישראלית של חברת הייעוץ הבינלאומית בשנת 2000, שבראשה בתה של גליה מאור, המנכ"לית לשעבר של בנק לאומי, שיש להניח שהיא אישה מוכשרת להפליא, אבל הייחוס שלה בטח לא הזיק, לקחה מקינזי חלק כמעט בכל מהלך חשוב של מדינת ישראל.

היא יעצה לדואר ישראל, סייעה למשרד הביטחון בתהליך ההתייעלות, עבדה בצמוד לשר לביטחון פנים כשפעל לשפר את פעילות המשטרה, סיפקה מחקרים לועדת פראוור שבחנה את בעיית הבדואים, חקרה עבור המשרד לאיכות הסביבה את סוגיית פליטת גזי החממה, נתנה יעוץ לנשיא פרס וסייעה ליו"ר הבורסה להגביר הנזילות באחד העם.

המקל הראשון בגלגלים היה מאמרו של אלי ציפורי מגלובס, שיצא לפני ארבע שנים נגד תפירת המכרז של המועצה הלאומית לכלכלה, בראשותו של יוג'ין קנדל, למידותיה של מקינזי כדי לגבש את האסטרטגיה הכלכלית והחברתית של מדינת ישראל ל- 15 השנים הבאות, בעלות של כמה מיליוני שקלים. במקינזי אולי נבהלו מהביקורת ובכל מקרה החליטו לוותר על הפרסטיז'ה והמיליונים.

בשביל מה בדיוק צריך את מקינזי, שראש הממשלה בנימין נתניהו מחבב במיוחד, לראיה - הוא זה שהמליץ עליהם בפני אללוף, כשכל משרד ממשלתי מחזיק מדען בתחומו. בבורסה יושבים כלכלנים מבריקים, במשרד השיכון מהנדסי תכנון ובמשרד לאיכות הסביבה, מדענים שמכירים את הנושא על בוריו, שלא לדבר על פקידים בכל משרד ומשרד, כולם בעלי תואר אקדמאי, שיכולים לתרום דבר או שניים לגיבוש כל תכנית אסטרטגית. שלא לדבר על מרכז המחקר של הכנסת, שהתמחותו היא הנפקת דו"חות כמו של מקינזי.

אנחנו לא משלמים מספיק כסף לבעלי התפקידים שמניתי, צריך להוציא עוד מיליונים מהקופה הציבורית למקינזי? למה בעצם?

יש לי הסבר: במשך השנים הפכה מקינזי לכסת"ח הלאומי. מי שרוצה להראות שהוא עשה עבודה רצינית ומעמיקה, מיד שולף את מקינזי משל היתה תו איכות אולטימטיבי. ובמקינזי לא טיפשים. הם מחייבים את המדינה במחירים נוחים יחסית, חלק מהעבודות אפילו פרו בונו, אבל החברה יכולה לציין ברזומה שלה את העבודות שהיא עושה עבור מדינת ישראל, מה ששווה עשרות מיליוני דולרים, כשבאים למכור ייעוץ לתאגידים בשוק החופשי ברחבי העולם.

נניח שמותר לממשלה לשכור ייעוץ "חיצוני", לבטח אם הוא מוביל לאיזה פתרון יוצא דופן, אבל אני מתקשה להיזכר מתי מקינזי הביאה איתה אסטרטגיה פורצת דרך, או חשיבה מחוץ לקופסא שחולל שינוי מהותי. היא אוספת נתונים יסודית, היא מנתחת את הנתונים, אבל זה דבר שכל גורם מחקרי פנימי יכול לעשות באותה הצלחה.

רוצים כמה דוגמאות? בבקשה. דואר ישראל, שנעזר בשירותיה בימי המנכ"ל הקודם, מתקשה ליישם את המלצותיה ונמצא על סף פשיטת רגל. מערכת הביטחון עדיין מנסה להתייעל בחוסר הצלחה משווע, ואילו מכשירי הסלולר, שמקינזי קבעה בשנות ה-80 שאין להם סיכוי לתפוס כמוצר בר קיימא, דווקא הצליחו לא רע, נדמה לי.

מקינזי משגשגת בסביבת חברות שאין בהן בעלות ברורה, כשהממשל הוא תאגידי והאחריות מעורפלת וקצרת מועד - צריך כסת"ח. בן גוריון לא היה צריך את מקינזי כדי להקים את מדינת ישראל, ולוי אשכול לא היה זקוק לשירותיה כדי לפתח אותה, ואם נחזור לימינו - משה כחלון לא היה זקוק לייעוץ מהסוג שמקינזי נותנת, כדי לעשות רפורמה בשוק הסלולר. מקינזי שמעורבת עד צוואר בקריסת אנרון וזו שנתנה ייעוץ לתנובה להעלות את מחירי הקוטג' כי הביקוש קשיח, היא לאו דווקא חברת הייעוץ שהיינו רוצים שתשפיע על החלטות הרות גורל שקשורות לעתידנו הכלכלי.

אז מהיום, כשאתם קוראים שאיזה שר, או יו"ר ועדה ממשלתית, מתרברב, כמו אללוף, שהוא שכר את שירותיה של מקינזי, דעו שהוא לא שכר אותם כדי לעשות את עבודתו טוב יותר, אלא בעיקר כדי לכסות לעצמו את החלק האחורי של הגוף שעליו יושבים.