מנכ"לים, תחתכו

מנכ"לים יקרים, בכירי המערכת הפיננסית, אנחנו מנצלים את הבמה הזאת כדי לפנות אליכם במכתב פתוח

מנהלים יקרים, בבנקים, בחברות הביטוח ובבתי ההשקעות, הגיע הזמן. הגיע הזמן לכנס את יועצי התקשורת שלכם, את היועצים האחרים שלכם, את העוזרות והעוזרים האישיים שלכם, את חברי ההנהלה שלכם, ולומר להם שגמרתם אומר לקבל מעתה וללא תנאי את רף השכר שהציב משרד האוצר במגזר הפיננסי: עלות שכר של 3.5 מיליון שקל בשנה, כ-292 אלף שקל בחודש, קצת יותר מ-100 אלף שקל בחודש נטו. זה הרף ואין בלתו. יועצי התקשורת שלכם יעבדו על ההודעה לעיתונות, ינסחו משהו כמו "בנק הפועלים או בנק לאומי החליטו לכבד את ההוראות המתגבשות במשרד האוצר והחליטו ששכר הבכירים בבנק לא יעלה על הרף שאמור להיקבע בחוק". אנחנו מבינים שאולי זה נראה לכם דמיוני. אחד קיבל בשנה שעברה שכר בעלות של כ-821 אלף שקל בחודש, שנייה קיבלה שכר בעלות של כ-523 אלף שקל בחודש. הרף החדש יקזז עשרות אחוזים משכרכם בשנה שעברה, 65% ו-44% בהתאמה. איש לא יקבל בשלוות נפש נפילה כזאת דרמטית בשכר, אבל היי, כולנו בטוחים שתסתדרו גם עם מה שנשאר.

תבינו, שכר המנהלים הוא בעיה כלכלית שולית לכאורה, כשל שוק שולי לכאורה, הרי סך הכול רק כמה מאות ספורות של מנהלים בכל הסקטור העסקי, לא רק במגזר הפיננסי, מרוויחים שכר מפוצץ, המנותק מכל היגיון ומציאות, שכר שהדעת לא סובלת ועובר את הרף שקבע לפיד. כשל השוק האמיתי נמצא דווקא למטה, בשכר הרבים-העובדים, ולא של המעטים-המנהלים. גם אם כל המנהלים יתיישרו לפי הרף שקבע לפיד, החיסכון יהיה שולי יחסית להיקף הוצאות השכר של התאגידים. אבל זו בדיוק הבעיה בתפיסה הזאת: היא כלכלית מאוד ולחלוטין ולא מתחברת לערכים. כלכלה, תתפלאו, היא לא רק מספרים וטבלאות אקסל, לא רק שכר מנהלים חלקי הוצאות השכר לעומת שכר העובדים חלקי הוצאות השכר הכוללות. כלכלה היא גם אנשים, ואנשים, ודאי האנשים שעובדים אצלכם בבנק, מבינים ששום בן-תמותה לא ראוי לשכר של חצי מיליון שקל בחודש ואף יותר, גם אם הוא מנהל מוכשר באופן יוצא דופן, עילוי בתחומו, גאון הדור. ובואו נודה, אין מנהל אחד שממש עונה להגדרה הזאת.

תבינו, המציאות השתנתה. האנשים שם למטה מבינים שמשהו לא עובד בשיטה. שיש כאלו שמורמים מהעם, ששכרם נוסק לשמים בעוד הם, הפרולטריון, תקועים עם השכר, עם המשכנתה, עם החיים, שורדים בקושי. הפחתת השכר שלכם כמובן לא תפטור את בעיותיהם במאום ולא תוסיף אגורה להכנסותיהם, אבל רמת השכר הלא-הגיונית שלכם היא סימבול מבחינתם. היא סימבול שמשהו לא עובד בשיטה, היא סימבול לפערי השכר הבלתי מידתיים במשק הישראלי, היא סימבול לשסע המתרחב בחברה הישראלית, היא סימבול לעיוותי השכר. אז כן, גם בסימבולים צריך לטפל, כי דרכם אפשר להכניס קצת שפיות לכל העניין הזה של שכר המנהלים.

תבינו, אפילו בחצר האחורית שלכם זה לא נראה הגיוני. למרות הרושם שנוצר בציבור כאילו כל עובד בנק הוא מיליונר, לא רבים יודעים שכ-25% מעובדי הבנקים מרוויחים עד כ-7,000 שקל ברוטו בחודש, כ-10% מהם מרוויחים עד 4,500 שקל ברוטו. אמנם חלקם מועסקים במשרה חלקית, אבל התמונה היא לא זו שמצטיירת בתקשורת, כאילו כל העובדים שלכם זכו בפיס (ראו טבלה מצורפת). פערי השכר בבנקים משקפים בזעיר אנפין את תמונת פערי השכר במשק הישראלי. האם זה נראה לכם הגיוני שמנהל ירוויח פי 182 או פי 116 מהעובד הזוטר שלו? האם אלו הפערים שאתם הייתם רוצים לראות בחברה הישראלית? הרי אתם חיים בתוך עמכם, או אמורים לחיות בתוך עמכם; נראה לכם הגיוני שאתם נכנסים מדי בוקר למשרדכם ומגישת הקפה שלכם צריכה לעבוד 15 שנה כדי לקבל את מה שאתם מקבלים בחודש? לא, זה לא פופוליסטי, זו המציאות.

תבינו, הפסטיבל סביב אישור שכרכם עם פרסום תוכנית התגמול שלכם מעורר גיחוך. עשרות העמודים שנוסחו בפתלתלות על ידי מיטב עורכי הדין שלכם נראים כמו הנדסת מילים והנדסה פיננסית למדעני הכלכלה. לפצח את כל הנוסחאות, את כל הניסוחים, את כל המספרים - זו לא משימה פשוטה, אף שמדובר בסך הכול בתלוש השכר של כמה בכירים. הערפול הזה, בחסות הפצצה ארטילרית של מילים גבוהות, נועד למטרה אחת בלבד: להצדיק שכר מפוצץ עם מילים מפוצצות. גם היריבות בין שני הבנקים סמוך לפרסום כל תכנית תגמול משעשעת: יועצי התקשורת שלכם מנסים להפנות את הכתבים לתוכנית הקלוקלת כביכול בבנק השכן. מה הסיפור שלכם? לא מדובר במשחק בגן ילדים, של מי גדול יותר. לפעמים זה מדהים לראות עד כמה המנהלים ויועציהם מקדישים טונות של אנרגיות רק בנבירה בתלושים של מתחריהם (מי אמר שאין תחרות בבנקאות? תחרות על התלושים בהחלט יש!). רק תחשבו מה יקרה אם תקבלו ללא תנאי את הרף החדש של השכר: בלי עשרות עמודים, בלי מיטב עורכי הדין, בלי דיונים בוועדות התגמול. כמה יופי יש בפשטות. 3.5 מיליון שקל בשנה וזהו.

תבינו, איש כבר לא קונה את ההסברים של כישרון, כישורים, מצוינות, שוק חופשי או מנגד אמירות כמו בולשביזם, קומוניזם, מרקסיזם, סוציאליזם ועוד כל מיני מילות גנאי כאלה. מה, 292 אלף שקל בחודש זה לא ביטוי מספיק טוב למצוינות של מנהלים? זה לא מספיק קפיטליסטי? ומי בכלל קובע? כוחות השוק? נו, באמת, אלה כוחות של קבוצה מאוד מצומצמת שקובעת לעצמה ולחבריה את השכר מתוך תחושה ש"מגיע להם". בכל פעם שמנסים לטפל בשכר המנהלים מיד קופצות כל הטענות הללו על תמרוץ מנהלים שנועד להשביח את החברה ולייצר ערך לחברה, על משיכת מנהלים מוכשרים, על הקשר בין כישרון לתגמול. אז ככה: זה בולשיט. כישרון הוא דבר יחסי מאוד, ובהרבה מקרים הוא עניין של יחסי ציבור, פוליטיקה ארגונית ותדמיות זוהרות, לא הרבה מעבר לזה. ובכלל, ישראל עברה תהליך מאוד מהיר של אמריקניזציה בשכר המנהלים, אף ששפע של מחקרים בארה"ב הוכיחו שאין ממש קשר בין שכר המנהלים ליצירת ערך בחברה. נהפוך הוא, אחד מקוראי "גלובס" שלח לנו מחקר על השכר בתאגידים האמריקאיים הגדולים. המסקנה שלו לא הפתיעה איש: מנכ"לים בטוחים מדי בעצמם, שמקבלים תגמולי שכר גבוהים, עוסקים כתוצאה מכך בפעילות הורסת ערך שמובילה לירידה ב תשואות ובביצועים של החברה. המחקר קובע בריש גלי: "מהממצאים משתמע שרכיבי תמריצים למנהלים כמו מניות מוגבלות, אופציות ותמריצים נוספים לטווח ארוך, שאמורים לאחד את האינטרסים של המנהלים עם הערך של בעלי המניות, אינם בהכרח מניבים תשואות גבוהות יותר בעתיד לבעלי המניות".

תבינו, המסקנה בקטע הקודם לא צריכה להפתיע איש מכם. כששוק המנהלים מדבר על יצירת ערך כתירוץ לשכר מפוצץ, הוא נוטה לשכוח את הריסת הערך וה"תגמול" בצדו (כלומר, יש שכר אבל אין אף פעם עונש). רוצים תזכורת למה ש"עוללו" קודמיכם בתפקיד? בבקשה: פרשת MBS בבנק הפועלים, בעת המשבר הפיננסי ב-2008, עלתה לבנק בהרס ערך של כמיליארד דולר, כ-3.5 מיליארד שקל. "פרשת" מוטי זיסר, טייקון שהתרסק, עלתה לבנק הפועלים במחיקה של כמיליארד שקל, המחיקה הגדולה ביותר שבוצעה במערכת הבנקאית לאיש עסקים יחיד. ועכשיו ללאומי: פרשת ההסתבכות האחרונה עם הרשויות האמריקאיות בנוגע להלבנות הון עלתה לבנק 1.1 מיליארד שקל, ואילו פרשה ישנה יותר, המעילה בשווייץ, הסבה ללאומי נזק של 229 מיליון פרנק שווייצרי, 800 מיליון שקל (חברת הביטוח פיצתה את לאומי ב-83 מיליון פרנק"ש).

למען ההגינות, נזכיר לקוראים שהבנקים אכן ייצרו ערך בעשור האחרון: 107% תשואה נומינלית למניית בנק הפועלים, 104% תשואה נומינלית לבנק לאומי לעומת תשואה של 150% למדד המעו"ף (שכולל את שותפויות הגז שנתנו גז לתשואה). ועם זאת, צריך לזכור שיצירת הערך הזאת לא נולדה מכישרון יוצא דופן של מנהלי הבנקים, אלא, פחות או יותר, משוק שבוי של משקי בית שמשלמים ריביות גבוהות מדי.

תבינו, גם אנחנו מבינים שאתם רותחים על הצביעות בתקשורת. אתם צודקים בהחלט. גם שם יש "טאלנטים" שמרוויחים שכר מפוצץ בשם ה"טאלנטיות" ובשם ה"כישרון" כביכול. מדהים לראות "טאלנטים" בכלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית מרוויחים 100, 150 ו-200 אלף שקל בחודש, עוטפים את עצמם בתחפושת חברתית, מדברים גבוהה-גבוהה על פערים חברתיים, חובטים בכם בכל הכוח באיזה להט משיחי, אף שהמאפרת שלהם או הגרפיקאית בדסק שלהם מרוויחה קצת יותר משכר מינימום - וזה ממש מעניין את קצה הציפורן שלהם. אתם הרי יודעים שזו הצביעות בהתגלמותה, ולצביעות ולהתחסדות יש תכונה מגונה: היא הופכת אנשים לפנאטים וחסרי מעצורים. מי כמוכם יודע זאת: מי מחק לערוץ 10 150 מיליון שקל? מי מגלגל ויגלגל וכנראה כבר מחק חובות של עוד כלי תקשורת נוסף שסובל קשה ממחלת הצביעות. אולי כדאי שסוף-סוף ראשיו יצאו מבועת השקר שלהם ויגלו לציבור את הסוד הגדול - ששכרם המפוצץ ממומן, בין היתר, גם מכסף ציבורי דרך הבנקים שבניהולכם ולא מה"כישרון" היזמי והתקשרותי שלהם.

תבינו, זה שהבנקאים מתעקשים להתחבא מאחורי תוכניות התגמול עמוסות המילים, עם רף תשואה על ההון וכדומה, זה לא אומר שאפשר להחביא את השורה התחתונה: שכר של 800 ו-900 אלף שקל בחודש. הנה תרגיל מחשבתי מעניין: אם נפרסם מודעת דרושים שבה נכתוב "דרוש לבנק מנכ"ל עם שכר גג של 292 אלף שקל בחודש", כמה אנשים יעמדו בתור? אנחנו חושבים שמאות, לפחות. כולם מוכשרים.

תבינו, זה לא שאנחנו מזלזלים בכובד האחריות שלכם בניהול בנק, בניהול הסיכונים של הבנק, בניהול כספי הציבור בבנק, אבל מידתיות היא שם המשחק בכל דבר בחיים - משכר מנהלים, דרך שכר העובדים ועד בכלל. שכר המנהלים בישראל איבד לחלוטין את המידתיות שלו בעשור האחרון; עד כדי כך איבד את המידתיות והשפיות, ש"שוק המנהלים" התחיל להצדיק שכר של מאות אלפי שקלים בחודש בלי למצמץ, כאילו זה טבעי, כאילו זה ראוי, כאילו זה מגיע. זה לא. הגיע הזמן להכניס מידתיות לשוק הזה, ואתם יכולים להיות סוכני השינוי הטובים ביותר. מה אתם אומרים?

eli@globes.co.il

 עלויות השכר של עובדי הבנקים 26-6-14