"חבריי הזיליונרים, תתכוננו לקלשונים. תהיה מהפכה בארה"ב"

תחת הכותרת "הקלשונים מחכים לנו, עמיתיי עשירי-העל" פרסם בסוף השבוע מיליארד אמריקאי אלמוני יחסית, ניק הנאואר (Nick Hanauer), קריאה בלתי שגרתית לפוליטיקאים בארה"ב לשנות את השיטה - כדי שארה"ב לא תהפוך למדינה פיאודלית מודרנית, שבה פערי ההכנסה יהיו בלתי נסבלים והמעמד הבינוני יימחק מעל המפה.

המאמר, במתכונת של תזכיר ל"עמיתיי הזיליונרים", פורסם במגזין המקוון "פוליטיקו". הנאואר מתחיל בהצגת עצמו במילים: "אינכם מכירים אותי, כנראה, אך כמוכם, אני שייך לאותם 1% הקפיטליסטים הגאים שאינם חשים צורך להתנצל. ייסדתי, לבד או במשותף, מעל 30 חברות במגזרים שונים, החל בדברים קטנטנים כמו מועדון לילה שפתחתי בצעירותי ועד ענקיות כמו אמזון.קום, שהייתי המשקיע הלא-משפחתי הראשון בה. ואז ייסדתי את aQuantive, חברת פרסום אינטרנטית שנמכרה ב-2007 למיקרוסופט ב-6.4 מיליארד דולר, במזומן. לי ולחבריי יש בנק. כמו לכם, יש לי פרספקטיבה רחבה על עסקים וקפיטליזם, וגם אני תוגמלתי היטב על הצלחתי, בסגנון חיים שיתר 99% מהאמריקאים אינם יכולים לדמיין. יש לי כמה וכמה בתים, מטוס פרטי וכו'".

הנאואר מתאר איך ב-1992 הוא מכר עדיין כריות שינה של חברה שהייתה שייכת למשפחתו באמצעות רשת חנויותיה ברחבי ארה"ב, כאשר האינטרנט היה חידוש מוזר ומגושם. אך הוא ראה כבר אז שההמצאה החדשה תנחית מכת מוות על רשתות בתי הכלבו הגדולות. אנשים יקנו ברשת האלקטרונית החדשה "כמו משוגעים".

הוא מתאר את שני האנשים שהנחו אותו אל הכלכלה החדשה - בחור אלמוני בשם ג'ף טאובר, ובחור אלמוני אחר בשם ג'ף בזוס. הוא התרגש מן החזון שהם שטחו בפניו, והודיע להם שהוא ישקיע בכל מה שיפתחו. ג'ף השני, בזוס, היה הראשון שפנה אליו, והנאואר השקיע בחנות הספרי המקוונת הקטנה שלו. ג'ף השני, טאובר, פתח חנות כלבו מקוונת בשם סייברשופ, שנכשלה מפני שהצרכנים לא היו מוכנים עדיין לקניות כה גדולות במרחב הווירטאולי.

"מעולם לא הייתי האדם הכי מבריק שתפגשו, או הכי חרוץ בחבורה", מעיד על עצמו הנאואר. "הייתי סטודנט בינוני, כמעט טכנופוב, ורק סיבולת לסיכונים ותחושה של מה יקרה בעתיד בידלו אותי מההמון. ומה אני רואה בעתיד הלא רחוק בארה"ב? קלשונים.

"כאשר אנשים כמוני וכמוכם משגשגים מעבר לכל החלומות של כל פלוטוקרט בהיסטוריה האנושית", כותב הנאואר, יתר המדינה - אותם 99.99% - מפגרים הרחק מאחור. הפער בין אלו שיש להם לאלו שלא מתרחב במהירות רבה. ב-1980, המאון העליון (1%) החזיק בכ-8% מההכנסה הלאומית של ארה"ב. החציון התחתון של האוכלוסייה (50%) החזיק בכ-18%. כיום מרכז המאון העליון כ-20% מההכנסה הלאומית, ואילו החציון התחתון ביחד מסתפק ב-12%.

"אבל הבעיה היא לא חוסר השוויוניות", כותב הנאואר. "פערי הכנסה מסוימים הם חלק בלתי נפרד מכלכלה קפיטליסטית שמתפקדת ברמה גבוהה. הבעיה היא שפערי ההכנסה הם ברמת שיא היסטורית, ומחריפים מדי יום ביומו. המדינה שלנו (ארה"ב) הופכת במהירות פחות ופחות קפיטליסטית ויותר ויותר חברה פיאודלית. אם המדיניות שלנו לא תשתנה בצורה דרמטית, המעמד הבינוני ייעלם, ונחזור לצרפת שלפני המהפכה.

"לכן, המסר שלי לכל עמיתיי העשירים המושחתים, שחיים כמוני בקהילת בועה סגורה: התעוררו, בני אדם. החיים הטובים לא יימשכו לנצח. אם לא נעשה משהו לתקן את הפערים הזועקים בכלכלה שלנו, הקלשונים יעשו את דרכם אלינו. שום חברה לא יכולה לסבול פערים כאלו. אין בהיסטוריה מקרה שבו הצטבר הון בצורה כזו והקלשונים לא הגיעו לבסוף. זו שאלה של מתי, לא של אם".

וכך מסכם המיליארדר החריג את מאמרו: "אתם העשירים חיים בעולם חלומות. כל אחד רוצה להאמין שכאשר הדברים מגיעים לנקודת המפנה, והמצב הופך להיות מסוכן ומעורער, הוא ירגיש בזה עוד לפני שזה יקרה. אבל כל סטודנט להיסטוריה יודע שלא כך קורים הדברים. מהפכות, כמו פשיטות רגל, באות בהדרגה, ואחר כך בפתאומיות. לא יהיה לנו זמן להגיע לשדה התעופה, לעלות על מטוס הגאלפסטרים שלנו ולהגיע לניו זילנד. כך זה קורה תמיד. אם חוסר השוויוניות ימשיך להתרחב כפי שהוא מתרחב כעת, זה יקרה בסופו של דבר. וזה יהיה נורא לכולם - בייחוד לנו, עשירי-העל".