החבות האקטוארית כלפי גמלאים הזכאים לפנסיה תקציבית הגיעה בסוף השנה שעברה ל-345 מיליארד שקל בקירוב; יותר ממחצית הסכום הזה - (51%), כ-177 מיליארד שקל - היא החבות האקטוארית לגמלאי מערכת הביטחון. כך עולה מהדוחות הכספיים של ממשלת ישראל ל-2013 שפרסם היום (ב') אגף החשב הכללי באוצר, בראשות מיכל עבאדי-בויאנג'ו.
החבות האקטוארית לפנסיה תקציבית (כולל פעילים זכאים) הגיעה בסוף 2013 ל-565 מיליארד שקל - יותר מחצי טריליון שקל. כדי לסבר את האוזן, ב-2009 נתון זה עמד על 455 מיליארד שקל, ומדובר בעלייה של כ-24% תוך 4 שנים. יתרת ההתחייבויות בדוחות הכספיים אינה כוללת את החבות העתידית שתיווצר בגין עובדים פעילים במשך שנות עבודתם הצפויות. בהתחשב בחבות עתידית זו, החבות המלאה ל-31 בדצמבר 2013 מוערכת ב-668 מיליארד שקל.
563 מיליון שקל בחודש משולמים לגמלאים של מערכת הביטחון. התשלום החודשי למערכת הביטחון המורחבת (כולל משטרה ושב"ס) מגיע לכ-743 מיליון שקל. לפי נתוני החשכ"ל, תשלום זה צפוי להגיע לכ-1.55 מיליארד שקל בחודש השנה (כ-18.6 מיליארד לשנה) ולהאמיר לשיא בשנת 2034, אז התקציב המיועד לתשלום פנסיה תקציבית יגיע לכ-26.4 מיליארד שקל.
מספר הזכאים אינו מדווח, משום שרובם משתייכים למערכת הביטחון שאינה מוכנה למסור מידע על מספר זכאי הפנסיה התקציבית (פעילים וגמלאים). הנתונים קיימים רק לגבי הזכאים ה"לא-ביטחוניים": כ-113 אלף גמלאים אזרחיים זכאים לפנסיה תקציבית, ועוד כ-100 אלף עובדים פעילים במערכת המדינה, המשטרה, שב"ס וההוראה יקבלו גמלאות לפי ההסדר הישן של הפנסיה התקציבית.
בהתאם לטענת מערכת הביטחון, הגמלה החציונית שם אינה הגבוהה ביותר בין המערכות, ועומדת על 11,752 שקל - נמוכה מזו של ביקורת המדינה, שרים, ח"כים ושופטים, אך עדיין גבוהה מהגמלה החציונית (כ-9,684 שקל). אחרי השופטים - שניצבים בראש טבלת מקבלי הגמלאות - ניצבים גמלאי מערכת הביטחון. יותר מרבע מהם מקבלים יותר מ-16 אלף שקל בחודש. הם גם הנהנים הגדולים ממערכת הפנסיה התקציבית, ושימו לב לנתון הבא: החבות האקטוארית כלפי גמלאי מערכת הביטחון שזכאים לפנסיה תקציבית גבוהה מ-20 אלף שקל מגיעה לסכום עתק של יותר מ-40 מיליארד שקל. בהקשר זה נציין כי ישנם 9 בכירים לשעבר במערכת הביטחון שמקבלים גמלה חודשית שגבוהה מ-60 אלף שקל, ועוד 11 בכירים בפנסיה שמקבלים גמלה של יותר מ-55 אלף שקל. כמו כן, ישנם עוד כ-950 פנסיונרים של מערכת הביטחון שמקבלים גמלה של 30-40 אלף שקל - גמלה המשתווה לשכרו של מנכ"ל במשרד ממשלתי.
עוד עולה מהנתונים כי 30% מגמלאי מערכת הביטחון מקבלים גמלה של 10,000 שקל לכל היותר. 44.4% (הרוב) מקבלים גמלה של 10-20 אלף שקל, עדיין גבוהה מאוד לעומת הגמלה הממוצע בקרב עובדי ההוראה ומערכת הבריאות (יותר מ-5,900 שקל) ומרוב גמלאי המדינה.
נזכיר כי גיל הפרישה הממוצע מצה"ל (למי שאינם לוחמים) עומד על 46 - גיל הפרישה הנמוך במערכת הציבורית. לפי החלטת ממשלה מ-2010, גיל זה צפוי לעלות ל-53-54. עם זאת, היישום מוטל בספק הואיל ומערכת הביטחון דורשת בגינו פיצוי בהעלאת שכר שהאוצר מסרב לה בתוקף. שר הביטחון, משה יעלון, אמר החודש בישיבה של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת כי ללא תוספת שכר מיידית, יבקש להעביר "תזכיר חוק שמחזיר את מודל הקבע למצבו הקודם (המבטל את העלאת גיל הפרישה - א.פ.)".
האומדנים לפנסיה תקציבית של מערכת הביטחון אינם כוללים את הסדרי "פנסיית הגישור" התקציבית שנחתמו במעבר צה"ל לפנסיה צוברת. המשמעות היא שתשלומי הפנסיה התקציבית מגיל 45 עד גיל 67 אינם נכללים. זו הסיבה שבדוחות צוין כי החישוב הינו "חלקי" בלבד. "החישוב בעייתי מאוד", הסבירו היום באגף החשכ"ל. המשמעות היא כי החבות האקטוארית צפויה לזנק כשתכלול את פנסיית הגישור.
קבוצה שמושכת תשומת לב רבה מורכבת מכ-600 גמלאים שכיהנו כבכירי מערכת המשפט בישראל, והם שיאני הגמלה בכמעט כל פרמטר אפשרי: הגמלה החציונית עומדת על 36,868 שקל, שווה ערך לגמלה הממוצעת של 8 גמלאי מדינה.
לפי הדוחות, ישנו שופט בדימוס שמקבל גמלה של 86,513 אלף שקל בחודש, קרי גמלה שנתית של 1,038,156 שקל. עוד עולה כי שני דיינים מקבלים גמלה של יותר מ-78 אלף שקל לחודש, שני גמלאי בית הדין לעבודה מקבלים יותר מ-54 אלף שקל לחודש ו-15 שופטים בדימוס מקבלים גמלה של 52-75 אלף שקל לחודש - פי שלושה ממה שמקבל שיאן הגמלה בקרב עובדי ההוראה בישראל.
קבוצה אחרת שכדאי לשים לב אליה ברשימת השיאנים היא השוטרים: 7 מפכ"לים לשעבר מקבלים גמלה של יותר מ-55 אלף שקל בחודש, מה שמציב אותם במקום השלישי (אחרי השופטים וגמלאי מערכת הביטחון).
הביטוח הלאומי: בתוך 30 שנה, לא יוכל לעמוד בתשלומים
בדוח מבקר המדינה האחרון נכתב: "התחייבויות הממשלה לזכאי פנסיה תקציבית וביטוח לאומי עלולות לאיים על הקיימות הפיסקלית של המדינה בטווח הארוך". ואכן, בדוח הממשלה הנוכחי, קובעת החשכ"לית כי המוסד לביטוח לאומי לא יוכל לעמוד בכל התשלומים כבר בתוך כ-28 שנה. ההערכות מבוססות על תרחיש שלפיו כבר בתוך עשור (בשנת 2024), קרן המוסד תתחיל להתרוקן ועד 2042 תתאפס. לפי הדוח, כבר ב-2010 נוצר גירעון תזרימי של כ-2 מיליארד שקל וב-2030 צפוי להגיע לכ-13.5 מיליארד שקל. באוצר מסבירים כי הסכומים שהמשרד מעביר לביטוח הלאומי גדלים והולכים, וצפויים להכפיל עצמם עד אותו מועד: מכ-18.5 מיליארד שקל ב-2010 ועד לכ-38 מיליארד שקל בעוד כ-15 שנה. לפי החישובים האקטוארים, הנטל התקציבי יגיע ליותר מטריליון שקל בעוד כ-75 שנה.
קרקעות: יש מספיק מקום לבנות בתים
סך הקרקעות למגורים התפוסות גדלו מ-2012 ל-2013 ב-4,000 דונם בלבד (כ-1.8%), מ-225 ל-228 אלף דונם. מספר הדונמים הפנויים לבנייה למגורים (היצע הקרקעות למגורים) גם עלה בהיקף מצומצם, 3,000 דונם בלבד, והגיע בסוף 2013 ל-81 אלף דונם, כך שמקום לבנות בתים בישראל יש מספיק. לפי הנתונים, שווי הקרקעות הפנויות גדל ב-5.7% והגיע לכ-108.3 מיליארד שקל. מנגד, שווי הקרקעות התפוסות צנח משמעותית - מ-3.3 מיליארד ל-2.8 מיליארד שקל.
חובות: הציבור חייב למדינה 25 מיליארד שקל
אחת השאלות שעולות היא איך מגיעים מגירעון תקציבי של 33.4 מיליארד שקל לגירעון חשבונאי של כ-78.2 מיליארד שקל. החלק הגדול מוסבר מהתחייבויות לעובדי המדינה, אך חלק לא מבוטל הוא מ"חובות" הציבור למדינה, המסתכמים בכ-25 מיליארד שקל. 11.2 מיליארד ש' חייבים אזרחים וחברות לרשות המסים; כ-10.5 מיליארד ש' לביטוח הלאומי; כ-9.3 מיליארד ש' למשרדי הממשלה ועוד כ-6.3 מיליארד ש' לחברות ממשלתיות. כך למשל יש חוב כלפי מינהל מקרקעי ישראל של 2.3 מיליארד שקל, וחוב של 2.4 מיליארד שקל למשרד הבריאות. כמו כן, החוב לתאגידי הביוב עולה על מיליארד שקל. מי הם החייבים הגדולים לרשות המסים? החברות העסקיות (כ-3.3 מיליארד שקל); בעלי הדירות שמכרו ועשו רווח יפה (1.7 מיליארד שקל בגין מס שבח) ורוכשי הדירות היקרות (1.6 מיליארד שקל, מס רכישה). החובות לרשות המסים ירדו ב-2013 בכחצי מיליארד שקל לעומת 2012.
תמלוגים: 15.6 מיליארד שקל בקנה
נכס לא פחות חשוב של ממשלת ישראל הינם התמלוגים. לפי הדוחות, החשכ"ל מעריך כי רק התמלוגים בגין תגליות הגז (בתמר בלבד) נאמדים ב-10.3 מיליארד שקל (עד 2042) בגין הפקה של 282 BCM. כמו כן, הממשלה מעריכה את התמלוגים מאשלג בים המלח ב-3 מיליארד שקל ב-16 השנים הבאות, עד תום תקופת ההסכם עם מפעלי ים המלח. עוד נאמדו התמלוגים ממחצבי חצץ וחול ב-2.1 מיליארד שקל. סך התמלוגים העתידיים נאמדו ב-15.6 מיליארד שקל.
התחייבות לפנסיה תקציבית
פנסיה תקציבית 1
דעה/ סטלה קורין-ליבר: דרוש טיפול עמוק
1.
עכשיו כבר אי-אפשר להתחמק יותר. כל המספרים, עשרות ומאות מיליארדים (19 מיליארד רק בשנת התקציב הבאה) מונחים לנגד עיננו, על כל המשמעויות החברתיות-כלכליות שלהם. הגיע זמן טיפול. נכון שמדובר בבעיה קשה, נכון שמיטב מכובדינו - שופטים, פרקליטים, קצינים בכירים בצבא ובמשטרה, פקידים בכירים לשעבר, אקדמאים מוכרים וגדולים (שנתוני הפנסיה התקציבית הכבדה והיקרה מאוד שלהם אינם כלולים בדוח הזה), האבות המובילים והיקרים של הרשויות המקומיות (גם הנתונים שלהם לא פה), כמו גם ראשי בנק ישראל (שפרטי נתוניהם נותרו סמויים מן העין) - יעלו נימוקים הגיוניים ואפילו ראויים; למשל: פנסיה תקציבית זה ההסכם/החוזה שלי עם המדינה-המעסיק מרגע שקיבלתי קביעות והצטרפתי לשירות המדינה. אם הייתי יודע שאין לי פנסיה תקציבית, אפשר שהייתי הולך לשוק הפרטי.
2.
אכן נימוקים. אבל במדינה הזו, כמו מדינות אחרות בעולם המערבי והחופשי, כבר שינו תנאים וגם הורידו זכויות לאנשים. זה קרה למשל אחרי שהתברר שמדובר בתנאים מופרזים, שלא התקבלו תמיד בהוגנות, שנעשה בהם שימוש מניפולטיבי (למשל, לענייננו: העלאת דרגות מזורזת מקובלת אצל ראשי השירות הציבורי לקראת היציאה לגמלאות, כדי שהפנסיה התקציבית תזנק, שכן בניגוד לפנסיה המקובלת הנמדדת על פי ממוצע השכר לאורך שנים, הרי הפנסיה התקציבית נקבעת על בסיס השכר בחודשי העבודה האחרונים). זה קורה גם כאשר מדינה אינה יכולה לעמוד במה שנקבע בה מסורתית. כך היה בהסדר קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, כאשר התברר שהמיוחסים חגגו על חשבון האחרים ועל חשבון הציבור הרחב, ומצבן האקטוארי עמד בפני קריסה. כך קורה גם כאשר מתברר שתוחלת החיים התארכה מעבר למה שהיה צפוי בחישובים אקטואריים. כך קרה גם בוועדת ששינסקי הראשונה, כאשר הוחל מיסוי חדש וגבוה יותר על יצרני הגז הטבעי, לאחר שהוכח כי מה שהיה קודם - מה שסוכם ואף נחתם קודם - אינו ראוי, אינו נכון, ואין הציבור יכול או צריך לעמוד בו.
3.
לגעת, לבדוק, לפרק - לעשות סדר חדש בכדור הענק והבוער הזה של הפנסיה התקציבית - לא יכול להיות התפקיד של משרד האוצר, בטח לא בהצעת תקציב המדינה ובהחלט לא בחוק ההסדרים. זה הרבה הרבה יותר גדול. מדובר בצורך בהסכמות רחבות, בחקיקה ראשית בכנסת. דבר כזה יכול רק ראש ממשלה להוביל, לצד שר האוצר ושרים אחרים שמוכנים להניח את ידם באש. להוביל, אבל לא להחליט. לזה צריכה לקום ועדה עם אנשים מחויבים ציבורית, מוכרים ומוערכים. בהחלט לא שופטים בדימוס, לא רוב של פרקליטים או אקדמאים ואנשי בנק ישראל או אנשי האוצר, הביטחון המשטרה והממשלה בדימוס. אלה מוטים ונגועים בניגוד עניינים. חברי הוועדה בהחלט יכולים להיות משוררים וסופרים, נקיי כפיים ואכפתיים שמקובלים על העם. היגיון הוא היגיון. שכל ישר הוא שכל ישר.
4.
הטיפול חייב להיות הגיוני וסביר. כשרוב המורים והפקידים מקבלים 5,000 שקל פנסיה תקציבית, אולי אפילו עד 15,000 - אין לגעת ואין לבדוק. אבל העובדה ששוטרים נהנים מפנסיה סבירה, לעתים גם נמוכה, אבל המפקדים שלהם קורעים את המשק בצמוד לבכירי הצבא, והשופטים והפרקליטים עם עשרות אלפים לחודש - זה כבר טעון תיקון.
כמה דברים אפשר כבר להתחיל לעשות: להגדיל, אפילו בהדרגה, את ההשתתפות, ההפרשות לפנסיה, של העובדים הפעילים שכיום מפרישים 2% מהשכר בלבד. עניין שני: לדרוש מוועדת לוקר לתקציב הביטחון להתחיל לטפל בפנסיית הגישור של אנשי הצבא. אותן משכורות שהם מקבלים מרגע שהם משתחררים מהצבא בגיל 44, 45, או 50 ועד הגיעם לגיל שבו הם מקבלים את הפנסיה מקרן הפנסיה שלהם.
5.
ועוד דבר: זה לא רק עובדי המדינה ולא רק עובדי מערכת הביטחון. החברים האלה הפכו עם השנים, די באשמתם, לשק חבטות. אבל הפרשה הזו נוגעת לכל מערכת שמשתמשת בכוחה לרעה, משתמשת בהפחדה כדי לנצל את הקרביים של הציבור. ומי לא מכיר אותם...
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
