גדעון סער מצטט את ביאליק: "בלי השבת כולם עומדים בפראותם"

מוזר להיווכח שדווקא יוזמה של עיריית תל-אביב שימשה כטריגר שגרם לשר הפנים גדעון סער להתערב ולאסור את הפעלתם בשבת של המרכולים הגדולים בתל-אביב, ובראשם AM:PM וטיב טעם.

ברקע עומדת כמובן גם החלטת בית המשפט העליון מחודש יוני 2013, שקבעה כי על עיריית תל-אביב לאכוף את חוק העזק לסגירת העסקים בשבת. עיריית תל-אביב, בתגובה, החליטה לפעול לשינוי החוק בארבעה סעיפים:

1. ביטול מגבלת שעות הפעילות בשבת לבתי-קפה.

2. אישור פתיחה של מרכולים בימי שבת ומועדי ישראל בחנויות נוחות וברשימת רחובות.

3. אישור פתיחתן של חנויות במתחמים נבחרים.

4. מתן אפשרות לראש העיר להוסיף או לגרוע מהרשימות החנויות.

סער, ייאמר לזכותו, מנמק ארוכות את החלטתו. בסופו של עניין, החלטתו מבוססת על שלושה נימוקים עיקריים: המסגרת הנורמטיבית, חוק שעות עבודה ומנוחה, צביון השבת והשלכות רוחב. בואו נבדוק למה מתכוון סער בכל אחד מאלה.

כתבות נוספות בנושא:

■ "סער סוגר את תל-אביב כדי לפתוח את הקמפיין מול נתניהו"

■ גילה אלמגור: "איראן זה כאן; כפייה דתית זה כמו סרטן"

■ מצפצפים על גדעון סער? מרכולים בתל-אביב: "נפתח בשבת"

■ שר הפנים קבע: הסופרמרקטים בתל-אביב ייסגרו בשבת

1. המסגרת הנורמטיבית:

לפי סער, "ביסוד יום המנוחה עומדות שתי תכליות: סוציאלית-חברתית ודתית-לאומית". בגזרה החברתית, אמור יום המנוחה להבטיח את בריאות ורווחת העובדים, על-ידי מניעתם מעבודה. כמו כן, "יום מנוחה זה נקבע באופן אחיד לכל המשק, ובכך מקדמים את הערך החברתי של ניצול משפחתי משותף של יום המנוחה". התכלית הדתית-לאומית
"רואה בשמירת השבת ליהודים משום הגשמה של אחד הערכים החשובים ביותר ליהדות שיש להם אופי לאומי".

לפיכך, טוען סער, רשות מקומית שרוצה להתיר פתיחת עסקים בשבת "צריכה להבהיר כיצד פעולתה עולה בקנה אחד עם הערכים המוגנים הנוגעים לשמירת ימי המנוחה בהיבט הסוציאלי-החברתי ובהיבט הדתי-לאומי". סער לא מוצא צידוק כזה בבקשת עיריית תל-אביב לתיקון חוק עזר, למעט התאמת "המצב המשפטי למציאות הנוהגת... המצב הקיים".

ומהו אותו מצב קיים? "מצב בו פועלים עסקים שנפתחו ופעלו בשבת בניגוד לחוק".

במילים אחרות, לפי סער, "אותם בעלי עסקים עבריינים שפעלו במשך שנים בניגוד לחוק ופתחו את עסקיהם בשבת, חרף האיסור לעשות כן, יקבלו כעת 'פרס' בדמות היתר רשמי לפתיחת עסקיהם בשבת, היתר שמקורו נובע מהפרת החוק על-ידם בתקופה שקדמה לתיקון חוק העזר. וזאת, מבלי שהצורך הציבורי בכך (ואיזונו עם ערכים ומטרות ציבוריות אחרות) הובהר דיו... לעומתם, אותם בעלי עסקים אשר הקפידו בשמירת החוק ונמנעו מלפתוח את עסקיהם בשבת, לכל הפחות יתקשו בקבלת היתר בשל מגבלת מספר המרכולים והרחובות שנקבעה בחוק העזר".

סער קובע בהמשך ההסבר כי "הדמיון בין מפת העסקים העבריינים לבין המפה שנקבעה בחוק העזר אינו מותיר מקום לספק. אמנם נציגי העירייה טענו בפנינו כי ישנו הבדל כלשהו בין המפות, אך כלשונו של השופט מישאל חשין ניתן לומר כי 'הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק'".

כלומר, "הליכה בדרך זו יש בה משום עידוד עבריינות ופעולה בניגוד לחוק. אין צורך להבהיר כי אין ביכולתה ובסמכותה של רשות מינהלית להתעלם מעבירות על החוק ובוודאי שאין ביכולתה לעודד פעילות כאמור. אשר על כן, אישור חוק העזר המוצע מנוגד לכלל בסיסי במשפט הקובע כי 'אין חוטא יוצא נשכר', מנוגד לתקנת הציבור ועלול ליצור זילות לעיקרון שלטון החוק שהינו הבסיס של כל מדינה דמוקרטית, ודי בכך כדי לפסול את פתיחת המרכולים המבוקשים בשבת".

2. חוק שעות עבודה ומנוחה:

סער מזכיר לנו כי "שורשו של חוק שעות עבודה ומנוחה הינו בציווי ההיסטורי הלקוח מן המקורות: 'שמור את יום השבת לקודשו'. עם זאת, כאמור, אחת התכלית העיקריות של החוק בימינו הינה חברתית-סוציאלית: מתן זכות לכל אדם ליום מנוחה אחד בשבוע".

אי לכך, "שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית, או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית לכולה או לחלק ממנה עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו".

האם זה המצב בכל הנוגע לפתיחת המרכולים בתל-אביב בשבת? סער בטוח שלא. "הצעת חוק העזר מבקשת לאשר פריסה רחבה של חנויות לממכר מזון בהיקפים משמעותיים ברחבי הרשות המקומית, כאשר בוודאי על רקע היותה עומדת בסתירה לערכים הנוגעים לשמירת ימי המנוחה, לא הוסבר מדוע מדובר בסיפוק צרכים שהם חיוניים לציבור שלא ניתן ליתן להם מענה בפתיחתם של אותם עסקים במשך יתר ימי השבוע או בפריסה מצומצמת יותר מזאת המוצעת ושהתגבשה בעקבות הפרת החוק עד היום".

כמו כן, טוען סער כי אם לא תותר על ידו העסקת עובדים בימי המנוחה במרכולים ובחנויות, בעלי המרכולים לא יוכלו להעסיקם. בעלי המרכולים גם לא יוכלו גם לפתוח את עסקיהם בעצמם, ואילו העסקת ערבים בשבת תהיה, מבחינתו, "עצימת עיניים ברורה, אשר קשה מאוד לקבלה, ובפרט כך לכל מי שמכיר את המציאות כהווייתה".

למה? גם בגלל שכך תיווצר אפלייה לטובת המרכולים הגדולים, שיכולים להרשות לעצמם לגייס עובדים ערבים בשבת, בהשוואה למכולות הקטנות - שלא יכולות. וכלשון השר: "הנה כי כן, הוראות חוק העזר המוצע פוגעות בשוויון ההזדמנויות המסחרי ומאפשרות תחרות בלתי הוגנת בין בעלי עסקים בעלי האמצעים ובין עסקים קטנים. הן מייצרות לחץ על בעלי העסקים הקטנים לפתוח את החנויות שלהם בשבת בניגוד לחוק, פוגעות ביום המנוחה שלהם ובזכותם לבלות עם משפחותיהם ביום המנוחה הכללי המשותף לכולם".

3. צביון השבת והשלכות רוחב:

לדברי סער, על אף שהשלטון המרכזי צריך לכבד את עצמאותו של השלטון המקומי ונבחריו, לפעמים יש סוגיות שיש בהן "כדי להשפיע על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". במקרים כאלה מתחייבת בחינה של השלטון המרכזי.

וכך טוען השר סער: "חוק העזר המוצע פוגע בערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא פוגע במרכיב הדמוקרטי בכך שהוא יוצר זילות לעיקרון שלטון החוק. הוא פוגע במרכיב היהודי בפוגעו בצביון הלאומי והחברתי של השבת, שהוא מרכיב של המרחב הציבורי".

לפי סער, החוק גם פוגע ב"חשיבותה של השבת כסמל לאומי במדינת ישראל עבור הציבור הרחב... לא רק בני הציבור הדתי, אלא גם אנשים שומרי מסורת וחילונים אשר חשובה להם איכות החיים ומבקשים לשמור על אופיו של יום המנוחה השבועי היחיד".

סער צולל כאן לעומק הפגיעה, לדבריו, במרקם החברתי-לאומי: "בעוד שעד היום הפעילות העסקית המקובלת בשבת, הייתה מיועדת בעיקר לפנאי, בילוי, תרבות ונופש, בא החוק המוצע, ומבקש לראשונה להתיר פעילות עסקית קמעונאית טהורה ומובהקת ברחבי העיר. מהלך זה מפר את קו הגבול העדין אשר שורטט משך שנים ומעביר אותנו מתחום העינוג לתחום המסחר".

שר הפנים מותח ביקורת על נציגי עיריית תל-אביב, שהסבירו את הניסיון לשנות את חוק העזר בכך שבתל-אביב "מאופיינת באוכלוסייה צעירה, שמספרה גדל בשנים האחרונות, אשר רואה במרכולים הפרוסים בעיר, מעין 'מזווה' לדירותיהם הקטנות".

על כך כותב סער: "אין ספק כי פתיחת חנויות לממכר מזון הינה נוחה לאוכלוסייה רחבה, אך ספק אם היא עולה כדי צורך חיוני. זאת ועוד: לא הונחה תשתית עובדתית שיש בה כדי לשכנע שנבחרה החלופה שפגיעתה בערכים אחרים היא המידתית ביותר".

מכאן עובר סער למתקפה ישירה על הצרכן התל-אביבי: "תל-אביב, המפורסמת בשל היותה 'עיר ללא הפסקה', ואשר חרטה על דגלה את ערכי הסובלנות, החירות והשוויון הינה מקור לגאווה. הזכויות של הפרטים כצרכנים פוטנציאליים הינן יחסיות ואינן חזות הכול. כל זכות הינה זכות מוגבלת אשר יש ותיסוג לאחור כאשר היא מתנגשת עם ערכים, זכויות ואינטרסים חשובים אחרים אשר עומדים מנגד".

במקרה זה, טוען סער, "עיקרון יום המנוחה השבועי - הינו עיקרון יסוד במדינתנו. זוהי מתנת העם היהודי לאנושות כולה. במשך ההיסטוריה אימצו עמים רבים נוספים עיקרון זה.

"עוד נזכיר כי מדינות מערביות נוספות, כגון: גרמניה, צרפת, אוסטריה ואחרות, אשר חירויות הפרט הינן נר לרגליהן, מקפידות על אי-קיום מסחר ביום המנוחה השבועי, למעט חריגים בודדים".

וכאן מצטט שר הפנים את המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק: "בלי שבת אין צלם א-להים ואין צלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה, הרי אין מותר לאדם מן הבהמה. כל עמי התרבות קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה, היו כולם עומדים בפראותם. השבת, ולא התרבות של תפוחי הזהב או תפוחי האדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו... בלי שבת אין ישראל, אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל".

אם היה מאושר חוק העזר העירוני בתל-אביב, טוען סער, היה בכך "צעד משמעותי במדרון חלקלק בעקבותיו ילכו גם רשויות נוספות, שבסופו נראה כי אופי המסחר ביום השבת לא יהיה שונה מהותית מכל יום אחר במהלך השבוע. התרה של פעילות מסחרית, יש בה פוטנציאל להתרחבות עתידית שכן יהיה קשה להציב חיץ בין סוגי מסחר שונים המותרים ואסורים".