גדעון סער מקדם חוק חברתי

הרדידות שפשתה בעשורים האחרונים במחנה החילוני מתגלה בחרפתה גם בדיונים סביב סגירת עסקים בשבת. אנשים שבשגרה מגדירים את עצמם כסוציאל-דמוקרטים אשר דואגים לחלש, לנרמס ולקשה-היום, שוכחים פתאום את מחויבותם החברתית. אחרים, ששלטון החוק עומד בגרונם, מבכרים לעצום עיניים מול הפרת חוק סוציאלי ממדרגה ראשונה. ואלה שמאמינים בכל ליבם בערכי השוויון והתחרות ההוגנת בשוק החופשי, מוותרים עליהם - והכול לטובת נוחות של חצי שעת קניות בשבת. חבל.

החילוניות האמיתית לא מוגדרת רק מהיתר לעשות מה שאסור בדת. להיפך, היא הרבה יותר מאשר מיצוי רווחים והנאות רגעיים של אדם ("בא לי לקנות בשבת בצהריים!"), והיא רחוקה מאוד מהתרגום הישראלי (הלא מוצלח למדי) של תרבות הביבים האמריקאית.

דווקא משום שהחילוניות חייבת לקדש את הבחירות של הפרטים בחברה ולהגן עליהן, היא מחויבת להילחם במה שמונע מתהליך בחירה זה להיות אמיתי ולמגר אותו ככל שניתן. מי כמונו החילוניים, שמקדשים את החירות, חייבים לתמוך באכיפת החוק כדי לאפשר גם לעובד חסר הבחירה לנוח ולכתוב את ספר חייו.

כיהודי חופשי, דור רביעי לחילוניות, אני יכול להבין את החשש מעוד כפייה דתית שמתגעשת עלינו, אך אסור לתת לפחדים ולתחושות השנאה שמייצר המחנה הדתי הבריוני לגרום לנו לוותר על ערכי היסוד שלנו כחילוניים, שאחד מהם הוא השוויון. בלעדיו, רבים לא יכולים לממש את חירותם. העובדה שאני אנוח ביום מנוחה שבועי ולא אאלץ לעבוד 7 ימים בשבוע לא יכולים לאפשר לי לשתוק אל מול עובדים עניים שנאלצים לעבוד 7 ימים בשבוע.

המשמעות של עסקים פתוחים בשבת היא פעמים רבות עבדותם של החלשים שבחלשים, שנאלצים לעבוד 7 ימים בשבוע. אמנם לעובדים הצעירים זה פחות מפריע, אבל הניסיון שהצטבר בעולם מלמד כי במקום שבו יום המנוחה אינו קבוע, אין כלל יום מנוחה, שכן אין אפשרות לרשויות לאכוף באופן אפקטיבי את חוקי העבודה המגינים על העובד כשאין יום אחד וברור. וכך, הראשונים שנפגעים הם העובדים, שבלית ברירה לא ייהנו מאחד ההישגים החשובים ביותר של תנועת העבודה במאה הקודמת - הזכות לנוח מעבודה.

גם הטיעון שיש אנשים שבוחרים לעבוד 7 ימים בשבוע כדי לשפר את מצבם הכלכלי, אינו משכנע. את הטיעון הזה אמרו אלה ש"בחרו" לעבוד בסדנאות-היזע (Sweatshop) בניו-יורק בתחילת המאה; אלה ש"בחרו" לעבוד בגילאי 8 בעבר; ואלה ש"בוחרות" לעבוד בתעשיית המין. זו הסיבה שחקיקת העבודה היא כפויה ולא מותנית ברצון של העובד עצמו. המטרה היא להגן גם על העובד מפני עצמו באופן פטרנליסטי. לשמור על בריאותו ועל חירותו בניגוד לבחירתו הכוזבת.

לכך יש להוסיף את התחרות הלא הוגנת כלפי בעלי מכולות ועסקים קטנים, שאין להם עובדים שיכולים להתחלק בעבודה, ולכן לא ימכרו בשבת וכבר היום מפסידים הון לרשתות ולטייקונים שלהם אין בעיה לשלם קנס של 660 שקל תמורת פדיון של עשרות אלפים. תחרות לא הוגנת שממשיכה להעלים את העסקים הקטנים מחיינו לטובת תאגידי ענק.

במילים ברורות יותר, מי שמאמין באמת בערכים אלה של התרבות החילונית (שלטון החוק, אחריות חברתית, שוויון והגנה על החלש) - חייב, פשוט חייב, לתמוך בהחלטה של שר הפנים גדעון סער לסגירת עסקים בשבתות. אף נוחות של קניות בשבת לא מצדיקה התנגדות לה.

■ הכותב הוא עו"ד יובל אלבשן, דיקן פיתוח חברתי בקריה האקדמית אונו.