"לא רוצה להיות דירקטור בטבע, התחלתי להקטין אחזקות"

בני לנדא הפר את הכלל העסקי המקודש שלו מאז ומעולם, לנהל הצגת יחיד, במימון עצמי, בלי הלוואות ובלי שיסתובבו לו בין הרגליים, ולקח בשבוע שעבר שותפים להמצאה מלהיבת הדמיון החדשה מבית היוצר שלו, לנדא דיג'יטל פרינטינג (LDP). נכון, כבר ב-2012 הוא דיווח שיש לו הזמנות בשווי מיליארד דולר למכונת הדפוס הננוגרפית שהוא מפתח, אבל מעשית, זה שנה וחצי שהוא מחפש מקורות מימון. "ניסית פעם להמיר הזמנות על מכונות שעדיין לא קיימות לכסף מהבנק?", הוא מסביר.

מאה מיליון אירו משקיעה אלטנה, חברה למוצרי כימיקלים ייחודיים, בחזון של לנדא. בהודעה משותפת לעיתונות בשבוע שעבר ציינה אלטנה, השייכת לאחת הנשים העשירות בגרמניה, יורשת ב.מ.וו סוזנה קלאטן, כי מדובר ב"טכנולוגיה המשנה את כללי המשחק". אולי זה יאפשר ללנדא להגשים את פריצת הדרך הבאה שלו בתחום הדפוס. אחרי הכול, הוא כבר עשה זאת בשנות ה-80 עם אינדיגו, חלוצת הדפוס הדיגיטלי, שאותה מכר לפני 12 שנה ל-HP ב-830 מיליון דולר. מאז הוא מקדיש את זמנו ואת כספו לפיתוחים חדשניים בתחום הננוטכנולוגיה, בהיכל מדעי סודי שכמובן נקרא על שמו, לנדא לאבס, חוץ מהזמן ומהאנרגיה שהוא משקיע במלחמה בממשל התאגידי של טבע (ועל כך בהמשך).

לנדא אמנם מקדיש את כל כולו לפריצת דרך סודית, שיש לו לדבריו בתחום הננוטכנולוגיה, אבל אין שום דבר זעיר בהתנהלותו. כאשר הוא מתאר את הצגת מכונת הדפוס הננוגרפי ואת הדיו-הננוגרפי לפני כשנתיים בתערוכת הדפוס הבינלאומית דרופה הוא מדגיש, "התגובה של השוק הייתה מדהימה. כולם התאהבו במכונה".

- קיבלתם הזמנות במיליארד דולר, אבל עד כמה הן מחייבות את המזמינים?

"כאשר אתה יכול לייצר את המוצר רק אחרי שנתיים-שלוש, זו אף פעם לא הזמנה באבן. הסברנו ללקוחות שמי שרוצה לשמור על המקום שלו בתור צריך לבצע הזמנה עם פיקדון של עשרת אלפים אירו, כדי שלא נבזבז את הזמן על לקוחות לא רציניים".

- ואת הפיקדון מחזירים אם הפיתוח לא מוכן בזמן?

"כל אחד יכול לבטל מתי שהוא רוצה ולקבל את הכסף חזרה. גם אנחנו יכולים לבטל כי היו שבעה דגמים שונים ושמרנו לעצמנו את האפשרות להגיד ללקוח 'מצטערים, החלטנו לא לייצר כרגע את הדגם שהזמנת'. למדנו שיש ביקוש דווקא למכונות הכי גדולות והכי יקרות ולכן אלה הדגמים הראשונים שאנחנו משיקים".

- מתי בעצם המכונות יהיו מוכנות?

"שנה מהיום".

- לא הייתם אמורים להשיק את המוצר כבר ב-2013? על פניו נראה שאתה מאחר.

"היינו אמורים לשלוח את הדגמים הראשונים לצרכני ביתא עד תחילת 2013, אבל זה היה לפני דרופה. אחרי התערוכה למדנו המון מלקוחות. הרי פיתחנו את המוצר בסתר, אז לא היו הרבה מגעים עם הלקוחות בדרך. כששלחנו אנשים שלנו ל-120 לקוחות, כדי להתחיל לעבוד איתם, גילינו שיש הרבה דברים במוצר שהם היו מעדיפים אחרת.

"לדוגמה, מדפיסי אריזות רצו שתהיה בתוך המכונה גם יכולת לציפוי האריזה, בעוד שבתכנונים שלנו חשבנו שהם יעשו את הציפוי בנפרד. או מסך המגע, שאנשים פשוט התאהבו בו, היה בחזית המכונה באמצע, אבל גילינו שמפעיל המכונה דווקא מעדיף להיות בקצה, היכן שהדפים יוצאים, אז היינו צריכים לשנות את כל מבנה מסך המגע. והיו שינויים נוספים, וזה לקח הרבה זמן".

- והלקוחות מחכים לכם?

"מחכים. לא מעניין אותם כמה חודשים לכאן או לכאן. עובדה היא שהיום, למרות האפשרות לבטל, יש לנו אותו מספר הזמנות כמו אז - יותר מ-400. נכון שכמה ביטלו, אבל על כל אחד שביטל היה לפחות מזמין אחד חדש. למרות שהפסקנו להחתים לקוחות, גם ככה ייקח שנים לספק את כל ההזמנות ואין טעם להגדיל את זמן האספקה. לכן מאז דרופה אנחנו לא מציגים בתערוכות ולא שולחים אנשי מכירות ללקוחות. אנחנו רק דואגים לאלה שכבר יש לנו".

- בעצם עשיתם צעד אחורה והתכנסתם חזרה למעבדה.

"לא הייתי קורא לזה צעד אחורה. זה הרי קרה בגלל הביקוש הרב. לא ציפינו לצאת מדרופה עם כל-כך הרבה הזמנות".

"לא מתכננים עוד גיוסים"

ההודעה הטרייה על ההשקעה אמנם נקבה בסכום, 100 מיליון אירו שתכניס אלטנה ללנדא דיג'יטל פרינטינג, תמורת מה שהוגדר "מניות מיעוט", אבל השאירה את כל השאר עמום. לפי איזה ערך חברה בוצעה ההשקעה? כלומר, כמה מניות קנו לאלטנה מאה מיליון האירו שלה, בחברה שבעבר יוחס לה ערך של מיליארד דולר. אם קיבלה 10%, הרי שהחברה מוערכת בסכום דומה לכך. אם קיבלה 49%, הרי שהחברה הוערכה לצורך העסקה בפחות משליש - משהו בסביבות 300 מיליון דולר.

- למה העמימות? מניות מיעוט יכולות להיות 2% ו-49%.

"הם חברה פרטית ואנחנו חברה פרטית והחלטנו לא לחשוף את זה. חלקם הוא במובהק מניות מיעוט. לא 2% ולא 49%. אני מוכן רק להגיד שזה מספר דו-ספרתי".

- למה בכלל לחרוג ככה ממנהגך ולהכניס שותף? אתה אומר, יש לי הזמנות במיליארד דולר, מצב הפיתוח יפה. למה לך?

"אם היה אפשר לקבל מהבנק כסף על סמך הזמנות ממכונות שעדיין לא נמצאות בשוק, הייתי עושה את זה. הנטל הזה כבד מדי לאדם אחד, שתומך גם בלנדא לאבס וגם בלנדא דיג'יטל וגם בלנדא ונצ'רס (קרן ההשקעות של לנדא, המנוהלת בידי מימי סלע), להמשיך לבד לממן את הדבר הזה. כבר עשר שנים אני מממן את כל זה לבד, ואחרי עשר שנים, אני לא רוצה להגיד שהלשון הייתה בחוץ, אבל הנטל מכביד. מה גם שעכשיו אנחנו צריכים לגדול בקצב אדיר, לייצר את המכונות האלה, להקים מפעלים. עכשיו מגיעים לשלב היקר, שהוא גם הפחות מסוכן.

"כבר הגענו להזמנות ולהוכחת היתכנות. עכשיו אפשר להכניס מישהו שאינו צריך להיות שותף לדמיון שלי, הוא יכול לבדוק הכול, והם גם עשו את זה. עשו לנו כאן דיליג'נס של אבן על אבן. בדקו את הטכנולוגיה, את הפטנטים, את המתחרים, השווקים, העובדים".

- כשהתחלת את כל זה, לפני למעלה מעשר שנים, לא עבר לך בראש מה יקרה אם זה לא יצליח? שמת פה את כל כספך וזמנך למשך שנים ארוכות.

"זה אופי דפוק. אני כל-כך מאמין בחזון שאני לא חושב על זה. האם יש אדם רציונלי שמשקיע 16 שנים במחקר ופיתוח בדבר כלשהו, כפי שעשיתי באינדיגו, או כפי שעשיתי כאן עשר שנים, ובקנה מידה הרבה יותר גדול? זה לא דבר רציונלי. וחוסר הרציונליות הזאת גם הפריעה בגיוס שניסינו לעשות".

- באמת פורסם שלפני שנה וחצי ניסית לגייס הון ושום דבר לא יצא מזה. מה קרה?

"כבר אז הרגשנו שזה גדול מכדי לעשות את זה לבד. חיפשנו משקיע פיננסי. לא רצינו משקיע אסטרטגי, כלומר את אחד המתחרים שלנו, כי משקיע כזה ירצה משהו בתמורה, כמו זכויות ייצור וזכויות שיווק. קיבלנו מהם כמה רחרוחים, אבל פסלנו את זה פחות או יותר על הסף.

"כשהתחלנו לדבר עם הבנקאים ועם המשקיעים הבנו שאין חיה כזאת כמו לנדא לאבס. אין חברה שמגייסת מעל 200-100 מיליון דולר, כאשר היא עדיין לא מוכרת. בדרך כלל חברות בשלב הטרום-רווח הן סטארט-אפים, ובאלה משקיעים 5-10 מיליון דולר, לא מאה מיליון. אז קרנות הון סיכון זה לא בשבילנו, וקרנות פרייבט אקוויטי, שעושות השקעות בסדר גודל כזה, לא משקיעות בחברות שאי אפשר לעשות חשבון של המסחור שלהן.

"אז הגענו למסקנה שהדרך היחידה היא קבוצה של משקיעים, שכל אחד ישקיע 40-30 מיליון דולר. אבל זה לא בשבילי. אני יודע מה זה קבוצות משקיעים, כל אחד מהם דורש טיפול, ליטופים, הסברים. אתה צריך לארח כל אחד מהם שמגיע לביקור משפחתי, להסביר להם, לעבוד איתם. הייתי מקריב את החיים שלי בשביל קשרי משקיעים. חוץ מזה, איזה ערך מוסף יהיה להם בדירקטוריון שלנו? אפס. כלום. לכן העדפנו משקיע אחד".

- ומדוע אלטנה כן מתאימה לכם?

"מי חלם על משקיע כזה. הוא אסטרטגי, אבל לא מתחרה בנו במכירת מכונות ודיו, אלא פועל דווקא מצד שאנחנו צריכים, צד האספקה. הוא נותן לי חומר גלם, תוספים, ציפויים, פיגמנטים, ויש לו הרבה ידע שאני צריך. כי הקמתי בעבר מפעלי ייצור, גם לדיו, אבל לא בקנה מידה כזה של אלפי טונות לשנה".

- אתה לא אדם שרגיל לעבוד עם שותפים. אתה רוצה שהדברים יתנהלו בדיוק על-פי דרכך. איך תסתדר איתם?

"אני מאוד תובעני", מודה לנדא בגאווה דווקא, והיושבים בחדר, כמה אנשים העובדים איתו בדרכים שונות, מהנהנים במרץ רב. "ואני גם לא מוכן לעשות עסקים עם אדם שאני לא סומך עליו. בקריירה שלי עשיתי הרבה משאים ומתנים, אבל בחיים לא הייתה לי חוויה כל-כך מהנה ומפרגנת. הם אנשים שיודעים לעמוד על שלהם, לנהל משא ומתן קשה, אבל הוגן ומכובד, בלי שום רמז של כוחניות".

אלטנה הגרמנית היא חברה המספקת חומרים לייצרני ציפויים, צבעים ופלסטיקה, לתעשיות הדפוס, הקוסמטיקה, החשמל והאלקטרוניקה. לקבוצה 46 אתרי ייצור, היא מעסיקה 5,700 עובדים ובשנת 2013 עמד היקף מכירותיה על כ-1.8 מיליארד אירו.

- איזו תועלת הם רואים בהשקעה הזאת?

"הם חברת חומרים ואנחנו במודל העסקי שלנו חברת חומרים. נכון שאנחנו צריכים לבנות ולמכור מכונות, אבל רק כדי לייצר ביקוש לחומרים, כלומר לדיו. עיקר ההכנסות ממכונה (שמחירה הממוצע 3 מיליון דולר) יגיע ממכירות הדיו שיגיעו במשך חמש שנים ל-25 מיליון דולר למכונה".

- לאחר ההשקעה הזאת, תצטרך לגייס עוד הון או לצריף משקיעים נוספים?

"אנחנו מעריכים שהסכום מספיק כדי להביא את החברה לכך שתממן את עצמה ותהיה רווחית. אנחנו לא מתכננים עוד גיוסים".

"פטנטים זה כמו שדה מוקשים"

המדפסת הננו גרפית עם הננו דיו שבבסיסה היא ההמצאה הראשונה שיוצאת למסחור מבין לנדא לאבס. היתרון הגדול של הדפוס הננוגרפי אינו הטכנולוגיה מלהיבת הדמיון אלא בפשטות, כך לנדא, עניין כלכלי. סוג הדיו ותהליך ההדפסה מצמצמים את כמות החומר הנדרש למחצית, יחסית לאופסט ולדפוס דיגיטלי. במרווחים ההולכים וקטנים גם בעולם הדפוס, בתי הדפוס כמהים לפתרון שיאפשר להם להרוויח גם על סדרות הדפסה קצרות.

לבד מהמדפסת עובדים בלנדא לאבס על המצאות שונות מבוססות ננוטכנולוגיה: מננו פיגמנטים שיכולים לשמש לסוגים שונים של צבע, ועד פיתוח דרך למתן תרופה כאשר החומר שבבסיסה איננו נמס במים, וצריך להקטין אותו עד כדי כך שיחדור דרך דפנות התא של האיבר שאליו הוא מיועד להגיע.

לדברי לנדא, אפשר בקלות יחסית להקטין חומר עד לקוטן 100 ננומטר, אולם הקטנה מעבר לכך אפשרית רק עם המון אנרגיה, זמן, זיהום וכסף, וגם התוצאה איננה טהורה ואחידה. "לנו הייתה פריצת דרך לפני עשר שנים בתחום הזה. גילינו דרך לפרק כמעט כל חומר לגודל 40-20 ננומטר. זה דבר שיכול לשנות את העולם", הוא אומר.

התהליך הזה הוא סודי ביותר, ולנדא לא רושם עליו פטנט כי לדבריו קשה מאוד להגן על תהליך - לך תדע לפי מוצר סופי כלשהו כיצד נוצר - וכך ייצא שמצד אחד רישום הפטנט יחשוף את פרטיו, ומצד שני לא יגן על לנדא לאבס ולא ישמור לה מונופול עליו.

גולת הכותרת והסיבה שבשלה נדרשו לטכנולוגיות הננו, היא המטרה השאפתנית לייצר אנרגיה מהחום באוויר, שבשבילה נזקקו לננו חלקיקים מסוג מסוים. לנדא מסכים שזה נשמע דמיוני לגמרי, אבל לדבריו זה יקרה. צוות של מדענים מהשורה הראשונה - פיזיקאים, כימאים ואנשי חומרים, עובדים על זה כבר 11 שנה "וייקח עוד כמה שנים עד שנגיע לזה".

- אתה אדם עם נשימה ארוכה.

"מניסיוני, לוקח עשר שנים לפתח משהו. בפחות מעשר שנים אפשר לפתח גאדג'טס, צצקעס ואפליקציות, אבל לא טכנולוגיות בסיסיות. באינדיגו השקענו 16 שנה, וכאן השקענו עשר שנים לפני שהישקנו מוצר ראשון, ואני מניח שזה לא יהיה שונה באנרגיה".

את כל זה לנדא עושה ממשאביו האישיים, שהתאפשרו מן הסתם בזכות מכירת אינדיגו. קודם לכן, את השנים הממושכות שבהן פותחה טכנולוגיית הדפוס הדיגיטלי של אינדיגו, מימן הן בזכות רווחי הנפקה מחברה למיקרופילם, שהקים עם שותף באנגליה, אבל בעיקר בזכות פטנטים. אינדיגו החלה כחברה למכונות צילום, שפותח בה תהליך שעירב דיו נוזלי (במקום אבקת הטונר שהייתה מקובלת) ושאפשר למכונת צילום להגיע להספק של 150-100 דפים לדקה, בתקופה שבה הטכנולוגיה הקיימת הגיעה ל-15 דפים לדקה.

"אבל כדי לצלם כמות כזאת לדקה", אומר לנדא, "אתה צריך גם לסרוק ולהזין נייר ומסמכים בקצב הזה. אז בלית ברירה היינו צריכים לפתח גם שיטות סריקה והזנת נייר מהירות, והיינו הראשונים לפתח אותן, כי בתעשייה לא היה בהן עדיין צורך. וכשאתה ראשון לזהות בעיה, אתה יכול לרשום פטנטים מעולים. כאשר תעשיית מכונות הצילום בעולם למדה לעשות מכונות מהירות יותר, כל אחד - קודאק, זירוקס, HP, קנון, ריקו, מינולטה וכל השאר - דרך על הפטנט שלנו. פטנטים זה כמו שדה מוקשים. אתה דורך על אחד, אתה חייב לשלם".

- אז שלחת אליהם עורכי דין?

"לא אהבתי לעשות דברים דרך עורכי דין. פניתי אליהם בנימוס וכתבתי, 'היי, אני רוצה להביא לידיעתך את הפטנט שלי, אולי תמצא בו עניין'. זו הייתה דרך מנומסת לומר, אתה משתמש לי בפטנט ועליך לשלם. והם שילמו לאינדיגו בשנות ה-80 200 מיליון דולר על רישיונות לשימוש בפטנטים, וזה מה שמימן 16 שנות מחקר ופיתוח".

"המחזור של אינדיגו היום פי 5"

לנדא, יליד 1946, מתגורר בכפר אהרון בנס ציונה, נשוי ואב לשלושה, נולד לניצולי שואה שברחו מפולין לרוסיה ב-1941. אחרי המלחמה, בדרך מערבה, נולד הוא עצמו. את השנתיים הראשונות לחייו בילה במחנה פליטים בגרמניה - הוריו ציפו לעלות לארץ, אבל בימי עלייה ב' (ההעפלה) לא לקחו משפחות עם תינוקות, ולאחר שנתיים הדוד מקנדה שלח להם כרטיסים, ולשם היגרו. האב היה נגר והאם תופרת. "גדלתי בבית מאוד עני, אבל ציוני, ותמיד רציתי לעלות לארץ".

הקריירה האקדמית שלו הייתה מגוונת. התחיל בהנדסה ופרש, עבר לפיזיקה ופרש, גם מפסיכולוגיה וספרות אנגלית פרש. "לא מצאתי מה שהכי מדליק אותי. אהבתי מדע, אבל הייתי הולך הביתה וכותב שירים וסיפורים. הייתי קרוע". לבסוף למד קולנוע באנגליה, קיבל תואר שני בתחום, אבל בעת שחיכה לעבודת הבימוי הראשונה שלו, המפיק המיועד חלה, והוא קיבל עבודה באינסטלציה של חשמל "ומהר נמשכתי לפיתוח". בתוך שנה הפך מנהל הפיתוח של החברה, לאחר מכן הקים עם חבר חברה למיקרופילם, שהפכה לגדולה באירופה בתחום, ואז עלה לארץ והקים את אינדיגו.

מכירת אינדיגו אכן הפכה את לנדא לאיש עשיר ואפשרה לו להפליג לחזון ולהשקיע שנים ארוכות בפיתוחים חדשניים, אולם הוא מכר אותה בעל כורחו, או, כפי שאמר אז, "רציתי להיות HP, לא להימכר לה". אחד הלקחים שהפיק לנדא מאינדיגו היה לבחור את סוג הלקוחות המתאימים לשלב הראשון של הננוגרפיה. בתעשיית הדפוס יש שלושה סוגי שחקנים: המוציאים לאור למיניהם (עיתונים, ירחונים וספרים), בתי הדפוס העוסקים באריזות של מוצרים, ובתי דפוס המדפיסים חומרים מסחריים כגון ברושורים, פליירים ופוסטרים. אלה האחרונים הם לרוב חברות משפחתיות, לא גדולות, ואינדיגו הייתה תלויה מדי בבתי הדפוס האלה ונקלעה לקשיים כלכליים.

בסיבוב הנוכחי, ההתמקדות הראשונית היא בחברות המדפיסות על אריזות, שהן גדולות בהרבה מאותם בתי דפוס קטנים יחסית, והן גם אלה שגם בעידן של פחות דפוס, שומרות על יציבות, שכן המוצרים בסופרמרקט וברשתות הפארם עדיין צריכות אריזה מודפסת, ושום אפליקציית אייפד או אתר אינטרנט לא יחליפו זאת.

"חלק מהסיבות שמכרתי את אינדיגו ל-HP הייתה בדיוק בגלל זה", הוא אומר. "חברה קטנה ומשפחתית קונה ממך מוצר יקר, וגם תלויה בך לאספקת הדיו שלה. ואז, למרות שכולם אהבו את הטכנולוגיה, כאשר המתחרים היו באים ואומרים, ראיתם בחדשות את האוטובוסים המתפוצצים? ישראל זה שדה קרב. אתה רוצה להיות תלוי במקום כזה לכל טיפת דיו בעתיד? זה מאוד הפחיד את הלקוחות האלה. כאשר אינדיגו היא תחת המותג של HP, אף אחד לא חושש שתהיה בעיית אספקה וזה באמת עזר. המחזור של אינדיגו היום פי 5 מאשר לפני 13-12 שנה (בעת המכירה היה כרבע מיליארד דולר וכיום כמיליארד ורבע)".

- אז היו הערכות שמכרת בסכום נמוך. אינדיגו הוערכה כבר במיליארד דולר ואתה מכרת בפחות.

"כן, אבל HP הייתה מוכנה להתחייב לישראל וגם להרחיב את הפיתוח בישראל ולעשות את כל הייצור בישראל. בלי זה לא הסכמתי למכור".

- זו באמת תרומה חשובה לתעסוקה ולמדינה. אבל ברמת המס מהעסקה, המדינה הרוויחה פחות. אינדיגו לא הייתה רשומה בארץ וגם אתה החזקת בה דרך חברות רשומות בחו"ל.

"אינדיגו הייתה רשומה בהולנד כיוון שהתחלנו כחברה שמוציאה רישיונות לקניין רוחני (פטנטים שקשורים לדפוס ולצילום דיגיטלי). בסוף היא הפכה לחברת ייצור וכל הייצור נעשה בישראל. יש הרבה הו-הא סביב הנושא של המס, גם בטבע רואים את זה. אבל מה שהמדינה מרוויחה מחברות כמו טבע או אינדיגו, זה תעסוקה".

- בכל זאת, המדינה גם רוצה לראות מס מעסקה גדולה בתחומה. במקרה אינדיגו היא קיבלה מס?

"קיבלה מס באותה מידה שהבעלות הייתה ישראלית. היה לאינדיגו הסדר מס מיוחד עם מס הכנסה".

לא רוצה להיות דירקטור בטבע

אין פלא שלנדא משתמש בטבע כדוגמה. ספינת הדגל של התעשייה הישראלית בהחלט מעסיקה את מחשבותיו ואת התבטאויותיו בחודשים האחרונים, שבהם הפך לאקטיביסט לטובת ממשל תאגידי שונה בחברה, שיגר מכתבים לדירקטוריון ולמשקיעים שבהם ביקר את גודל הדירקטוריון - שמונה 16 חברים ורק לאחרונה הודיעו שלושה מהם על עזיבתם - את מבנהו ואת העובדה כי ניתן להחליף דירקטור רק פעם בשלוש שנים.

"זה נקרא התבצרות. זה דירקטוריון שמגן על עצמו מפני בעלי המניות ומונע מהם להחליף דירקטורים", אומר לנדא, ועוד כהנה וכהנה. לפי חישוביו של לנדא, כל דירקטור מרוויח 330 אלף דולר בשנה מישיבתו בדירקטוריון (190 אלף כשכר ועוד תגמול לכל ישיבה, "ויש להם ישיבות מפה ועד באר שבע"). בינתיים, כזכור, גם יו"ר הדירקטוריון פיליפ פרוסט הודיע על פרישתו בקרוב, אבל לנדא רחוק מלהניח לעניין.

- תגיד, מה הזעיק אותך שהפכת כל-כך אקטיבי כמשקיע בחברה?

"אני לא כל-כך אקטיבי כמשקיע, אלא כאדם שאכפת לו מפנינת הכתר של התעשייה הישראלית. אנשים מתבלבלים, חושבים שאם מישהו משקיע בחברה, המניעים שלו הם רק איך להשביח את מחיר המניה. אפילו התחלתי להקטין את אחזקותיי בטבע, שלא יחשבו שמטרתי להרוויח מהמניות. היה אפילו מישהו שטען שהוא חושד לקנוניה ביני לבין קארל אייקן (מיליארדר ההשקעות האמריקאי). אני לא מוכן לדברים כאלה, אני מעדיף להיות נקי מכל רמז למניע אחר".

- איך הגעת להשקיע בטבע? חלק מתיק השקעות אישי?

"זה היה מקרי לגמרי. לפני שנתיים וחצי פגשתי במקרה את מייקל היידן, נשיא המו"פ של טבע. הוא בא מקנדה, כמוני, אז שמעתי עליו. מאוד התרשמתי ממנו וגם התיידדנו. אחר כך ראיתי פרזנטציה שהוא וג'רמי לוין, אז מנכ"ל טבע, נתנו על הכיוון החדש של טבע, ה-NTE (יישויות טיפוליות חדשות, כלומר שילוב של כמה תרופות גנריות לתרופה חדשה המטפלת במספר מחלות, שפעמים רבות באות יחד, כשהשילוב עצמו הוא חדשני וניתן לרשום עליו פטנט).

"חשבתי שזה חזון מדהים ונתתי הנחיה למישהו לקנות עבורי מניות טבע. פתאום, אחרי כמה חודשים, אני שומע את כל הרעש סביב זה שרוצים לפטר את הנשיא החדש (לוין), פיטורים מבישים, משפילים. אמרתי, איך זה יכול לקרות? ואז עשיתי מה שהייתי צריך לעשות ביום הראשון: קצת מחקר".

- ומה גילית?

"הסתכלתי על ההיסטוריה של טבע, על איך החברה הזאת קנתה את ספאלון (רכישה של טבע מ-2011, בתקופת שלמה ינאי כמנכ"ל). כל ילד יכול היה להסתכל ולראות שזו לא רכישה טובה, אפילו לי, שלא בא מפארמה, היה ברור שזה אבסורד, גם מבחינת צנרת התרופות שהייתה לספאלון, גם מבחינת המחיר. אמרתי, איזה דירקטוריון החליט דבר כזה, ולראשונה פתחתי את האתר של החברה וראיתי מי חברי מועצת המנהלים, ונפלתי מהכיסא, לא האמנתי".

- מה הפיל אותך?

"קודם כול, יו"ר בחברה ובעל מניות מביא דירקטורים שתלויים בו, שלישייה שכל אחד בעסקים של השני (מדובר בדירקטורים ריצ'רד לרנר שהוא דירקטור גם באופקו של פרוסט, ובאריה בלדגרין, שפרוסט משקיע בחברה שבלדגרין הוא היו"ר שלה, ארנו תראפויטיק). ואילו הדירקטורים הישראלים, כל אחד ברמה הגבוהה ביותר בתחומו, אבל לאיש מהם אין הבנה בפארמה. ואז אתה מבין איך קרתה הפארסה של ספאלון".

- פרופ' מאיר חת, שהיה בעבר יו"ר טבע, כתב בשבוע שעבר מאמר לגלובס, ובו טען שאתה לא מבין את התפקיד של דירקטוריון.

"הוא כתב שבני לנדא חושב שכל חברי הבורד צריכים להגיע מתחום הפארמה. אף פעם לא אמרתי ולא חשבתי כך. יש מקום גם לבנקאים וגם לעורכי דין, אבל צריכים לפחות כמה דירקטורים שמבינים משהו בפארמה, אחרת, מי יוביל את החברה".

- הדירקטורים הפורשים חיים הורביץ ודן זיסקינד מגיעים מפארמה, מטבע עצמה.

"אני לא מתייחס לאף אחד באופן פרטני, אבל יש הבדל בין מישהו שצמח מטבע ובין מישהו שבא מהפארמה העולמית, כי טבע היא אמנם חברה ישראלית, אבל רוב עובדיה ובעלי המניות והלקוחות שלה לא ישראלים, ו-100% מהמתחרים שלה לא ישראלים".

- ופיליפ פרוסט? הוא איש פארמה, לא?

"הוא איש ביו-פארמה. יש הבדל בין הדברים. אני רוצה לראות שם מישהו מלב התעשייה".

- ואתה חושב שזה יקרה? על פניו, עושה רושם שהדירקטוריון נוטה לכיוונו של סגן היו"ר אמיר אלשטיין, שבעבר כיהן גם כיו"ר החברה לישראל.

"החברה הודיעה כי לקחה חברת ייעוץ עולמית להביא מועמדים לתפקידם. אני תוהה אם זה כנה או אם זה לא הכול קישוט, ושמסקנת מועצת המנהלים תהיה, ש'אחרי חיפוש עולמי מצאנו שהמועמד הכי מתאים בכל העולם נמצא כבר בקרבתנו. נכון, אין לו רקע בפארמה, אבל היי, הוא אחד מאיתנו'".

- ומה לגבי המנכ"ל ארז ויגודמן? בתחילה חשבת שצריך גם מנכ"ל מהפארמה העולמית, אולם לאחר מכן הבעת בו את תמיכתך.

"על פני הדברים התנגדתי כי רציתי מנכ"ל מהפארמה העולמית, אבל בנסיבות שנוצרו אחרי מה שקרה עם לוין, חשבתי שיהיה נכון להרגיע את הדברים. ולארז יש פוטנציאל מאוד להצליח. לפני שגיבשתי עליו דעה דיברתי עם עפרה שטראוס (ויגודמן כזכור היה מנכ"ל שטראוס עלית בעבר) ועם אחרים, עשיתי שיעורי בית. לא רציתי לתמוך בו בלי ביסוס".

- יש לך עכשיו שעות טבע רבות, וגם ניסיון עסקי רב. אם יציעו לך להיות דירקטור בטבע, תסכים?

"יש אנשים מבעלי המניות שאומרים שזה מה שהחברה צריכה, וזה מחמיא לי, אבל אני דוחה את זה על הסף. קודם כול, זה לא בשבילי להיות דירקטור. אני עוסק רק בענייניי. שנית, אני לא רוצה שמישהו אי פעם יתבלבל במניעים שלי ויחשוב, אה, הוא עשה את זה כדי להיות דירקטור. והכי חשוב - זה אבסורד שבכלל אשקול זאת, כי אני זה שאומר שאנשים כמוני אינם מתאימים לדירקטוריון של טבע".

- מתי תרגיש שאתה יכול לפרוש מהקריירה כמשקיע אקטיביסט בטבע?

"כשאני יודע שהדברים הנכונים קרו".

"בנטוסטן פלסטינית שנשלוט בה, בעיניי זו התאבדות למדינה"

- למרות הכול, לנדא קורא להתעלות מדינית, כי "עתידנו תלוי בשלום"

"היום זה עיתוי רע לדבר על שלום, כאשר שלושה בנים נחטפו ונרצחו על-ידי אותם אויבים שאיתם צריך לדבר עליו", אומר לנדא שפעיל ביוזמת השלום של אנשי עסקים ישראלים ופלסטינים התומכים בפתרון של שתי מדינות לשני עמים (BTI). "הלב נקרע ואין אדם עשוי בשר ודם שלא רוצה נקמה, אבל חייבים להתעלות מעל זה, כי תמיד יהיו סיבות אמוציונליות וכואבות לא לדבר על שלום. עתידנו בפינה הזאת תלוי בשלום, ואני מאוד חרד למה שקורה פה".

- האם הצד שלנו עושה מה שצריך ואפשר לעשות כדי להגיע לכך?

"אני יודע שמותחים ביקורת מאוד חריפה על ראש הממשלה שלא אפשר ולא עשה מספיק כדי שהשיחות עם אבו מאזן יעלו יפה. אבל אני חושב שהוא במצב מאוד מסובך בגלל הרכב הממשלה, וההשפעה של נפתלי בנט. נפגשנו איתו (עם נתניהו) אישית במסגרת היוזמה והוא הסכים איתנו ואף אפשר לצטט זאת, שאין אלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות. הוא מבין שהאפשרות האחרת היא מדינה אחת (דו-לאומית) וסוף החלום על מדינה יהודית. אבל אם היום הוא מחליט לגרור את הפלסטינים לשולחן, בלחץ של מצרים וארצות הברית, ואז הממשלה שלו נופלת, מה הוא השיג בזה? צריך לטפל לא בנתניהו עצמו אלא בתמיכה של ממשלתו בשלום".

- כלומר לשכנע את בנט.

"נפגשתי עם נפתלי בנט. אם יש סכנה, זו הסכנה של התורה ששמעתי מפיו, שנהיה בסדר והדמוגרפיה לא מדאיגה אותנו, נישאר מדינה יהודית ותהיה לנו - וכאן אני משתמש במילים שלי - בנטוסטן (כינויין של מדינות החסות שהקימה דרום אפריקה בעידן האפרטהייד) פלסטינית שנשלוט בה. בעיניי זו התאבדות למדינה. בשם הרעיון הציוני מביאים אותנו לפי תהום".