האנשים שמאסו בפיטורים ומשברים - והפכו להיות מורים

הוראה היא אולי המקצוע החבוט ביותר במשק הישראלי. מה לא אומרים על המורים: שמי שאינו יכול לעשות - מלמד; שהתנאים העלובים מושכים את הראויים פחות; שזה סיוט מתמשך לעמוד בכיתה מול 40 ילדים שגודלו לחשוב שהשמש זורחת להם מהמקום ההוא שפעם היה לא מנומס להגיד בקול רם; והרשימה עוד ארוכה. אבל למורה יש יתרון אחד מובהק: יציבות תעסוקתית. וגם אם השכר לא מאוד מפתה (שכר ממוצע, על פי משרד החינוך, נע בין 6,500 שקלים למורה מתחיל עד 11 אלף שקלים למורה ותיק, לא כולל תוספות ומענקים), יציבות תעסוקתית היא מצרך נדיר ויקר, בוודאי במציאות הישראלית.

"היום, אם אתה נמצא באותו מקום עבודה, זה נתפס כחיסרון, כי ברוב המקצועות דורשים תזוזה", מספר עיתונאי שלומד לתעודת הוראה. "אנחנו חיים בשוק של קדנציות, שבו כל הזמן שואלים אותך מה הלאה. הוראה, לעומת זאת, היא מקצוע שאתה יכול לרוץ איתו".

ריקי יפה, 55, שעבדה במשך שנים בהיי-טק כמהנדסת תוכנה, ועכשיו מלמדת מדעי המחשב בכפר הירוק ובבית הספר להנדסאים בהרצליה, מסכימה: "המשברים בהיי-טק מתישים אותך. פה מפטרים, שם חברה נסגרת. באיזשהו שלב את מותשת".

 ריקי יפה / צילום: איל יצהר

כך הרגיש גם באסם גרייס, 55, בוגר חברות היי-טק כמו סאיטקס ואינטל, שעובד כיום כמורה לאלקטרוניקה בתיכון בסמ"ת בחיפה ומדריך נערים בתיכון במסלול טכנאים במועצה המקומית יאנוח ג'ת: "הייתי בן 52, והבנתי שלא בטוח שעדיין יש לי כוחות למעמסה הנפשית של ההיי-טק", הוא משחזר. "בדיוק אחרי שחתמתי במשרד החינוך הייתה לי הצעה ממארוול לפול טיים ג'וב, אבל החלטתי לסרב. כשיש לך גם משפחה ואתה צריך לדאוג לילדים, אתה לא יכול להסתמך על משרה כזו שאפשר לאבד בכל רגע. ההיי-טק הוא בוגדני. עדיפה לי משרה במשרד החינוך".

 באסם גרייס / צילום: איל יצהר

ריקי, בסאם והעיתונאי (שביקש להישאר בעילום שם), לא לבד: על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הביקוש ללימודי תעודת הוראה גדל בלא פחות מ-30% בארבע השנים האחרונות.

נתון אחר, המופיע במחקר שערך ב-2012 נחום בלס ממרכז טאוב, מראה כי מספר המורים בחינוך העברי גדל ב-16% בין השנים 2007 ל-2012, בעוד שמספר התלמידים גדל ב-12% בלבד. הנתונים המקבילים בחינוך הערבי היו 27% ו-9% בהתאמה - ואולי לא בכדי: הרי במגזר הערבי המצוקה התעסוקתית, כמעט כמו כל בעיה סוציואקונומית, היא גדולה יותר יחסית למגזר היהודי. בלס מצביע על עוד שלוש מגמות מעניינות: ראשית, יותר ויותר גברים פונים למקצוע; שנית, חלה עלייה משמעותית במספר המורים היהודים שעברו את גיל 50; ושלישית, המורים משכילים הרבה יותר.

המגמה הזו של עליית הגיל וההשכלה, קובע בלס, גורמת באופן טבעי לעלייה ברמת השכר במסגרת רפורמה כמו "אופק חדש", שהגדילה את מספר השעות הנדרשות מהמורים והגדילה בהתאם את רמת השכר. עבור מורים חדשים, גם אחרי העלייה, השכר הזה הוא עדיין נמוך מאוד, אבל רוב המרואיינים בכתבה הזו הסתכלו על השכר כמרכיב משני במערך שבו עדיף לך להרוויח פחות כסף מאשר להסתכן באבטלה פתאומית.

"במציאות של היום, אפילו שבהיי-טק משתכרים היטב, אין ביטחון תעסוקתי ובכל פעם יש גלים של פיטורים", מסבירה ד"ר אנה רוסו, ראש המכללה האקדמית לחינוך דוד ילין. "מעבר לכך, אנחנו רואים בהסבה להוראה אנשים שבצעירותם הלכו ללמוד מקצוע יוקרתי ומכניס בעקבות לחץ חברתי, ושעברו איזשהו תהליך של התבגרות שגרם להם להבין שהם היו רוצים משהו אחר, משמעותי יותר".

כפי שנראה בהמשך, לא הכול ורוד בסיפור הזה: השעות קשות, התנאים לא מלהיבים והעבודה לעתים סיזיפית. אלא שלהבדיל מאנשי ההיי-טק שעשו הסבה להוראה במסגרות השונות שפעלו בתחום על מנת לחזק את הוראת המדעים, המורים החדשים - לפחות אלה שהתראיינו לכתבה הזו - אינם מצפים לתמריצים גדולים. מספיקה להם היציבות שמעניקה עובדת היותם מועסקים של משרד החינוך.

"חסר הברק בעיניים"

על פניו, ההסבה להוראה נראית כמו דיל מצוין עבור מי שלא חולם על "לעשות מכה" באיזה אקזיט, אלא פשוט להתפרנס בכבוד, עם יציבות תעסוקתית איתנה, שלא לדבר על התמריץ המפתה מאוד של חופשה בת חודשיים במהלך הקיץ, כשכל החברים מהצווארון הלבן רואים את שעות האור מתבזבזות לאיטן דרך החלון של המשרד. אבל כל זה, כאמור, רק על הנייר. בפועל, כידוע, מדובר בעבודה קשה למדי, כזו שאי אפשר לשרוד בה בלי תחושה כלשהי של מחויבות ערכית.

ד"ר טלי היוש, ראש היחידה להכשרת אקדמאים להוראה במכללה האקדמית בית ברל, מספרת על סטודנטים שעוזבים משרות נחשקות ודוחים הצעות מפתות כדי לעשות את ההסבה להוראה: "יש המון מחקרים שמראים שיש מעבר מערכים חומריים, ערכים של תחרות, סטטוס והישגיות - לערכים רוחניים יותר", היא אומרת. "אנשים רוצים למצות את עצמם, לקבל תחושה של מסוגלות לעשות דברים טובים יותר במקום שמדבר אליהם, רוצים לעשות יותר. סטודנטים שעשו הסבה להוראה אומרים לי שעבדו בעבודות טובות, אבל חסר להם הברק בעיניים".

גם פרופ' עפרה ענבר, ראש היחידה להכשרה להוראה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, נתקלת בסטודנטים שעבדו במשרות בכירות: "אני לא יודעת אם זו תוצאה של המחאה החברתית, אבל יש כנראה תהליך של שינוי בנסיבות שמביאות אנשים להוראה. יש לי סטודנטים שכל העולם פתוח בפניהם ומכל האופציות הם בוחרים בהוראה".

מעבר לתחושת השליחות, המקצוע נתפס בעיני המורים החדשים כיותר מאתגר מהמקצוע שזנחו והם אפילו מוצאים בו חדשנות: "חשבתי שאתגעגע לחדשנות בהיי-טק, אבל בהוראה אתה עושה בדיוק אותו דבר", מספרת יפה. "אתה עושה השתלמות, אתה מעביר חומר בצורה אחרת לתלמידים. כל הזמן לומדים, כמו בהיי-טק. אתה יכול לחדש את עצמך כל הזמן".

אריק לויטנר, 48, המלמד מתמטיקה בתיכון לאמנויות בירושלים, הוא סיפור מעט יוצא דופן במארג העוברים להוראה: כסף לא חסר לו, גם לא יציבות כלכלית - מפני שלויטנר הוא פנסיונר של משטרת ישראל. הוא התחיל כשוטר תנועה במשרת סטודנט, בזמן לימודי התואר במתמטיקה ומדעי המחשב, ובהמשך עבד כאנליסט בתחום המחקר במטה הארצי, והתקדם עד לתפקיד ראש חוליית תקציבי הפיתוח של המשטרה.

"בנקודה הזו הרגשתי שמיציתי את מה שאני יכול לתרום", הוא משחזר. "היו קצת בעיות בריאות, והחלטתי שאם רוצים לפרוש ולעשות קריירה שנייה - הגיע הזמן. בהתחלה הלכתי לתחום של נדל"ן כי זה היה קרוב לעיסוק האחרון שלי. זה תחום מאוד מתגמל, אבל הרגשתי שפחות כיף לי לקום בבוקר. ככה הגעתי לפרויקט הפורשים ממערכת הביטחון של משרד הכלכלה - אותו פרויקט שמכשיר קצינים להוראה בבתי ספר תיכוניים. זה מיד דיבר אליי, גם בלי לשמוע פרטים על תנאים ועל שכר. פה ושם במהלך חיי עברו לי מחשבות על כך שאולי אם הייתי מורה הייתי עושה דברים אחרת".

 אריק לויטנר / צילום: איל יצהר

מולו אפשר למצוא את דני סלייפר, 37, שעשה הסבה מהיי-טק להוראה לפני כשלוש שנים ומלמד כיום בתיכון בליך ברמת גן. סלייפר מספר כי נאלץ להשלים הכנסה באמצעות עבודה בחברת תוכנה קטנה יום אחד בשבוע. "השכר בעייתי", הוא מציין, "וזו עבודה מאוד מאתגרת וגם לא קלה בכלל, בטח למורה צעיר. אני עובד המון שעות: להכין מערכי שיעור, לכתוב מבחנים ולבדוק מבחנים".

 דני סלייפר / צילום: איל יצהר

גם יפה מספרת על עומס בעבודה, במיוחד בבתי הספר שבהם הילדים לומדים עד 16:00 אחרי הצהריים: "גם אחרי שאני מגיעה הביתה יש לי עוד המון מחויבויות והמון הכנות. לפני כל יום שאני מגיעה לעבודה אני צריכה להכין את היום הבא".

- אז למה לכם לעשות את זה?

סלייפר: "יש המון התנסויות חדשות. השנה גם חינכתי כיתה והתחלתי ללמד היסטוריה".

יפה: "ההרגשה היא שעשית משהו בחיים ושאתה מעביר את הניסיון חיים שלך. דווקא אנשי ההיי-טק, שבאים מעולם הטכנולוגיה, יכולים להביא משהו אחר. בשבילי הסלולר בשיעור הוא כלי עבודה לכל דבר. בניגוד למורים אחרים, שלא חוו את העשייה האמיתית, לנו יש ניסיון שונה".

שינוי אקלים בבית הספר

במשך שנים סבלו המורים מתדמית גרועה. במקרים מסוימים אף הרוויחו אותה ביושר. האם הנהירה של אקדמאים מנוסים להוראה מתחילה לשנות את פרופיל המורה המסורתי?

לדברי פרופ' ענבר מאוניברסיטת תל אביב: "סטודנטים מבוגרים, שבאו מתוך בחירה מושכלת, מביאים את הניסיון הקודם שלהם, יש להם כישורים שרכשו במהלך החיים הקודמים, כישורי ניהול, כישורים טיפוליים והסתכלות אחרת על מערכות גדולות. לאדם כזה שנכנס לכיתה יש נוכחות יותר מרשימה. יש לו חוסן נפשי שמאפשר לו להתמודד עם הקשיים שההוראה מערימה, במיוחד בשנים ראשונות. העובדה שהוא מעניין ורחב אופקים יותר מסטודנט צעיר תורמת לכישורים שלו כמורה והופכת אותו למורה יותר טוב".

- אז את חושבת שבסופו של דבר, התלמידים ייצאו נשכרים?

"אם באמת התופעה תימשך ומסות של אנשים מוכשרים ייכנסו למעגל ההוראה, אנחנו צפויים לחוש בשינוי שישפיע על התפיסה וכל האקלים הבית ספרי עשוי להשתנות".