יש לי שתי הערות על קדושת השבת שכופה עלינו גדעון סער, שר הפנים. החלטה שאני שמחה בה, אבל מצטערת שאינו מבקש עליה את התמורה הראויה.
בנוסף, יש לי הצעה לפשרה בינו לבין חבריי התל-אביבים, המתקוממים על גזילת זכותם להצטייד בחלב וביצים בסוף השבוע.
הערה ראשונה: מדוע זה טוב
איני טוענת שצריך "לסגור את העיר", נהפוך הוא - צריך לפתוח אותה בסוף השבוע, אולם לכוון את הפעילות לבילוי ולמרגוע, ולא לעסקים ול"סידורים".
טוב להפריד בין קודש לחול, בין ימות העבודה והמחויבויות, לזמני הבילוי והחופש. ההפרדה הזו נחוצה, ומי שלא מאמין, לא חווה את הנועם שמתפשט בתל-אביב אחרי הצהריים ביום שישי, ואת השלווה המאפיינת את בוקר שבת בחוצותיה.
לכן, צריך לסגור חנויות ומשרדים, אך לעודד פתיחת מוזיאונים וגלריות, ספריות, בתי קפה, מסעדות, חדרי כושר, תיאטראות ובתי קולנוע, וכל עסק שתכליתו עונג ותרבות.
יש מי שעבורם קניות הן עונג ותרבות, ובכן - שיבושם להם. אני סבורה שצריך למנוע את שגשוגה של תרבות הצריכה על כל סוגיה, ולכן לו אני שר הפנים, ראש העיר וכיוצא באלה מקבלי החלטות בדבר, הייתי דוחה פעילויות מגבירות צריכה, ומתמרצת פעילויות שתכליתן העשרה אישית.
וזה מה שמביא אותי להערה השנייה והיא - התמורה.
הערה שניה: תמורה תמורת סגירה
אם שר הפנים כבר הלך צעד לקראת הציבור שומר המסורת והשבת, מדוע בחינם? בתל-אביב וסביבותיה השתרר סטאטוס-קוו שמתיר עסקים פתוחים בסופי שבוע. זה החל ב"פיצוציות", התפשט למרכולים מסוג טיב טעם ו-AM:PM, ולאחרונה זלג למסחר באופנת מותגים וכלי בית בנמלים המשופצים ביפו ובצפון תל-אביב, ב"שרונה" וב"מתחם התחנה".
ההחלטה למנוע מסחר בשבת מהפכנית, ופוגעת ברבים שהתרגלו למציאות הנוכחית. לו אני שר הפנים הייתי מבקשת תמורה על ההקרבה.
איזו תמורה? זה קל: תחבורה ציבורית. הייתי מבטיחה לקואליציית השבת להקפיד מאוד על איסור מסחר בשבתות, בתמורה להפעלה ממותנת של אוטובוסים ורכבות.
תחבורה ציבורית בשבת היא פיצוי נאות על ביטול חדוות הקניות. הציבור יוכל להתנחם על אובדן האפשרות לצרוך מותגים ולבזבז כסף, בנסיעה רגועה באוטובוס לביקור הדודה בחדרה והסבתא בחיפה, או בנסיעה משפחתית ברכבת לירושלים, לביקור במוזיאון ישראל ובגן החיות (שיהיו פתוחים בשבת).
הצעה: סייג לאיסור
אם חלב ביצים ועגבניות הם צורך חיוני, הנה פשרה: כמו בתי מרקחת תורנים, תהיינה מכולות תורניות, לפי נוסחת מרחק - בכל דונם עירוני נתיר מכולת אחת. יעשה נא ראש העיר מכרז שנתי, והמכולת שתסכים לשלם את המחיר הגבוה ביותר באזורה, תקבל זיכיון, וגם תתחייב, לפעול לאורך כל סוף השבוע באותה שנה.
כך גם אם פתאם ייגמר לנו חלילה השוקולד בעיצומה של שבת, נוכל ללכת, לדווש, או לנסוע באוטובוס מהערה מספר 2, ולקנות אותו במכולת התורנית שבשכונה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
