ככה ברזיל רוצה להניף גביע?

הוא הרי אמר את זה מראש, נביא הכדורגל הגדול, הגורו הלבן של השלום, האחווה וטכניקת קו השער, האדון ספ בלאטר. הוא הסביר: כשהכדורגל יתחיל, כל השאר יסתיים. והנה, מתברר שהוא צדק. וגם שלא. כי להבדיל ממה שאומרים עליהם נביאים, פרשנים ושאר מומחים, תושבי ברזיל הם לא אידיוטים.

מצד אחד, ההפגנות אכן הצטמצמו מאוד מאז החל המונדיאל - ממיליון איש ל-3,000 בלבד. וגם אלו בעיקר לבנים משכילים ומבוססים מסאו פאולו, כמו שמסביר סיימון קופר ב"פייננשל טיימס". האומה הברזילאית התאחדה סביב הכדורגל, והיא מציגה לראווה את האהבה לנבחרת ולמדינה. שבטי אמזונס מנותקים מקשר למרכזי הכוח בברזיל ומרותקים למסכים בדיוק כמו אנשי העסקים בסאו פאולו, מוסיף קופר, ומסביר שהקהל שר בעוצמה את ההמנונים כדי להדגיש שהוא אוהב את ברזיל, למרות ממשלתה. במנאוס המרוחקת שרים אנשים "אני ברזילאי, בגאווה רבה", כי הם מרגישים חלק מהמתרחש.

"הכל הולך טוב, איפה אי השקט הסוציאלי?", אמר-שאל בלאטר באתר פיפ"א. למתחמי האוהדים של פיפ"א מגיעים יותר אנשים מאשר להפגנות, הוסיף. למתחם בקופהקבאנה הגיעו חצי מיליון לראות את ברזיל-צ'ילה בשמינית הגמר, מספר עצום - אבל דומה לזה שהגיע בברלין בגשם שוטף לראות בשבוע שעבר את גרמניה-ארה"ב. לאצטדיון מגיעה העילית בלבד - סוכנות "דאטהפולייה" הציגה תוצאות סקר, לפיו 67% מהצופים באצטדיון בסאו פאולו הם לבנים (כפול ממשקלם באוכלוסייה), ו-91% מהם שייכים למעמד הגבוה או הבינוני.

אפילו מעמדה של הנשיאה דילמה רוסף מתחזק, אחרי נפילה בפופולריות מ-71% ל-44% בתוך שנה. ב"בלומברג" מצטטים יועץ פיננסי מומחה לדרום אמריקה, שמסביר שעם המונדיאל "הפסימיזם הולך ונעלם, זרם החדשות הופך די חיובי, ומבחינה ארגונית לא נוצרו שום בעיות רציניות", כך צפויה רוסף לנצח את הבחירות באוקטובר.

אבל השמחה הברזילאית והכדורגל לא צריכים להטעות איש. קודם כל, האינדיקטורים הכלכליים מדורדרים והאינפלציה מתקרבת לעבור את הגבול העליון המוצהר (6.5%). מעבר לכך, כמו שאומר יזם מקומי מברזיליה ל"בלומברג", "עד שיגיע יום הבחירות, כבר יהיו הכדורגל והפוליטיקה שוב שני דברים נפרדים". הברזילאים מודעים לפוליטיקה, וגם בעבר לא הושפעו מכדורגל: בבחירות 1998, למרות האכזבה מההפסד בגמר הגביע העולמי לצרפת, נותר הנשיא בתפקידו. אחרי הזכייה ב-2002 דווקא זכה מועמד האופוזיציה.

***

מה שכן מעיב על אוהדי הכדורגל הברזילאים הוא הכדורגל שהנבחרת שלהם מציגה, לקראת רבע הגמר מול קולומביה בשישי. טיבורסיו, מורה הסמבה של שחקני באיירן וסלב ברזילאי, קורא לנבחרת "זיוף": "הם עושים צחוק, ורק יוצרים כאוס. נראה שהם לא גאים ללבוש את החולצה". אחרי מחזות הבכי סביב הפנדלים מול צ'ילה, אי אפשר להסתיר זאת - מדובר בגרסת אימה של נבחרת ברזיל. היא מפגינה במקום תשוקה - רגשנות, במקום ריכוז - בכיינות ותפילות, במקום עמידה בלחץ וקור רוח - יציבות רגשית רעועה. "אנחנו עובדים קשה מאז מאי. היו לנו שיחות טובות עם פסיכולוגים וכולם מוכנים. אין צורך יותר להקדיש לצד האמוציונלי עבודה", אמר פרננדיניו ממנצ'סטר סיטי ל"פולייה דה סאו פאולו", "כולנו שחקנים מנוסים ויודעים מה צריך לעשות. אנחנו חייבים להתרכז בהשגת המטרות על המגרש".

אבל איך עושים זאת? האם יש לברזיל שחקנים שיכולים? המאמן פליפה סקולארי, מסיבותיו הוא, לא זימן שחקנים יצירתיים כמו לוקאס מורה או רונאלדיניו. שחקן העבר טוסטאו כתב בטור ב"פולייה" כי "יש קונצנזוס... שלנבחרת ברזיל אין קישור. הקישור שכן קיים משחק כדי להגן". טוסטאו מסביר כי "בגלל שלואיס גוסטאבו צמוד להגנה, וניימאר להתקפה, פרננדיניו (או מי שלא יהיה) נותר לבדו, בבידוד, כמו רובינסון קרוזו. מסתכל על הכוכבים בזמן שהמשחק מתמסר רחוק ממנו".

המסירות הארוכות הללו, ששורקות מעל ראשי הקישור ונעלמות בדרך כלל בסבך ההגנה היריבה, הם הרעל של ברזיל. וגם סקולארי יודע זאת. בשיחה של צוות האימון עם עיתונאים ברזילאיים, הוא אמר "אמנם כולם נתנו הכל עד היום, עכשיו נקדש החזקת כדור כטקטיקה מול קולומביה. הבטחנו משהו לברזילאים - ועכשיו צריך לקיים". על ברזיל, אמר סקולארי, יש עדיין מחויבות להלהיב את הצופים - למרות שהביקורת מהתקשורת מוגזמת. לצורך זה הוא יבצע חילופים בנבחרת.

המשחק מול צ'ילה, למרות שהסתיים בניצחון (בבעיטות הכרעה), העלה בעיקר חששות לגבי ההמשך. לא ביטחון בכוחה של ברזיל לעשות את זה. מי שמבטא באופן הקולע ביותר את התחושה שהברזילאים ברחוב משדרים, הוא דווקא עורך ה"קיקר" הגרמני, ריינר הולצשו שציין לאחר המשחק מול צ'ילה, כי "מי שמאבד את המוניטין הטכני ככה, משמעו שלאחרים אין יותר חשש ממנו מאשר מכל יריב אחר, והוא לא יכול יותר להיחשב כמועמד מוביל לזכייה".

אם שכחתם כבר איך ברזיל נראתה פעם, צפו במשחק מול קולומביה. כמו שקולומביה משחקת: בביטחון, עם סיכון, במהירות וביצירתיות עם שימוש בטכניקה אישית מעולה. ככה היתה פעם ברזיל.