מגמגמים בתדהמה

מי שהקשיב להספדים שנשאו ראש הממשלה ונשיא המדינה בהלוויית שלושת הנערים שנרצחו ודאי תהה אם מישהו החליף בטעות בין הנאומים שעל הפודיום. ראש הממשלה דיבר על יהדות, אמונה ואחדות, ונשיא המדינה על בומרנג ויד קשה. נאומו של בנימין נתניהו היה רך יותר מהספדו של שמעון פרס שקרא לעקור את הטרור מהשורש.

היוצרות התהפכו גם בקבינט. מי שציפה שנתניהו ייתן אגרוף ויכה בחמאס, הופתע למצוא ראש ממשלה מאופק וקבינט שברגע המבחן הראשון שלו קרס והפך למסיבת עיתונאים.

זו הפעם הראשונה שממשלת נתניהו השלישית נדרשת לקבל החלטות קשות בתחום הביטחוני. עד עכשיו ראש הממשלה נהנה מהילה של מר ביטחון באופן כמעט בלעדי. הוא מצא את הנוסחה לשקט תעשייתי, שחרר אסירים תמורת בניה בשטחים והצליח לטשטש את קרי. כל עוד השליח האמריקני בא והלך הכל היה בסדר. לבני היתה בטוחה שיקרה משהו, בנט היה בטוח שלא, ונתניהו השקיע בכרטיסי טיסה לקרי כדי לקנות עוד זמן.

הרצח הנתעב של שלושת הנערים הוא כבר סיפור אחר. זה כבר לא תהליך מדיני, זו מציאות ביטחונית קשה, שעוד עלולה להתברר רק כמבוא למציאות קשה עוד יותר אם יתברר חלילה שהשטח לקח את העניינים לידיים והנער הפלשתיני נרצח כחלק מפעולת תג מחיר. נתניהו עוד עלול לגלות שלא רק הקבינט ברח לו מהידיים, גם השטח.

המשבר הזה לא בא לנתניהו בטוב. על פי הערכות השנה הקרובה היא שנת בחירות, וכדי להמשיך להרכיב את הממשלה יו"ר הליכוד חייב להביא הישגים. במגרש המדיני אפשר למרוח זמן ולנהל משברים, במגרש הביטחוני חייבים לקבל החלטות. המציאות הזו לא מאפשרת לו להמשיך לשחק, אבל לא בטוח שיש כתובת ברורה למי להרביץ. גם אם רה"מ רוצה להוציא קיטור ולספק את היצרים של ההמון, פעילי הליכוד וחברי המרכז, אין לו את מי להכות.

אבו מאזן אומר את הטקסטים הנכונים והחמאס מאותת שרוצה שקט. כרגע רה"מ מסתפק בהפצצת מבנים ריקים בעזה ובמעצר מבוקשים. כיבוש הרצועה לא בתפריט. ציר נתניהו - יעלון, בן בריתו בקבינט, הולך ומתברר כברית מאופקים. שר הביטחון לא שש אלי קרב, ובראיה הפוליטית של נתניהו אף אחד לא הצטער על מלחמה שלא יצא אליה.

נתניהו מעדיף לקרוא לזה אחריות, הבעיה שלו היא שיש לו על הראש את בנט ואת המתנחלים המאוכזבים שדורשים תגובה ציונית הולמת. הוא נקרע בין צעדים מוגבלים ומתונים לבין קריאות הימין למהלומת נגד.

בנט, כמו נתניהו, מבין שאין שום מהלך אופרטיבי שאפשר כרגע להוביל. הוא יודע בדיוק כמו ראש הממשלה, שהציבור לא אוהב את המורכבות הזו ומעדיף תשובות ברורות ומסרים מדויקים. כמי שגדל בבית מדרשו של נתניהו, יו"ר הבית היהודי גם מכיר היטב את כל התרגילים.

בשלושת הימים האחרונים משמיע בנט טקסטים של כיכר ציון. את מה שנתניהו עשה לאולמרט, לפרס ולרבין מספסלי האופוזיציה, בנט עושה לו מתוך הקבינט. אמירות חדות, חריפות, שמכוונות לאוזני האגף הימני. המונחים מדיניים (הרתעה וחוסן), הכוונה פוליטית (השתלטות על הימין ותוספת מנדטים). הקבינט אמנם לא אישר פעולה, אבל בנט יצא למלחמה- על קולות הימין.

בעבר דברים כאלה לא היו קורים. בשביעייה ובשמינייה הייתה נשמרת דיסקרטיות מוחלטת. אוסף חסרי הניסיון בקבינט הנוכחי והאמביציות הפוליטיות גברו על השיקולים המקצועיים, ובמקום לדון במחשכים באלטרנטיבות צבאיות, קיבלנו התקוטטויות של שרים בשידור חי מהקבינט.

התדרוכים העיתונאים וההצהרות למצלמות חשפו סיטואציה בעייתית ומדאיגה. החומרים שמונחים על שולחנו של הפורום הזה, שיש בסמכותו להוביל מדינה שלמה למלחמה, הם ביטחוניים. המחלוקות הן פוליטיות. מה שהם אומרים אחד על השני צריך להדאיג לא פחות מהעובדה שהם לא מצלחים להגיע להסכמה על אופן הפעולה.

את בנט מרביתם מכנים "ילדותי, חסר אחריות ומתלהם" ומאשימים אותו בהסתה פרועה של הרחוב, הביקורת על ליברמן מתמקדת בהעדרויותיו "הוא נמצא בפראג וזורק הערות על עזה", את ארדן מכנים פרחח שנגרר אחרי בנט, נתניהו ובוגי מואשמים בהססנות וגמגום, אהרונוביץ' נתפס מתון, את לפיד מכונה הלוחש לפוסטים בפייסבוק ושטייניץ זכה לתואר החופר הלאומי.

ההרכב הזה הופך בעייתי עוד יותר על רקע העובדה שנתניהו לא מגלה החלטיות. עד עכשיו היה לו יתרון מובהק על יריביו בתחום הביטחוני. אם לא יפגין מנהיגות, הוא יגלה שיש לו אלטרנטיבה. את השבוע הזה נתניהו סוגר בהיסוס אחד גדול. ממשלת ישראל מגמגמת בתדהמה.

שומר שבת או שומר הברים

"תראו את השיח שמתנהל סביב השבת. הערך של שבת זה להיות ב-AM-PM. זו ציפור הנפש". מי שקורא את הטקסט הזה יכול לחשוב שהלועגים לתרבות החילונית התל אביבית, הם שרי הפנים לשעבר מש"ס, אריה דרעי או יצחק פרץ. מי שישב השבוע בטקס חלוקת התארים של המכללה למדינאות גילה שהדברים יצאו מפיו של שר פנים אחר: הדיג'יי התל אביבי, המרן החדש, גדעון סער.

סער הוא חידה פוליטית. קשה להחליט אם הוא זיקית שמשנה את דעותיה לפי צרכים פוליטיים, או ישראלי נבון שמתעדכן כל העת ומשנה בהתאם את עמדותיו; אם הוא מחליף זהויות לפי הנוחות האלקטורלית או שהוא אדם חוקר שמחפש שינוי רעיוני, כי הרי רק חמור לא משנה את דעותיו.

בקדנציה הקודמת וגם בזו הנוכחית הוא הפגין כישורים של נערת גומי. הוא תקצב את תנועת הנוער הגאה אחרי הפיגוע בבר-נוער, אבל כשהרווח הפוליטי בושש להגיע אליו ונדבק למרצ, הוא התהפך וחייב את בתי הספר בטיול שנתי לחברון. הוא תקף את מי שיצא נגד נאום בר אילן של נתניהו ובשיחות סגורות כינה את המתנחלים בשמות גנאי, ושנה אחר כך כבר עשה סאלטה לאחור ועמד בראש מסע המתנגדים להחזרת הבקעה. הוא חיית ברים תל אביבית שיושב עם רעייתו במסעדות שמגישות פירות ים ובאותה נשימה סוגר את הפיצוציות כי הן פתוחות בשבת.

סער קופץ מיוזמה למהלך בקצב מסחרר אבל הוא ציני ומחושב. שום דבר לא קורה לו במקרה, ודאי לא נאומו במכללה האולטרה ימנית שמוזכרת בנשימה אחת עם קבלני ההתפקדות הגדולים של המתנחלים בליכוד, יום אחרי שהוריד את השאלטר על תל אביב וסגר את המרכולים בשבת.

סער הוא האיש הפוליטי הכי משוכלל שקיים היום בשטח. שילוב קטלני של פוליטיקאי ורובוט נטול רגש. כל הלך הרוח והמחשבה שלו מוקדשים לזיהוי הצרכים והעניין של מצביעי הליכוד. בהתנתקות למשל, כשהתלבט כיצד להצביע, הזמין סקר מתפקדים. את ריבלין הריץ לנשיאות כי רצה לזכות בעשרות אלפי חייליו של חיים כץ בפריימריז וגם כדי לייצר אלטרנטיבה לנתניהו.

עכשיו השאלה היא האם גילה את השבת כמו שהוא טוען, או שמדובר במהלך פוליטי, ציני, קר ומחושב שנועד למחוק את אורח החיים הקודם שלו (על זה נאמר: יותר מששמרו ישראל על השבת, השבת שמרה על ישראל), ועל הדרך לקרוץ לחרדים שיש להם בן ברית בירושלים, ולא קוראים לו נתניהו.

אתמול בכנסת נדרש סער לסוגיית סגירת המרכולים. העובדה שעם תחילת דבריו נכנסו למליאה הנטושה הח"כים החרדים שהגיעו להביע תמיכה ולחזק את המרן החדש, חיזקה את ההשערה הרווחת שלא מדובר במשבר זהות או בחזרה בתשובה, אלא בקמפיין מחושב על ראשות הליכוד. זה לא בהכרח מעיד על כך שסער מתכוון להתמודד מול נתניהו כבר בפריימריז הקרובים אבל אין ספק שהוא מכין כבר עכשיו את הכלים.

בפוליטיקה יש שתי גישות. יש כאלה שחושבים שעצם ההתמודדות בבחירות טובה למיתוג ומיצוב גם אם לא תנצח. סער הוא מהזן השני. הוא לא יתמודד אם ניצחונו לא יובטח וכרגע ניצחון הוא לא בקלפים שלו. נתניהו נחלש מאוד בליכוד אבל בציבור הכללי הוא היחיד שנתפס כמי שיכול להביא שלטון, וזה מה שהגוף הבוחר בליכוד רוצה, מה גם שבשטח הליכודי ישראל כץ מתחזק. מצד שני, בליכוד נשמעים קולות שמעדיפים להחליף מנהיגות אפילו במחיר ישיבה באופוזיציה. כך או אך, נראה שסער יתמודד רק כשהסקרים יצביעו על ירידה בפופולריות של נתניהו, או אם נתניהו יסתבך במשהו. התרחיש הזה יותר מסביר.

לא משנה מה סער יחליט, בלשכת נתניהו הבינו את המסר. מספיק להציץ בקריקטורה מהבוקר "בישראל היום" שבה מופיע סער כדי להבין שבסביבת רה"מ כבר אין לו גייסות. בעבר נהנה סער מאחיזה איתנה בלשכת ראש הממשלה, אבל מאז פרישתו של ראש הסגל גיל שפר, זו התרופפה, עד שאבד הקשר עם הלשכה.

הכעס שחשים בליכוד כלפי נתניהו יכול לתת זריקת אדרנלין להתמודדות של שר הפנים. מאידך, לא ברור מה יעשו האירועים הביטחוניים לרצון וליכולת של נתניהו להקדים את הפריימריז בליכוד ולתפוס את המועמדים הפוטנציאליים לא מוכנים. פעמיים נתניהו כבר עשה את זה. אולי תהיה פעם שלישית.