מי שמפר צווים, טוב לו

אני אגיד לכם למה אני שואל. יש מקומות שבהם מופיע אותו עורך דין בשם רונאל פישר. במקומות אחרים הוא נקרא עורך הדין המוכר, וגם עורך הדין הבכיר וכיו"ב. זה בהחלט יכול לבלבל אנשים שאינם בקיאים ברזי השמות והכינויים בביצת הדמויות המשוטטות, בעיקר בתל אביב, במרדף נמרץ ומיוזע אחר כסף. כסף על כל צורותיו. במקרה זה, אם אני מבין נכון, מדובר על שווה כסף בצורת מידע מחקירות פליליות. אבל לא רק.

בדרך כלל כשיש מגעים עם עבריינים המחפשים מידע, הם מחפשים גם מעשים ודברים קצת יותר מוצקים ממידע. כלומר, מתוך ניסיון, אנחנו כבר יודעים שמדובר, קרוב לוודאי, בקצה הקרחון ופרטים נוספים עוד יבואו. וכאשר משתרבב לפרשה שמו של אלון חסן, אנחנו כבר בטוחים שיש כאן אחלה של פרשה שתנעים לנו את חודשי הקיץ המתישים.

אבל למה הסודיות? כלומר, ברור שיש מצבים שבהם טובת החקירה דורשת את אי פרסום שם החשוד או החשודים. אבל אי פרסום של השם שכבר מתפרסם בכל מקום? אני שואל מה ההבדל בין מי שמפרסם שם בניגוד לצו האוסר זאת, לבין מי שמציית לצווים? עד היום לא ממש ראינו הבדל כלשהו, לא הבחנו שהמציית לחוק מקבל ציון לשבח בעוד שהמפר אותו נענש.

גם כלבי השמירה מפחידים

אם בכלל, נראה שההיפך הוא הנכון. כלומר, מי שמפר צווים טוב לו. אם זה עיתונאי, הוא מקבל מוניטין החורג מפרסום של ידיעה רגילה. אמרו מעתה: עיתונאי המפרסם ידיעות בניגוד לחוק זוכה לפרסום מקצועי-אישי בולט. עיתונאי המפרסם בסיטונות בניגוד לחוק, והחוק עצמו שותק. החוק אמור לדאוג לכך שלאנשים לא יהיה כדאי לפרסם בניגוד לחוק. אבל כשזה מגיע לעיתונות - המשטרה, החל מהעומד בראשה, מגיבה רק בסיסמאות. מדברים הרבה על פחדם של אנשי החוק מאנשי העולם התחתון. הם פוחדים גם מכלבי השמירה של החוק.

רונאל שקצת הכרתי

הכרתי את רונאל פישר כאשר עדיין עבד ב"מעריב". הוא היה כבר אז מפורסם כעיתונאי תחקירן. אבל בעיקר הוא היה אדם שכיף להתרועע איתו. היו באמתחתו שלל סיפורים משפחתיים נוגעים ללב, סיפורי עולם תחתון, וכמובן המון סיפורי עיתונות.

היה קשה לדעת אצלו מה אמיתי ומה פרי דמיון, אבל זה לא היה רלוונטי, כי זה תמיד היה מעניין. רונאל תמיד היה טיפוס, ואני אוהב טיפוסים. עקבתי בהשתאות אחר התקדמותו המטאורית, אחר עושרו המצטבר במהירות. קיוויתי שהכול כשר. אני עדיין מקווה.